דרך חוקיך מ

יש לה צורה ד עם י' הפוכה בתוכה ונראה שהיוד הופכת פניה מן ד והוא להיפוך כי י' הוא משפיע וד מקבל א"כ למה הופך המשפיע פניו מן המקבל הלא איפכא הי' ראוי להיות כמו ג ד כנ"ל אך רומז לענין הזה אם הלוה הוא בחי' ד דל שאין לו לשלם אז הופך המלוה דהוא י' המשפיע פניו ממנו שלא לביישו כמשארז"ל שאסור למלוה לעבור לפני הלוה ולהתראות לפניו כשאין לו לשלם כדי שלא לביישהו. ומכ"ש שאסור לתבוע אותו. וזה מורה לנו צורת ת י הפוכה מן ד ודו"ק: סה ע שלא להתעסק בין לוה למלוה ברבית בעדות או ערבות שנאמר לא תשימון עליו נשך. בחי' כ' לפי שהש"י חפץ בישובו ש"ע ע"כ צוה להסיר מכשול מדרכם בל יבלע א' חיל חבירו מבלי שירגיש בעצמו עד שימצא ביתו ריקן מכל עכת"ד. ויש לרמוז באות ע הרומז עין השגחה הנה עין ה' אל יריאיו להשגיח בעינא פקיחא שלא יתרושש הלוה ברבית וימצא ביתו ריקן ויהי' ענ"י אותיות עי"ן ועוד יש לרמוז ע"פ שמביא בס' ב"ש בשם האשכול עין צורתה בשני ראשים רומז חסד ואמת ע"ש. והנה המלוה לרעהו עושה חסד עמו ואם אינו לוקח רבית הוה חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול כי אסור לו להנות להמלוה בכל דבר ואף רבית דברים אסור ונקרא חסד הזה חסד ואמת. ואף שבין החיים אינו חסד של אמת מ"מ לעת הזאת הוא חסד ש"א כנרמז בעי"ן כנ"ל. ועי"ל ע"פ משארז"ל המלוה ברבית וה"ה כל המתעסקים בזה לוקחים עדים וכותבין וחותמים פלוני כפר באלקי ישראל ותורתו משום שכתוב שם ברבית אני י"א אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ להיות לכם לאלקים. וזה נרמז באות ע הרומז עדו"ת כמ"ש ברז"מ באות ע' וכן ע' רבתי מן שמ"ע ישראל עם ד דאחד רומז עדות על אחדותו. והמלוה ברבית מביא עדים להיפוך ח"ו שאינו מאמין ה' יצילנו: סט ש שלא לקלל הדיין שנאמר אלהים לא תקלל. בחינוך כ' כדי להסיר מהדיינים יראת הנדון וקללתו ועי"ז יוציאו הדין לאמתו עכ"ד הק' ויש לרמוז זה באות ש' הרומז בג' קוין להדיינים דלעילא שהם אברהם יצחק יעקב חסד דין רחמים כמ"ש בתיקונים המן אתמר הלכה ברבים. ונרמז באות שי"ן ברכה המשולשת עפמ"ש בלקוטי ש"ס שי"ן צורתה זי"ן גי' כ"ג נגד ברכת כהנים מן יברכך עד ואני אברכם יש כ"ג תיבות הרומז זי"ן הכהונה ונרמז באות ש'. הרי נרמז בשין הדיינים עם בחי' ברכה המשולשת שכנגד ג' אבות הב"ד א"י: ונרמז אשר מכ"ש שאסור לקללם. כי אין ארור מדבק בברוך. ועי"ז יוציאו הדין לאמתו אמת וקשוט כנרמז ג"כ באות ש' שהוא מאתוון דקשוט כמ"ש בזוהר בהקדמה: ע ה שלא לקלל את השי"ת בשם או בכנוי בכל לשון שבעולם שנאמר אלקים לא תקלל. בחי' כ' לפי שמתרוקן האדם במאמר ההוא מכל טובה כי באותו דבר שהבדילו הש"י לטובה ובו נעשה אדם והוא הדבור שנבדל בו מבהמות יבדיל א"ע לרעה להוציא א"ע מגדר הדעת ונעשה כשרץ נמאס ולמטה ממנו עכ"ד. ויש לרמוז זה הענין באות ה הרומז עולם הדבור ה' תתאה וכטעם ושם ה' שנית פועה מלשון דבור כמ"ש בס' אור תורה. ובזה הדבור פוגם ח"ו בהא תתאה דהוא ד לפעמים כשיורדות לעולם הבריאה כמ"ש בפע"ח שער ראש חדש וכשנתעלית נעשית ה'. וז"ס ה' דלית הוית והנה זה הרשע פוגם בבחי' זו כשהיא ד ופוגם גם בה' אחרונה שנעשית מן ד הזו כשעולות לזווג עם דכורא ו'. וכן יש להוציא מזוה"ק אמור ק"ו ויקוב בן האשה הישראלית כמד"א ויקב חור בדלת"ו רזא דמלא דנטיל ה' דשמא קדישא ולייט ודא הוא נקובא דנקיב שמא קדישא כו' בג"כ נטלית זיינין דמלכא ונקמית נקמהא עכ"ד. הרי דפגים בה"א אחרונה ע"י שעשה נקיבא בדלת"ו שהוא ד וכן נרמז עוד שם אד"נ ב"ת נקרא ג"ם דלת ושער שהוא תרע"א מספר אלף דלת נון יוד תרע"א דמלכא והוא מלכות שמים בחי' ה' אחרונה ורומז בדלתיו דהיא דל"ה ועניה כנודע. וזה שש' בזוה"ק בג"כ נטלית זיינין דמלכא כי הוא מידה זיין ושם חרב פיפיות בידה דינא דמלכותא וכן רומז ה' הא דרכך בראש. ומהר"ם כ' בדלתו באות ד מאחד שנעשית מאחד אחר ח"ו והוא ע"י קללת הש"י כופר באחדותו ית"ש והנהגת מלכותו הנרמז באות ה' מידת מלכותו ית"ש ומלכותו בכל משלה: לך עא ל שלא לקלל נשיא או מלך שנאמר ונשיא בעמך לא תאור. בחינוך כ' כי א"א לישוב ב"א מבלי שיעשו אחד מהם לראש על האחרים לעשות כמצותו כי דעות ב"א חלוקים זה מזה לכן צריכים לקבל דעת א' מהם למען יצליחו לכן ראוי שלא נקל מכבודו ולא לקללו אפי' שלא בפניו, ע"כ. ויש לרמוז באות ל הרומז מלך כמ"ש באודר"ע ל דומה למלך שיושב על הכסא