דרך חוקיך מב

בב"ן מלכות דקדושה שרומז על פ"ה דקדושה ע"י פ' דפדו"ת שנותנים לכלב הרע פ"ה דקליפה פ דפסל שהוא פש"ע כנ"ל. ויש לרמוז מ"ש בחינוך בטעמו יען שע"י המאכל יש חיבור לנפש עם הגוף לכן אם המאכל עכור וטמא יוליד דם עכור וטמא ושכל טמא [וכמ"ש הרמב"ם בתשובתו למדינה א' שכפרו בתחה"מ ואכ"מ] ונרמז באות פ בתמונה כ"י, כמ"ש בתמונה. כ' רומז להגוף שהוא כלי לנפש וכן כ' רומז כלי כמ"ש בפרד"ס וי' רומז לנשמה שבו. וי"ל עוד בזה עד"ש באודר"ע פ' פיה אוסר פ"ה חותם ורומז פ"ה אוסר על עצמו מאכלות אסורו' וטרפות וכן פה חותם וסותם פיו מן טרפות ועי"ז נשמר הגוף והנשמה שבתוכו כנרמז באות פ' גוף ונשמה כ"י כנ"ל. ויש לרמוז עוד בצורת פ שכתבו שבתוך הפ' יהי' הלובן בצורת ב הרי כל צורתה כיב במספר ל"ב ע"ד הנ"ל כי מן המאכל יולד דם שהוא הנפש והרוח שבלב כי כל הדמים הולכים לל"ב ושם נתבררים המובחר שבהם לכן בלב רוח החיוני ומקור השכל. ובזה החיות מתחברים הגוף עם הנפש. וזה הנרמז בפ' פ"ה צורת ל"ב שיהי' נשמר הפה מן מאכלות אסורות ואז יהי' הלב זך ונקי בשכל טהור וקדוש משא"כ אם יאכל בפ"ה טרפות יולד בלב דם עכור ושכל טמא וכמו שהשיב הרמב"ם למדינה הנ"ל כי ע"י הטרפות והאסורות יטמטם הלב והשכל דקדושה ואיך יבינו בשכל עכור ועב שכל קודש וטהור שהוא תחה"מ הנרמז בתוה"ק ועד"ש ונטמתם בם ודרשו ונטמטם בם. ונרמז עוד פ' במספר וצורה ומילוי שהם פ' כיב פא גי' אני הויה אלקיכם שנאמר בפ' שמיני בטעם מ"ז בתוה"ק אל תשקצו את נפשותיכם כו' ונטמתם בם כי אנ"י הוי"ה אלקיכ"ם: עד ס שלא לשמוע טענות בע"ד קודם שיבוא חבירו הבעל דין שנאמר לא תשא שומע שוא. בחי' כ' כי השקר נתעב ונאלח מפני שהש"י אל אמת וכל אשר אתו ע"כ הזהרכו להרחיק השקר והדומה לו ואפילו לשמוע הדברים שהם ספק שקר ע"ד הרחק מהכיעור עכ"ד. ויש לרמוז זה באות ס' ע"ד שנאמר בו סמוכי"ם לעד לעולם עשוים באמת וישר ר"ל שיהי' כל פקודי ה' ומשפטיו סמוכים על צד האמת והישר ולא בצד מרמה ושקר והוא ע"ד הנ"ל במצוה זו. וכן אות ס' הוא עגול שהוא שוה בכל צד ואין בו שום נטויה לשום צד לכן ירמוז למל"ת זו שלא ישמע דברי בע"ד אחד שלא בפני רעהו שלא ינטה באיזה צד מהשיווי. ועוי"ל לפמ"ש בזוהר וישב קע"ט ע"ב וז"ל והנחש הי' ערום ואקדים לב"נ עד לא י חי חברא היצ"ט לכן קשה לב"נ להאמין ליצ"ט כיון דהוא אקדים טענתי' ע"כ כל דיינא דמקבל מב"נ מילי' עד לא ייתי חברא כאלו מקבל עליו טעווא אחרא עכ"ד. וי"ל זאת בסמ"ך מן פסל דהוא טעווא אחרא ורומס ס' לסמאל דהוא אל אחר והוא השטן והיצה"ר המקדים טענותיו מבטן שלא בפני היצ"ט לכן מאמין לו האדם ביותר. ומזה יש ללמוד הדיין שלא יקבל טענות בע"ד קודם שבא חברו כי יאמין לו ויהי' כאלו מקבל עליו טעווא אחרא כנ"ל ויהי' בכלל לא תעשה לך פס"ל. וזהו הנרמז באות ס' מן פסל ה' יצילנו: עה ל שלא יקבל עדות של רשע שנאמר אל תשת ידך עם רשע כו'. בחינוך כ' כיון שהוא רשע ואינו חס על חיי עצמו על חיי חבירו לא כ"ש ובודאי יעיד שקר עכ"ד וי"ל דאף שהוא רשע רק למקום ב"ה ולא בענין גזל וחמס עם זאת פסול להעיד גם בדיני ממון מצד לימוד ק"ו הנ"ל וזה שיש לפרש בפסוק הזה שהוא לכאורה כפל לשון רשע וחמס. ולהנ"ל יונח וה"פ דקרא אל תשת ידך עם רשע לשמים לבד בשאר עבירות שבין אדם למקום כי בודאי להיות עד חמס בגזל ממון לרעהו מכח כ"ש על חייו לא חס וכנ"ל. ונרמז זה באות למ"ד כזה גי' ע"ד והוא למד מן פסל רומז עד שוא ושקר כמו פסל. ורומז ע"ד פסו"ל וכנ"ל שהוא רש"ע בין לשמים בין לבריות בעבירה שחייב מלקות. הרי נרמז בלמד מן לא תעשה לך פסל שלא יקבל עדות רשע: וכל עו ו שלא לנטות לחיבה בדיני נפשות אם דק אחד מכריע יותר לחוב שנאמר לא הי' אחרי רבים לרעות. בחינוך כ' כדי להתדמות להש"י שנאמר בו רב חסד שעושה לפנים משורת הדין וגם אנחנו נצטוינו שיהי' בד"נ הזכות יותר מהחוב לפי שאין לנפש תשלומין עכ"ד ויש להתבונן ולהבין מ"ש נצטוינו שיהי' בד"נ הזכות יותר להתדמות בזה אל השי"ת. דהנה הש"י הוא חפץ בחיים כמ"ש החפץ אחפוץ במות הרשע כו' וכן אומרים מלך חפץ בחיים. אך עם זאת נתן לנו תורת אמת במשפט יעמיד ארץ לבער עושה רשעה מן הארץ. ובזה יהי' שאריתו לעוה"ב לבל ידח ממנו נדח. וזה המיתת שצוה להסנהדרין לרוצח הוא