דרך חוקיך לא

יתערבו ענפי הזרע שלא במינה והש"י חפץ שיהא כל עולמו עושין פירות למיניהם עש"ה והוא כעין איסור כלאים. ב' כי יהי' סיבה שלא נודע מי האב ויכשלו בעריות כי לא יודעו הקרובים ומלאה הארץ זימה וכן יכשלו בכבוד אב. ג' שהוא גזל הבעל המקפיד ע"ז מאוד עכת"ד. והנה טעם הא' היא כעין כישוף וכלאים שהם עירוב כוחות הזרות ומהם יולד כח אחר הנפרד מאחדותו ית"ש וכן מן אשת איש יולד ממזר כח זר חוץ מן הקדושה. וזהו תועבה לפני הש"י מקור האחדות. וזהו נרמז באות י' הרומז יחודו ית"ש כמ"ש באודר"ע. וטעם הב' שלא יכשלו בעריות כל העולם. והוא גדר ערוה שהוא קדושה נרמז באות י' חכמה שהוא קודש. גם נרמז גזל הבעל ביוד מן מבי"ת כי ביתו זו אשתו המקודשת לו לבדו ומיוחדות לו ביחוד קדושה ברכה. וזהו המנאף עמה גוזל ממנו ביתו המיוחדת ביוד יחידא דילי' ועשה פגם בבי"ת שלו. ועוי"ל עפמ"ש בס"ק איש ואשה שכינה שרויה ביניהם אותיות י"ה וכן י"ל דאיש הוא המשפיע והוא נרמז בשם שד"י יסוד המשפיע והאשה הוא שדה דילי' עד"ש ונסתפחה שדהו. ואז שם י"ה ביניהם ואם יטמאו עצמם שלא במינם הרי נשאר אש אש שד שד. וביער בשדה אחר ואין מכבה. ונעשים בחי' א"ש זר של שדי"ם ומזיקים ר"ל כי יולד מהם מזיקים ונגעי ב"א וצורת ממזרים לסט"א וכמ"ש בשל"ה בטמ"ז שגורם שתת"ת לא ישפיע למלכות כ"א לחיצונים נמצא פגם בב' יודין מן איש ומן שדי ובב' ההין מן אשה ושדה ונרמז אות יוד פשוט י' ומלא יוד ונגד האיש שפגם בב' יודין נרמז ביו"ד מלא שמספרה ב' יודין ונגד האשה שפגמה בב' ההין הרי י' פשוט משום דכל מצוה נרמז באות אחד מעשה"ד לכן מצטרף הכל לאות א'. ונרמז באיש ביוד מלאה לפי שהאיש כולל גם האשה שהיא מילוי שלו וד גי' י': לו ת שלא לגנוב נפש מישראל שנאמר לא תגנוב. מהר"מ הבבלי כ' לפי שהוא הי' עבד ליוצר כל והגונבו גורם עבדות לעבד ה' בן חורין ויש לרמוז באות ת' הרומז חותם אמת שהוא חותם המלך על עבדיו עבדי הם ואסור לזלזל למכרו לעבדות. ועוי"ל עפמ"ש בשעג"ע בסוד ת דתרח שרגל ת' יורד לחצי טהירו התחתונה להעלות משם הנשמות העשוקות והנדחות בקליפות שהם בחי' אחורים וע"י רגל הת' עולים למעלה עש"ה. הרי ת גורם להעלות מבחי' הקליפות למעלה לסוד הקדושה בסוד תרח אבי אברהם שנשמת אברהם נגנבה מן הקליפות בסוד מי יתן טהור מטמא ועלתה למעלה למעלה ע"י הת' ע"ש והשתא מכירה כבר יוצאה. מכ"ש שאסור ח"ו להוריד נשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא לעבדות ח"ו: עבדים לז ע לא תענה ברעך עד שקר. בחי' כ' כי השקר נמאס ונאלח גם כי ע"י עדות אמת העולם עומד והוא ישוב עולם ועדות שקר סיבה לחורבן העולם ע"כ. ומהר"ם כ' מפני שהוא מעיד עד שקר בהבורא ב"ה אשר נצב בעדת אל ומעיד שקר בפניו ועושה עין שלמעלה כאינו רואה ח"ו ואינו יודע ואינו משגיח עכ"ד ונרמז זה באות ע. הרומז עין ההשגחה עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ ת"ל ס' רזא מהמנא ע עדות שיש לה ב' ענפים נגד ב' עדות, הרי עדות נרמז בע' הרומז על עין ההשגחה היודע ועד לכן אסור להעיד ח"ו שקר גם רומז ע' ב' ענפים שהוא פוגם בעין שלמעלה כביכול ובע' רעהו שלמטה המכיר בשקרו. ועי"ל עפמ"ש במדרש איכה מפני מה קדמה פה לעין מפני שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. הרי ע"י עדות שקר פוגם בעי"ן: לח ב שלא לחמוד דבר של חברו שנא' לא תחמד. בחי' כ' לפי שגורם רעות רבות שמתוך החמדה לא ישגיח בשום דבר ואם לא יאבה למכרה יגזול ממנו ואפשר שיהרגנו עכ"ד וכ"כ במדרש עשה"ד דע"י חמדה עבר א' על כל עשה"ד. ויש לרמוז זה באות ב עד"ש באודר"ע ב' רומז בית שדלתותיו פתוחים לכל ע"ש הרי נראה היפוך זה שגם את שלו לא יחפוץ רק ביתו פתוחה לכל ומוותר משלו כ"ש שנזהר מלחמד של אחרים: ונרמזו כל חמדות המבוארים בפסוק באות ב בית רעך כפשוטו בי"ת. אשת רעך כי ביתו זו אשתו ועבדו ואמתו באות ב' מן עבדים שורו וחמורו וכל אשר לרעך כי ב' רומז כל חללא דעלמא שנברא הכל באות ב דבראשית. והנה החמדה שבלב נובע מן העין הרואה כנודע. וי"ל באות ב' בספר סופר ספור צורה מנין מילוי צורתה ג' ווין מנינה ב' מילואה בי"ת הרי תב"ל גי' עי"ן רוא"ה ל"ב חומ"ד כל חמדת תב"ל. גם גי' ב"פ גבורה להתגבר על יצר עי"ן רוא"ה ועל יצר ל"ב חומ"ד: לט ד שלא לעשות צורת אדם אפילו לנוי שנאמר לא תעשון אתי אלהי כסף כו'. בחינוך כ' דרשו רז"ל לא תעשון דמות אותה צורה דהיינו גוף אדם שכתבתי עליה נעשה אדם בצלמנו והכוונה בזה הכתוב מצד השכל שנתן בו ומ"ש בצלמנו