דרך חוקיך מו

לרמוז א"ז באות ר' הרומז אל אחר כמ"ש בתיקונים כ"פ כי בהסיר קוץ של ד שהיא ציר הדלת נעשה ר' שהוא רומז אח"ר וכ"כ בסה"ק בפסוק וקוץ ודרדר תצמיח לך שע"י חטא עה"ד נתערב טו"ר ואין להכיר בין ד' ובין ר' ד' דאחד וריש דאחר שהם דרד"ר שנחסר קוץ של ד' ונתוסף בריש ויש לטעות בין אחד לאחר ח"ו וכן הנשבע בע"ז אל אחר מודה ח"ו בע"ז ר' דקליפה שהוא אסתרס ואין בו בחי' הזכר שהוא בסוד זכרון לכן שם א"א לא תזכירו כי אין זכר לבחי' אל אחר דאסתרס וזהו הנרמז באות ר': בשמים פז ב שלא להדיח עיר מישראל לעבוד ע"ז ח"ו שנאמר לא ישמע על פיך. נרמז זה באות ב עד"ש רז"ל ששואלין לחות ב מי בראך והיא מראה בעוקצה שלאחריה על א ר"ל אלף עולם ברא כל העולמות הנרמזים באות ב של "בראשית ברא. וזה הרמז של ב לבטל טענות הכופר ומסת לע"ז ח"ו: ועוד ארז"ל העולם דומה לאות ב שיש לו ג' מחיצות ופתוחה לצד צפון מבלי מחיצה ואם יאמר א' שהוא אלוה יאמרו לו שיעשה מחיצה ד' להעולם ואז יאמינו לו וע"כ נקראו אלילי"ם ר"ת "אין "להם "יכולת "לעשות "מחיצה. וזהו תשובה נצחת להמסית לע"ז וי"ל ע"ד מספר ב פשוט ומלא בית ומלא דמלא בי"ת יו"ד תי"ו גי' אי"ן טועני"ם זכו"ת המסי"ת ומדי"ח: פח ש להביא קרבן חגיגה בשלש רגלים והם שלמי חגיגה שנאמר שלש רגלים תחג לי בשנה. בחינוך שאין בדין לבוא בידים רקנית לפני המקום ב"ה ואע"פ שא"צ לדבר מידינו אעפ"כ בדמיון מחשבותינו אנחנו רואים כאלו נעמוד לפניו ואור פני מלך נוגה עלינו ע"כ. ראוי לעשות מעשה הקרבן הזה כי בפעולת הקרבן נתתקן לקבל הטובה עכ"ד. וי"ל בדה"ק כי בקדושה הוא ע"צ השלימות והברכה שאין שורה במקום ריק שהוא חלק הסט"א שהם חנם וריקנים כמ"ש בזוה"ק מגן מגן שויא. וזהו נרמז באות ש' הרומז שלימות ושלום כמ"ש בשעג"ע ורומז שלמי"ם שעושים שלו"ם בעולם הרומז גם לאור פני עלך חיים אשר נגה עלינו שהוא סוד ש"ע נהורין הרמז ב"פ אל מלא ועם ואותיות נעשה שלום עיין בע"ח שער א"א פי"ד ועי"ל שלש רגלים תח"ג ר"ת ת"ת חסד גבורה. ג' אבות אי"י כמ"ש בטור או"ח סי' תי"ז שהם נגד ג' רגלים וג"א נרמזים באות ש' שבו ג' קוין כנודע. פסח אברהם שטעות יצחק סכות יעקב ג' קוים דשין ובאוצה"ח כ' בזה תבין סוד שלמי חגיגת העושת שלום בין חו"ג והוא עצמו סוד ש' ע"כ ור"ל עפמ"ש זוהר ויחי רכ"ד ש' רומז יעקב הכולל ג' קוין ועושה שלום ומכריע ביניהם. לכן יונח שנרמז תח"ג ת"ת קידם לח"ג הלא סדר הרגלים פסח שבועות סכות שהם כסדר חג"ת אי"י. אך לענין שלמים יעקב קודם דהוא העושה שלום בין חו"ג ונרמז באות ש' והבן וכ' עוד בחינוך קרבנות אלו אין להם שיעור אפי' א' יספיק בהמה או עוף תור או גוזל כו' והעובר עלי' ונראה בעזרה כו' ולא הביא קרבן ביטל מ"ע ועבר על לאו ולא יראו פני ריקם ע"כ והקשה בהגהות משנה למלך הלא שלמים אין באים מהעוף. ועוד הקשה על מ"ש גם עבר על לאו הלאו זה לא נאמר בחגיגה כ"א בראי' הזהיר הכתוב ולא יראו פני ריקם עכ"ד ע"ש לענ"ד אין כאן קושיא כלל דאם כדבריו דהחינוך קאי על קרבן חגיגה דעובר גם על ל"ת יקשה ביותר תמיה הלא א"כ יהי' יתירה על מנין שס"ה מל"ת. ולמה לא ימנה בחגיגה ג"כ מ"ע ול"ת כמו במצות ראי' לקמן בפ' ראה. אמנם החינוך נמשך בזה אחר לשון הרמב"ם פ"א מהל' חגיגה וז"ל שלש מצות נצטוו ישראל ברגל הראי' והחגיגה והשמחה הראי' הוא שנראה בעזרה ויביא עמו קרבן עולה בין עוף בין בהמה. ומי שבא להתראות בעזרה ולא הביא עולה לא די שביטל מ"ע אלא עובר גם על ל"ת שנאמר ולא יראו פני ריקם עכת"ד. הרי דהרמב"ם מביא לענין ל"ת דראי' פסוק הזה דפרשת משפטים שהוא לא יראו פני ריקם כי בפ' ראה נאמר בלשון אחר ולא יראה את פני ה' ריקם. אך סובר הרמב"ם דגם בפ' משפטים הלאו הוא על עולת ראי' ואף דהעשה דשם הוא תח"ג ט"ע דחגיגה שהוא שלמים מ"מ סיום הפסוק נאמר על עולת ראי' כי על ראיית וקבלת פני הש"י מביאים עולה שהוא דורון על שזכה להתראות פני האדון ה'. ונכפל לאו זה כמו כמה לאוין שנכפלים בתורה והם מל"ת א' אך מביא זה הפסוק יען דנכתוב קודם. ואחרי לשון הרמב"ם נמשך החינוך שמביא ג"כ ג' מצות נצטוו כו' ומפרש גם מצות ראי' במ"ש אין להם שיעור ויספיק עוף תור או גוזל וכוונתו על עולת ראי' שכן כ' במשנה אלו דברים שאין להם שיעור כו' והראיון לכן די עוף לעולה ולא מדבר בזה מן שלמים כלל ואחר כך מסיים והעובר עלי' כו' ולא הביא קרבן כו' ועבר גם על לאו של ולא יראו פני ריקם הנה מיירי ג"כ מן קרבן ראי' כמו הרמב"ם שמפרש להדיא ולא הביא עולה כן החינוך כוונתו קרבן עולה שעובר על ולא ירא"ו פני כי לאו זה קאי על עולה ואף שנכפל לקמן בפ' ראה מ"מ נכפל כמו כמה לאוין בתורה.