דרך חוקיך מג

לתכלית החיים. אמנם אם ע"פ התורה יפטור ממיתה אין לאבד גופו חנם. כי הש"י חפץ בחיים. לכן יש לצרף דעת הקב"ה בזה לצד החיים ואם יש א' יותר במחייבים עדיין הם שוה בשוה ואין כאן רוב כי אלקים נצב בעדת אל מצטרף עם המזכין רק אם ב' נוטים יותר לחוב יש כאן עכ"פ רוב והתורה אמרה אחרי רבים להטות. ונרמז מ"ז באות ו' אות חיים כמ"ש בזוהר ובתיקונים כ"פ ו' הוא עץ חיים וכן ו' רומז על הקב"ה כמ"ש בגמ' ו' ששמו של הקב"ה שהוא חפץ חיים: עז כ שהדיין המלמד זכות לא יחזור לחוב וכן אל יסמוך על גדול ממנו או על רבים רק כ"א יאמר לפי דעת שלו שנאמר ולא תענה על רב לנטות. בחינוך משום דהי' מההכרח להמית הרוצח וכדומה כדי שיהי' ישוב העולם אבל יחזור עכ"פ בכל צד שיכול לפטרו מהדין והבינהו ומפני שאם יסמוך א' על זולתו יבוא הדין לפעמים לדעת א' מהם כי כולם יסכימו עם הגדול או יטו אחר הרוב והקב"ה חפץ שיהיו דעות רבות בדין שאלו מתוך כך יעמוד הצלה עכת"ד. וי"ל זה באות כ עד"ש בס' יצירה המליך אות כ' בחיים. והוא לפי שכ"ף רומז כף זכות כף חוב כמ"ש בפרד"ס והוא ענין הכרעת הסנהדרין בכף מאזנים שלהם לכאן ולכאן לכן המליך הש"י אות כ' הזה בחיים לראות לנטות בד"נ לחיים לכן א"כ הוא לא יחזור מזכות לחוב וכן לא יסמוך על חבירו וכנ"ל בטעם החינוך ועוד י"ל עפמ"ש בשם הרוקח בתמונת כ' ב' ווין סגורים זב"ז. והנה ו' הוא אות חיים א"כ הוה ב' אותות לחיים רומז שהדיין הנוטה לחיים הוא במקום ב' כיון שגם רצון הש"י חפץ חיים וכמש"ל לכן אל יחזור מדבריו שהי' נוטה לזכות ולחיים כיון דאז הי' במקום שנים ועתה הוא רק אחד ואין דבריו של אחד במקום שנים: עה ל ללכת אחרי רבים בכל התורה שנאמר אחר רבים להטות. בחינוך כ' כדי לחזק הדת שאלו נצטוינו לקיים התורה כהשגתינו הי' כ"א אומר כדעתו והי' נעשית התורה בכמה תורות אבל עתה בהתקבל דעת הרוב יש תורה א' לכולנו עכ"ד. ונרמז מ"ז באות ל' הרומז למידי ה' שהם הסנהדרין והת"ח ורומז אל הרוב כי ל' הוא הרוב בסדר הא"ב גם הוא גבוה מכל האותיות לרמוז כי כן הלכה כהרוב. וכן למד רומז על מלך גבוה מכל גבוה כמ"ש בתמונה רומז על הש"י אשר צוה כן להסנהדרין שהם למודי ה' להכריע כרבים. וי"ל עפמ"ש במדרש ויקרא א"ל ההוא מינא לר"י בן קרחה כתיב בתורתכם אחרי רבים להטות מפני מה אין אתם משוים עמנו. בע"ז ע"ש ויל"ע דהא דאזלינן בתר רובא דוקא אם הכתות שוים בחכמה שא"ל שכת חכמים מועטים לא תכריע כת בורים רבים כפלים כיוצאי מצרים וכ"כ החינוך במ"ז לכן אנחנו בשם אלקינו נדגול שהוא גבוה מעל גבוהים רם ונשא חי לעד ממ"ה ומה לאלילים אלמים אלהי הארצות פגרים מתים ואנחנו בני אי"י ומרע"ה וכל הנביאים וחכמים רק עם חכם ונבון כו'. וכל הגוים כמר מדלי נחשבו כי כל הגוים ערלי לב אין בהם תבונה לכן אין דעתם נחשב לכלום נגד דעתינו, ונרמז באות ל' רומז לב מבין דעת נחשב לרוב שכן ל' הוא הרוב וכנ"ל. ותוכן דברי אוצה"ח מביא בשם הבעש"ט הק' למד הוא סוד הב"ד אברהם יצחק יעקב והלכה כרבים ע"כ והוא עד"ש בתיקונים רבים הם אי"י ותמן אתמר הלכה כרבים: תמונה עט ת שלא לחמול על העני בדין שנאמר ודל לא תהדר בריבו. בחינוך כ' שהשכל מחייב להשוות הדין לעני ולעשיר ע"כ ובעיר מקלט כ' לפי שהעולם עומד על הדין והמרחם בדין אף על העני הוא מחריב קיום העולם עכ"ד ומ"ש שהעולם עומד על הדין היינו דין אמת ושלום שכולם נכללו בדין שהוא באמת ע"פ התורה תורת אמת ועי"כ נעשה שלום שכל נתיבותיה שלום ונרמז באות ת' הרומז חותם אמת כמ"ש בגמרא ובזוהר שאמרה ת' דאנא גושפנקא חותמא דילך אמת וכן נרמז ת' תמונתה ד נ שהוא ד"ן ועם ת' גופא תד"ן גי' חות"ם לרמוז שהדין יהי' באמת שוה לכל והמרחם על עני לשנות דין אמת פוגם באות ת' חותם אמת וכן יש ת' בתמונת ב' דלתין רומז דלי דלת שהוא העני שאף על העני אין לנטות מן חותם אמת בדין: פ מ לפרוק משא מבהמות חברו בחנם שנאמר עזוב תעזוב עמו. בחינוך כ' לפי שמדת החמלה משובחת לכן חפץ הש"י לזכות עמו בזה וכ"ש שחובה עלינו לרחם על המצטער בגופו עכ"ד. ויש לרמוז זה באות מ פתוחה עפמש"כ הפליאה מ"פ הוא חסד המטיב לרעים במתנת חנם עכ"ד מובא בס' קה"י ורומז מצות זו ע"פ הנאמר בת כי תראה חמור שונאך רובץ כו' ותרגום יונתן אם תחמי חמרא דסנאך דאת סני לי' על חובתא