דרך חוקיך לב

קאי על שכל תארם מפני שהשכל כולו הוא בו יתב' אבל אין שום דמיון אחר בינו יתב' ובין שום בריה מנבראיו ח"ו וכ"ז להרחקות הגשמיות והוא הרחקת ע"ז עכ"ד ומהר"מ כ' לפי שיצייר בלבבו יופי צורתו ומיד נתפס והוה עבודה זרה של ישראל עכ"ד. ונראה בדברי החינוך שאם יצייר דמות אדם יראה מזה שמדמה צורת אדם על מה שנאמר עליו נעשה אדם בצלמנו ונתפס בלבבו מחשבת ע"ז ח"ו כמ"ש למען תפוס ב"י בלבבם כי בענין ע"ז מחשבה ג"כ כמעשה. ואף כי המעשה הוא רק לנוי בלבד ולא לעבודה מ"מ נתפס בלבו מחשבת הצורה שהוא צורה עליונה וח"ו לחשוב שם צורה או תמונה וזה גם כוונת מהר"ם הנ"ל. וי"ל זה המל"ת באות ד מן עבדים עפמ"ש באודר"ע שאמר הקב"ה לד שבך נדונין ישראל בין דם לדם בין דין לדין כו' שנ' כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם. כו' הרי ד רומז ד"ם שהוא ע"ז שמטמא כדם נדה. לכן נאמר ד"ם פעמים ע"ז בתורה. והנה המצייר תואר אדם ומחשיבו לתמונה עליונה ח"ו כנ"ל הוא מחשיב אדם ד"ל שאינו בו בחי' א דאדם שהוא עיקר חיותו כנודע מסוד שופך דם אדם. ובלי א' הוא דם והוא ד"ל ובחי' די"ן הנרמזים באות ד. וזהו הנרמז בד מעבדי"ם שהוא בחי' דם דל בלי צורה שבו שהוא האל"ף דאדם. ובאוצה"ח תו"ד ד צורתו יוו [עיין שער הירח] גי' כ"ב שהם כ"ב אותיות הנחתם בדלת אשה ששם נצטייר ולד דמות אדם וכל קומת אדם הוא מאות ד עכ"ד. ור"ל שלכן המצייר צורת אדם פוגם בד מ י שלא להניף ברזל על המזבח ולא לבנות באבנים שנגעו בברזל שנאמר לא תבנה אתהן גזית כו'. בחינוך כ' כדי שנקבע בלבבינו שבסיבת המזבח תהא הברכה והשלום לכן נצטוינו שלא לעשות בו בכלים המוכנים להשחתה והוא הברזל ששופך דם ומשחית עכ"ד. והוא כמשרז"ל הברזל מקצר ימי אדם והמזבח מרבה כפרה וחיים. וי"ל זה באות י' הרומז חכמה המחיה בעליה. ועוד רומז דע"י הקרבנות במזבח נעשה יחודא דקוב"הו והברזל מפריד החיים ונרמז באות י' הרומז יחודא כנודע. והנה במזבח יחודא כנ"ל גם קדישא על ידי הקדשים הנקרבים והברכה ממילא תבא כמ"ש כאן במזבח אדמה בכ"מ אשר אזכיר כו' אבא אליך וברכתיך הרי יב"ק כנרמז באות יוד יחודא וקדישא כי העשירי יהי' קודש וברכה נרמז כמ"ש באודר"ע שביוד נאמר יודוך ה' כל מעשיך וחסידך יברכוך: מא ם שלא לעלות במעלות על המזבח שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי. בחי' כ' כדי לקבוע יראת המקום בלבבינו ואסור לנהוג בו קלות ראש והכל יודעים לא יקפידו על בזיון אלא הענין לתת בלבבינו יראת המקום עכ"ד וי"ל בענין יראת המקום הזה כדי להיות שמור וסגור מן כתות החיצונים המשתוקקים לינק משם ובבוא איזה ענין בוז ומאוס יש להם מקום מגע לכן צריך מאוד להתנהג בכבוד ויקר ואז אין להם אחיזה בקדו' ויש לרמוז במ"ם סתומה עד"ש בפרד"ס מ"ס רומז לנקבה שצריכה שמירה לכן היא סתומה וסוגרת ומסוגרת ע"ש וזהו יראת המקום להיותה מסוגרת וסתומה כמו מ"ם: ומהר"מ כ' רמז שלא יספר בשבח חברו לפני שונאו שמתוך כך תתגלה ערותו וחרפתו. וי"ל גם מוסר לכ"א שלא ילך במעלה ובמדרגה גבוה בעניני עבודת הש"י שמתוך כך יהי' לו מקטריגים למעלה ולמטה ויאמרו שאין ראוי לזה לפי מעשיו שעשה כך וכך. ותתגלה ערותו תוך קהל ועדה ולמעלה. וזה י"ל באות מ"ס הרומז מאמר סתום שישמור לשונו מלהרבות בשבח חברו וכן רומז ם בחי' גבול וצמצום שכן אותיות מנצפ"ך הם שומרים אל גבול הקדושה ועושים צמצום מן הקליפות שלא יבואו לחטוף מהקדושה וכדרך השומרים העומדים בסוף כן אתוון מנצפ"ך המה משרי"ם ושומרים כן ישמור דבר שבקדושה בצניעות והסתר מפני החיצונים. ולא יעלה במעלות וילך לבטח דרכו ולרמז הצניע לכ"ת גי' הסת"ר: לא מב ל לדון דין עבד עברי כמ"ש כי תקנה ע"ע שש שנים יעבוד כו'. בחינוך כ' כדי שיהי' ב"ו מעוטרים במדות טובות לרחם על אשר תחת ידינו ולגמול עמו חסד ואף שהביאו עוונותיו להמכר מ"מ אין מהראוי להקל בכבודו כו' עכ"ד. ויש לרמוז זה באות ל עפמ"ש בס' התמונה מפני מה ל כפוף ראשו למטה כי רומז רם ה' ושפל יראה. כנרמז בטמ"ז לראות ולהשגיח על שפל ונדכא הזה ולהחיש לו חירות ופדות. ויל"ע דהנה עבד הוא בחי' מט"ט נער כנודע בסה"ק. והנה כל ששת ימי המעשה מתנהג ע"י מטטרו"ן ובשביעית בשבת יצא לחפשי ע"י הקב"ה בעצמו ונרמז באות ל עד"ש בס' לוחות העדות לה"ג מהר"י ז"ל האות ל הוא מט"ט מגדל הפורח באוירא סוד נשרא דפרח באוירא ע"ש מובא בקה"י ועי"ל עפמ"ש בסבא דמשפטים דק"ו בסוד ע"ע עבור שלא הוליד בנים ועקר עצמו מו"ק דזעיר לכך יהי' משועבד לאד"ם שהוא בעל ו"ק ואתמסר לעלמא דנוק' שהוא שביעית וע"כ בשביעית יצא לחפשי ואם לא רצה לצאת נשאר בסט"א וע"כ עושים בו פגם