דרך חוקיך לח

עיקר ה"ח הם בז"א והיא נבנתה רק מה"ג רק אח"כ נותן לה בעי"ן יפה ה"ח להמתיק ה"ג שלה. ויש לרמוז שואל חייב באונסין קאי על הנשמה שניתנה לאדם בתורת שאלה להחזירה בעינא ולא לפגמה ולחסרה ח"ו אך להוסיף בה אור תורה ומצות בעוה"ז ולא תיעול בכסופא ואין להש"י יתרון ושכר מזה כי אם תצדק מה תתן לו אך רצונו להטיב לברואיו שלא יאכל נהמא דכסיפא. לכן חייב באונסין של היצה"ר המושל בו והעבירו על דת ח"ו כי נברא לעשות עמו מלחמה תמיד אשר זה ביד האדם להכניעו. אך אם מחמת המלאכה והעבודה עבודת הקודש הכבדה נתבטל [וכל ביטול קרוי מיתה] וכן אם מחמת עול הפרנסה וטרדות העולם נתבטל ורפו ידיו מן התורה והעבודה כראוי פטור: אך בענין עבירה שעבר על איזה מל"ת ע"י אונס היצה"ר חייב באונסין והבן. ונרמז ג"כ באות ע' עד"ש בס"י המליך ע' ברוגז. וכמ"ש רז"ל ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר והב"ן: סא ל לדון דין מפתה בתולה שנ' וכי יפתה איש בתולה. בסה"ק כי נבלה עשה בישראל לטמא ולתעב חותם בת ישראל בזנות וזימה לכן חס הקב"ה על כבוד משפחתה לענוש המפתה להיות לה כסות עינים ולמשפחת בית אביה. ויש לרמוז באות ל הרומז רם ה' ושפל יראה כמ"ש בתמונה. והוא לעשות משפט לעלובה זו: ויש להבין בזה מדוע נתחייב כן האיש המפתה הלא לדעתה עשה זאת. אמנם הענין מי שיש לו לב אדם לא יעשה כזו הנבלה המאוסה רק מי שהוא חסר לב אדם רק כבהמה נדמה. וז"ש מי פתי יסור הנה חסר ל"ב ואמרה לו הזונה לסור אליה. וכן נאמר בענין הזה הנה אנכי מפתיה ודברתי על לב"ה. וכן המפתה בתולה לזנות מסיר מקודם את לבבה ממנה ואח"כ נתרצית לו. והוא כבר חסר לב מקודם כנ"ל. אך מפתה גם אותה ומסיר לבה. לכן נחשב זה כאונס כי לקח לבבה. וזה יש לרמוז באות ל שהוא ל"ב כמ"ש באודר"ע למ"ד ל"ב מבין דעת והוא הסיר ממנה אות ל הרומז ל"ב ונשארה בלי דעת להתרצות למעשה בהמה לכן יחשב כמאנס וענוש יענש: פני סב פ שלא להחיות מכשפה שנאמר מכשפה ל"ת. תוכן דברי בעל החינוך לפי שהש"י רצה שיתנהג הכל בטבע שברא בעת הבריאה לכל דבר לפעול פעולתה לטובת העולם כ"א למינהו והמשיל מלמעלה כח על כ"א להכריחו על מעשיהו וכמשארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל למעלה שיאמר לו גדל ובתערובות עם מין אחר יש להם פעולה אחרת ויש צדדים שאסור להשתמש בהם שיודע הש"י שסוף המעשה היוצא מזה רע להם. ועוד יש בזה מפני שהתערובות מבטל כח המזל הממונה על ב' המינים מפעולתו כי המרכיב ב' מינים יחודש להם מין ג' נמצא שבטל כח שניהם והוא ענין חילוק וביטול במ"ב וז"ש למה נק' שמן כשפים שמכחישים פמליא של מעלה ולא אמרו גזירת מעלה כי הגזירה כן הי' באמת אם ירכיבו ב' מינים הללו יחודש מהן מין ג' אבל הכוחות נתבטלו וזהו פמליא ש"מ עכת"ד הק' וז"ל לק"ת במצוה זו ודע שכל י' כתרין דחרשיא הם י"ס דנוגה כי בהם סוד הכשפים והנה קליפה נקרא מות לכן מכשפה ל"ת עכ"ד הק' ויש לרמוז זה באות פ אשר צורתה כ"י כמ"ש בפרד"ס והוא ר"ת י' כתרין ופ' עצמה רומז נחש והוא קליפת נוגה כמ"ש בזוה"ק בהקדמה באות פ' דבה אתרשים פסע כגוונא דחוויא דמחי ואעיל רישא בין גופא הכי מאן דחב כפוף רישא ואפיק ידוי עכ"ל. הרי פ' רומז חויא וצורתה כי רומז י' כתרין. וכ' שם בעטרת צבי דמש"ה נסמכה א' במבטא פ"א כי אלף רומז פל"א וכשח"ו החיצונים יונקים משם אז בא נחש על חוה ואז ר"ת פל"א לא פעלתי און עכ"ד הרי פ' נרמז בחי' נחש ענין כישוף ובנחש נאמר הוא ישופך ראש רומז להרוג המכשפה שבאה מההיא זוהמא דחויא דבא על חוה. ועוד שם בע"צ לכן נסמכה אלף פלא בעלותה למעלה בסיד פ"ה ל"א שלא תהי' יניקה לחיצונים עכ"ל ורומז שלא יעשו פעולה בפה טמא שלהם המצפצפים ומהגים בענין הכשפים. ויהי' תקומה לבחי' מלכות פה דקדושה. ואין עוד מלבדו אפי' כשפים ותוכן דברי אוצה"ח טעם מכשפה מכחיש פ"ה דהיינו פום ממלל רברבין הגוזר קצבה ושפע לכל ברי' וזה הרשע מערב כוחות ע"י הבחירה כי הבחירה חפשית מכחיש פה ש"מ ח"ו וזהו ע"י הנחש סוד מלולא דסט"א עכ"ד. ולפ"ד נרמז באות פ' הרומז פ"ה והוא פ' מן על פני ר"ל שלא לרצונו כי הבחירה חפשית ויהי' פני מלשון זעם כביכול. ואנחנו דבקים בפ"ה דקדושה הנשפע מן פנים מאירות באור פנ"י מלך חיים: סג ג שלא להונות גר בדברים שנאמר וגר לא תונה. כ' בחינוך טמ"ז שהוא כדי לכוף יצרנו שלא לעשות כל אשר תמצא ידינו ע"כ הזהירנו בל נעבור הדרך על האיש שהוא מבלי עוזר וסומך והוא גר ומתוך דברים אלו נקנה דרך יקרה במדות טובות ויושלם בנו חפץ ה' שחפץ להיטב עמנו עכת"ד ויש לרמוז זה באות ג נ' דאשרי אשר רומז