דרך חוקיך מה

במחשבתו איזה התפארות מב"א בתפלה יחשוב מה בצע לי אם יכבדוני בני אדם אשר בעפר יסודם היום כאן ומחר בקבר טוב לי להתרצות עם אדון כל הארץ חי וקיים לעד לייחד לבבי אליו ע"כ הרי העצה להנצל משחד היצה"ר ע"י זכרון יסוד העפר שהוא אות ה כמ"ש בע"ח שער קאבי"ע ע"ש. ותו"ד אוצה"ח הלקח שחד גורם הנהגה דצדק דלא אקדימת קסטא לברא מחמת שדיניה תקופים אוחזות בידים ומבקשות רחמים לקבל זכותם ומשפעת להם עושר וכבוד ואח"כ כשההכרח לירד הדין אז אוקיד עלמא בשלהבותא וכ"ז גורם ראשיה בשחד ישפוטו שמחמת חטא הנהגה הזאת גלתה השכינה ה' בתראה ומשפעת לשרי אומות הרשעים והיא כעין נתינת שחד שלא יקטרגו על בנין קדישין שמוני נוטרה את הכרמים והנהגתה בשחד לדייני אוה"ע עכ"ד הק': אשר פד א להפקיר כל מה שתוציא הארין בשביעית שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה. בחינוך כ' כדי לקבוע בלבינו אמונת חידוש העולם כי כמו ששביתת שבת רומז ששת ימים עשה ה' כו' כן השביתה של שביעית. וששה שנים נעבוד למען הסיר מלבבינו אמונת קדמות ר"ל וצונו להפקיר הכל בשנה השביעית מלבד השביתה בה כדי שידע האדם כי לא בכח האדם גדלו התנובות רק בכח אדון כל הארץ וכשהוא רוצה מצוה להפקירם גם תועיל מ"ז לקנות הנדיבות גם לקנות מדת הבטחון אשר ימלא ה' חסרון הבטלה ויפקיר תבואותיו ויגיעיו עכת"ד ונרמז מ"ז בטעם הזה באות א הרומז מציאות ה' ית' כמ"ש באודר"ע א זה הקדוש ב"ה שהוא קדמון וראשון לראשונים והוא אלוף עולם בכלל ובפרט כי הכל שלו וכמש"ל במצוה של אנכי ה' אלקיך באות א' ע"ש. גם א' רומז אמונה כמ"ש באודר"ע אלף ר"ת אמונתי לישראל פקדתי והוא אמונת ההשגחה והבטחון בו וביכולתו לכן ישבות בשביעית: פה ש מ"ע לשבות בשבת ממלאכה שנאמר וביום השביעי תשבות. י"ל בטעם שנצטוינו בשבת גם במ"ע על שביתה להורות דשביתת שבת הוא גם בקום ועשה אף שאינו עושה דבר כמ"ש באוה"ח בפ' לעשות את השבת לדורותם. כי השביתה שבו נקרא עשי' ע"ש. ועוי"ל דכתיב ששת ימים תעשה מלאכתך וכי אנו מצווים לעשות מלאכה בששת ימים. אך הענין מלאכה הוא לברר בירורין וניה"ק מכל ו"ק ועי"כ עולים כולם ביום השבת בחי' מלכות עיין לק"ת בהר לכן ממילא ויום השביעי שבת לה' אלקיך כו' ובשבת אין ברורים רק ע"י מה שהובררו כל ימות השבוע ע"י ו"ק דז"א לכן נחשב השביתה לעשי'. וזהו הנרמז באות ש עפמ"ש בזוהר הק' ויקהל ובתיקונים כ"פ שב"ת ש' ב"ת ש' רומז לאבות ג' קוין המתייחדים עם ב"ת כביכול ועיין זהר פנחס רנ"ז וז"ל שכינתא נקרא שבת מסטרא דג' דרגין עילאין דאינון ש ג' כתרין כח"ב ואיהי בת רביעאה להון שית יומין מחסד עד יסוד בהן תעשה מלאכה בגין דבנינא מתחיל מחסד אבל מבינה ולעילא היא מנוחה ועונג עכ"ד הק'. והנה בזוהר ויקהל דף ר"ד איתא שבת ש' ב"ת ש' הא אוקמוה רזא דתלת אבהן דמתאחדן בבת יחידה ואיהי מתעטרי בהו ואינון בעלמא דאתי עכ"ד. ולכאורה יש כאן סתירה. אמנם י"ל דבפ' פנחס מיירי כשעולים האבות שהם חג"ת לבחי' המוחין כמ"ש בכוונת אלקי אברהם כו' דעמידה ואז הם כח"ב בג' קוין דשין דרגין עילאין ואיהי בת רביעאה להון ובפ' ויקהל מדבר כמו שהוא תמיד ש' רזא אבהן חג"ת והיא מלכות מתעטרי בהו ואינון בעלמא דאתי בינה שנותנות להם מוחין בין כך וכך נרמזים באות ש' שהוא בעצמה רומז ג' אבות המתייחדים במלכות כי רגל השין הוא רומז רגל ד' שהוא הנוקבא מלכות והוא בצורת כ' כפופה רומז למלכות כמ"ש בזוהר הרקיע ג"א המתייחדים במלכות הרי ש' רומז ש' עם ב"ת. והנה ש' רומז כל ו"ק שהם ג' יודין חג"ת ג' ווין נה"י כמ"ש בכתבי האריז"ל כ"פ. ורומז אשר כל ו"ק שהם ששת ימים מתייחדים עם שבת כמש"ל בשם לק"ת בהר כי ע"י שמבררים ו"ק ז"א עולה מלכות בשבת ע"י המנוחה והשביתה הרי ש' רומז ש' שהם ו"ק עם ב"ת שהיא שביתת שבת ועיין היטב לק"ת הנ"ל וזהו וביום השביעי תשבות ממלאכת של הבירורין ה"ק ע"י ל"ט מלאכות כי בשבת ע"י השביתה נגמרו כולם לעלות עם המלכות שהוא הבת ועוד נרמז אהבה בכל לב אהבה בכל נפש אהבה בכל מאד גי' שב"ת כמ"ש מרן הק' מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע. וזה נרמז בשי"ן ג' אבות בכל ל"ב הוא אברהם בכל נפ"ש יצחק בכל מא"ד יעק"ב כמ"ש בזוהר וארא כ"ד בכל מאדך זה יעקב: פו ר שלא לשבע בשם ע"ז ולא יגרום לאחרים או עכו"ם שישבעו לע"ז ולא להזכיר ע"ז שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו. בחינוך כדי להרחיק כל ענין ע"ז אפילו בדיבור עד שלא נזכרם בלבבינו לעולם עכ"ד. ויש