דרך חוקיך לט

לנופלים ואפ"ה סמכן דוד ברוה"ק ואמר סומך ה' לכל הנופלים והוא ענין נפש הגר שהוא בבחי' נפילה אסור לצערו ולהנותו כי סומך ה' לכל הנופלים. ויש לרמוז בזה על השכינה הק' הנקראת סוכת דוד הנופלת והוא מלכות שמים שהוא בחי' גר בארץ והיא עמנו בגלותינו בסוד נפלה לא תוסיף קום ח"ו שנשתדל שלא להנותה בדברים המעכבים הגאולה ח"ו ולתת לה סמיכה ולהקימה בנפילתה ב"ב ע"י תורה ומע"ט ונרמז באות נ עד"ש במאו"א כ' כפופה רחל הכופפות רגליה מפני החיצונים ע"כ וז"ל אודר"ע נ כפופה נראה כמו שהוא נופל ומתחנן להקימו שנ' נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. וזה נרמז במ"ש בחינוך עוד שבאותו לשון שנצטוינו באהבת המקום נצטוינו באהבת הגר ואהבת את ה' אלקיך ואהבתם את הגר ויש להבין מתו באותו לשון. ולהנ"ל יונח דהנה בכוונת ואהבת א"ת י"א כ' רומז לשכינה הק' הנק' א"ת ע"ש. והנה י"ל גם ואהבתם א"ת הגר ג"כ א"ת רומז לשכינה הק' והוא אותו לשון שכ' בחינוך שנא' בו א"ת. וכ' עוד בחינוך כ"ד פעמים נאמר בתורה ענין הגר. וכ"כ בתוס' קדושין דף ע' ע"ב ובבא מציעא דף נ"ט איתא בל"ו מקומות ואמרי לה מ"ו מקומות. ואולי י"ל לפי שנכפל גם במקום א' ב"פ. כמו ואהבתם את הגר כי גרים הייתם כו'. וצ"ע ולפמ"ש כ"ד פעמים יש לרמוז דהנה גר הוא מלכות שמים והוא שם אד"נ כביכול ורומז בר"ת א"ל ישו"ב ד"ך נכל"ם. שלא להונותו ולהכלימו לגר שהוא ד"ך נגד כ"ד צרופי אד"נ: סד י שלא להונות גר בממון שנ' ולא תלחצנו. בענין לחץ שייך בממון שע"י כן יש לו לחץ ודוחק. ויש לרמוז באות י' מידה עשירית בחי' גר דהוא מלכות שמים גם י' רומז שכינה כמ"ש בתיקונים תיקון כ"ו. אפ"א בפ"ב כו' עד יפפי גי' כינה דהוא ג"ר. והנה יוד רומז גם להשפעה בממון ובכל דבר כטעם פותח את יודך הרי רומז שלא יגרע השפעת השכינה כביכול והוא רומז גם על פשטות הגר דהיא בחי' זו למטה כי דברי תוה"ק נאמרים בגבהי מרומים ולמטה בעולם הזה לכן רומז כאחד לשניהם באות יוד. ונרמז ביוד מן פני דהגר נכנס תחת כנפי השכינה כמ"ש בזוה"ק בראשית י"ג ואיהי אעלית להון תחות גדפהא ע"ש. והשכינה נקראת לפנ"י ה' כביכול בחי' פנ"י: לא סה ל שלא לענות אלמנה ויתום שנאמר אלמנה ויתום לא תענון. בחינוך כ' לפי שאלו הם תשי כח שאין להם על מי להשען ומי לטעון טענתיהם ע"כ נזהרים לקנות מדת החמלה ונהי' ישרים בדעתינו כאלו יש כנגדנו טוען בהפכינו ונראה בכל דבר זכותם יותר מאם הי' הבעל והאב קיים עכ"ד. ויש לרמוז זה באות ל לפמ"ש בתמונה מפני מה ראש ל כפוף למטה כי רם ה' ושפל יראה והוא עד"ש בתורה עושה משפט יתום ואלמנה כו' וכן שנוי בנביאים ומשולש בכתובים וזהו הנרמז באות ל' רם ה' ושפל יראה שלא לענות יתום ואלמנה: סו א להלוות כסף לעניים שנאמר אם כסף תלוה את עמי. בחינוך טמ"ז שרצה הקב"ה להיות ברואיו מורגלים במדת החסד ומתוך הכשרם במדת טובות יהיו ראוים לקבלת הטובות ויושלם חפץ הבורא שחפץ להיטב לברואיו עכת"ד. וזהו מלוה ה' חונן דל ר"ל החונן דל ומלוה לו הוא מלוה גם לה' שנשלם חפץ ה' כביכול שרצונו להיטב וכנ"ל, ויש לרמוז מצוה באות א עפמ"ש בשם הבעש"ט הק' א' דכורא משפיע לב' והב' לג' עד לאות ת' ד' מאות אלפין ועל ידי הצדיק המברר מקשר אות ת' אל אות ש' וכן כל האותיות עד אות א' הרי אות א' הוא המלוה השפעה לכל האותיות עד ת' והצדיק חוזר ונותן לאות א' ונעשין אחדות אחד וכן מתנהגין כל העולמות זה משפיע לזה וזל"ז בסוד אור ישר ואור חוזר שהוא ענין הלואה והכל מן א אחד. כי עי"ז מתאחדין כאחד וכן המלוה עם הלוה מתאחדים כי זה משלים לזה. ויש לרמוז עוד עפמ"ש בתיקונים א אחזי אהיה לעילא אדם לתתא. דהיא בינה ומלכות אהיה אדם כנודע. והוא בסוד אימא אתיפת מאנהא לברתא לכן נרמזו שניהם באות א הרי נרמז ענין הלואה וה' יכפר: תעשה סו ת שלא יתבע המלוה להלוה כשיודע שאין בידו לשלם שנאמר לא תהי' לו כנושה. בחינוך כ' כדי לקנות מדות החסד והחמלה. והנה זהו חנינה גדולה שלא לתבוע המגיע לו וי"ל באות ת' עד"ש בסי' המליך אות ת' בחן ר"ל שאף שהוא במדרגה התחתונה מ"מ א' נחתא לגבי ת' לאמשכא לה לגבי' כמ"ש בזו"ח שיר. והוא חנינה וחן אף שאינו כדאי ועי"ל עפמ"ש בהבונה ק"ד מ"ט מהדרא אפי' של ד מג' כי היכי דלא לכסיף מיני' כי מה דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי' לכן המקבל הופך פניו מן המשפיע. והנה ת