דרך חוקיך לג

ונשאר עד היובל שהוא בינה ואז בינה מחזרת אותו לגלגול ופריק לי' מסט"א עכ"ד. והוא ברזא דגלגולא כמ"ש בזוה"ק שנ' בו הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר בסוד ל' שבו ג' קוין גבוה מעל גבוהים וגבוה עליהם תחתים שנים שלישים. וכן נרמז תלת עלמין שנזכרים במשפטו שהמה שביעי"ת וש"ש ויוב"ל. מלכו"ת ו"ק דז"ל ובינ"ה: מג א לייעד אמה עברי' לו או לבנו שנאמר אשר לא יעדה. בחינוך כ' שריחם ה' על העניה הנמכרת וצוה שהקונה ישאנה לאשה לעשותה גברת כי אל רחום הוא עכת"ד יש לרמוז מ"ז באות א עד"ש בשם הבעש"ט אות א' קרובה אל המאציל ביותר ושם בהירות גדול ואח"כ נתרחק מעט באות ב' ובאות ג' מתרחק ביותר הבהירות והאור וכן בכל אות נתרבה ההרחקה והחשכות והמחשבות זרות עד אות ת' שם גודל החשכות והמ"ז והשכחה בבחי' רגליה יורדות מות ר"ל. והקב"ה מרחם עלי' ומאיר לה מאות א ומעלה אותה מעבדות לחירות כי באות ת' יורדות לעולמות התחתונים שהוא בחי' שפחה ואמה. וז"ש בזו"ח א' נחתא לגבי ת' לאמשכא לה לגבי' הרי א פועלת לעשותה גברת. ונרמז ביותר אמה עברי' הוא בחי' בריאה וכ' במאו"א דהיא בחי' שפחה לגבי שכינתא. והנה השכינה הק' יורדת לפעמים לעולם הבריאה בסוד ותתן טרף לביתה. ומעלה עמה מבחי' דלהון לאמשכא להון למעלה לאצילות. ונרמז באות א הרומז אד"נ ב"ה כמ"ש בתיקונים א' אחזי אד"נ לתתא והשכינה הוא אד"נ ב"ה: יהוה מד י לפדות אמה העברי' ע"י גרעון כסף שנ' והפדה. בחינוך כ' טמ"ז לרחם על העניה ליתן לה מקום לפדותה לחרות עכ"ד וכ"כ רש"י יתן לה מקום ויש לרמז דהנה המשועבד לאחרים אין לו מקום לעצמו כי האדון בידו להוליכו למקום שירצה הוא וכן אמרו הכלים כרגלי הבעלים כי אין להם מקום לעצמם רק מקום הבעלים וז"ש יתן לה מקום ר"ל שע"י הפדיה תקנה לה מקום בפ"ע. ונרמז והפדה עם הנקודות גי' מקו"ם. ונרמז באות י' עד"ש באודר"ע א"ת יוד אלא יד שכן מצינו יד מכונה המקום כמו מציב לו יד וכמו יד אבשלום וזהו לתת לה יד וכמו שארז"ל נערה אית לה י"ד שהוא ענין רשות וכח ומקום. ומהר"ם כ' מצוה זו רמז על שבן דוד בא אף בדור שכולו חייב וז"ש אם רעה בעיני אדוניה כו' ותפדה ע"כ. ר"ל והפדה לשכינה עמנו בגלות. וכ"כ בעיר מקלט ע"ש. וזה י"ל באות י' מידה עשירית: ומספר שכינה כמ"ש בתיקון כ"ו. אפ"א בפ"ב גפ"ג כו' עד יפ"י גי' שכינה: מה ה שלא ימכור האדון את האמה לאחר שנאמר לא ימשל למכרה בבגדו בה, בחינוך כ' מפני שרצה הש"י לעטרנו במידות טובות החמלה ומהר"מ כ' מפני שפירש טליתו עלי' והיינו שכבר יעדה ונשאה לאשה אין ראוי שתתבזה ע"כ. וי"ל דב' טעמים עולים ע"פ הפלוגתא בג"מ בתיבות בבגד"ו ב"ה ח"א לשון בגידה והוא כטעם החינוך מצד הרחמנות אין לעשות כזאת כי לא תקום פעמים צרה. וחד אמר בבגדו לשון בגד שפירש כנפיו עלי' וכבר יעדה וכנ"ל ולהלכה ב' הטעמים אמיתים כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' עבדים לכן אף אם לא יעדה לאשה אסור למכרה שנית כיון שבגד בה כבר הוא אכזריות כמ"ש בחינוך ונרמז באות ה הרומז לשכינת עוזינו. אשר נמכרה חנם זה כמה שלא יוסיף עוד למכרה ואין במכירתה כלום. כי ה' אינה מקבל טומאה כמ"ש באודר"ע. וגם רומז כיון שפירש כנפיו עלי' כטעם ה' ראשונה הפורסת סוכת שלום אמא המסכנת על בנהא. לכן לא ימכרה עוד לשפחה: מו י לתת שאר כסות ועונה לא"ע ומכ"ש לאשתו שנ' שארה כסותה ועונתה לא יגרע. בסה"ק טמ"ז בפשיטות לפי שהאשה היא בחי' מקבל שאין דרכה לצאת לחוץ לסחורה ולבקש חוק טרפת שכל כבודה בת מלך פנימה לכן על הבעל להשפיע לה הכל. ושלא יגרום להביאה לידי זימה ח"ו. ונרמז באות י' הרומז כל מיני השפעות כטעם פותח את יודך. וכ' בס' הק' תומר דבורה יכוין לקיים לה [ר"ל להשכינה הק' שאר כסות ועונה]. הא' שארה מזונות להשפיע לה בכל מעשיו שפע מימין מזונה. הב' כסותה לכסות עלי' מצד הגבורה שלא ישלטו בה החיצונים שלא יהי' צד יצה"ר בעסק מצותיו כגון להנאת הגוף ולקנות הכבוד וכיוצא שיצה"ר מצוי באותן מצוה והוא בורחות ממנו מפני שהוא ערוה א"כ צריך לכסות הערוה ולהסתירה תמיד. הג' לייחדה תמיד עם הת"ת בעונת ק"ש ובקביעות עתים לתורה ויכוין שזהו עונה לשכינת בת מלך עכ"ל: וי"ל זה באות י' הרומז חסד הראשון דאברהם עיין בלק"ת בפסוק והוא יושב פתח האהל. וזהו רומז שארה מימין מזונה גם ענין כסותה לכסות הערוה שלא ישלוט היצה"ר במצותיו וכנ"ל נרמז באות י' הרומז ב' יצרים כמ"ש באודר"ע באות י' ור"ל שבמצותיו שהוא מצד יצ"ט ירחיק היצה"ר. גם עד"ש זוהר יתרו דף קצ"א י' רומז לאשתדלא באורייתא. וכן רומז לאנחא תפילין וציצית: שהם קביעות עתים