דרך חוקיך ל

באו הניה"ק מבוררים ועולים למעלת יעיין לק"ת פ' בהר. וידוע מזו"ח איכה דע"י חטא חוה נצטרף מ' של מפריו אל ו"ת ונעשה מות ע"ש לכן אם עושים עבירה שהוא מבחי' יצה"ר והנחש מעוררים מ' דמות אך ע"י מיתת ב"ד יכופר המות וחיה יחיה לעוה"ב ולפעמים גם ע"י ל"ט מלקות יכופר מ' דמות כפי גודל הפגם לכן יונח מדוע נאמר בתוה"ק ארבעים יכנו ולא נאמר ל"ט. אלא שנרמז בחי' מ' דמות להכותו מספר הסוכם למ' כי מצטרף א' עולם אל ל"ט ונעשה מ' דאמ"ש חכמה המחיה כי עדיין לא הגיע לפגם מ' ממש לכן אל יוסיף להכותו מ' ממש ח"ו דרגא דמות. וכן תפס התנא במשנה מ' אבות מלאכות חסר א' ולא כ' ל"ט אב"מ כי רומז לתקן מ' זו של הנחש ע"י שביתה דשבת. ואם עושה א' מל"ט אב"מ בשבת חייב מיתה כי נתעורר עליו בחי' מ' דנחש שמשם נעשו ל"ט אב"מ. ובחול מתקן ע"י ל"ט אב"מ בקדושה כנ"ל ובשבת על ידי המנוחה ותשביתה כי אז אין לעורר כח החיצוני כי בשבת אין ברורים כמ"ש בלק"ת בהר לכן הנך מלאכות דהוו במשכן חשיבא כי גם מלאכת המשכן הי' תיקון לחטא אדה"ר ע"י מלאכות הקדושות ובשבת ע"י המנוחה. וזהו הנרמז בם מן מצרים ודוק. ויל"ע באות ם למל"ת זו עפמ"ש בלק"ת פ' תצא וז"ל הק' והנה לאה בסוד ד ורחל ג"כ בסוד ד ומתחברים יחד ונעשים ם דלסרבה המשרה ב' צירין וב' דלתות ב' צירין תם ב' יודין שבעוקצין אחורי הד' שבהם מופרשים הד מן הר והם ב' ידות כח עתים כו' ועל אלו ב' יודין נאמר מחלליה מות יומ"ת חליל גי' חיי"ם סלה וז"ס שבתותי תשמרו עכ"ד הק' הרי נרמז מל"ת זו בם. וי"ל במ"ש וז"ס את שבתותי תשמרו דקאי על שמירת ב' יודין של הדלתין שלא יעשה מן אחד אח"ר מד ר שכן שבתות"י גי' שמע ישראל י"א י"א וזהו שבתותי שמעיד על אחדותו ית"ש ודו"ק: מבית לג מ לכבד אב ואם שנ' כבד את אביך ואת אמך בחי' כ' כי ראוי לגמול טובה למי שעשה לו טובה ויתן אל לבו שהם סיבת חיותו בעולם וכמה יגיעות יגעו בו. ועי"ז יכיר טובת האל ב"ה שהוא סיבתו וסיבת אבותיו עד אדה"ר וס וסיפק צרכו ונתן בו נפש המשכלת עכ"ד וז"ש רז"ל הוקש כבודם לכבוד המקום יען כי טעם א' קרוב בשניהם. וי"ל באות מ' עד"ש רז"ל קידושין כשאמר הקב"ה אנכי ולא יהי' לך אמרו אוה"ע לכבודו הוא דורש וכששמעו מאמר כבד את או"א הודו ואמרו ראש דברך אמת נמצא ע"י מ"ז נעשה חותמו אמת בכל העולם והודו באמת כי הוא ברא שמים וארץ כנרמז בס"ת בראשי"ת בר"א אלקי"ם. וכן ס"ת ראש דברך אמת רומז תש"ך צרופי בראשית י"פ חס"ד יבנה עולם. והנה אות מ הוא אמצע אמ"ת ואמצע א"ב וכן אמת הוא אמצעי בחי' אמת ליעקב. לכן מ' עיקרו של חותם אמת. וכן מצות כיבוד או"א אמצע הדברות והוא חותם כולם שע"י הודו בכולם. ועי"ל עפמ"ש בזוה"ק במ"ז כבד את אביך דא קוב"ה ואת אמך דא כנס"י שהם זו"נ כביכול ונרמז באות מ' צורת כ"ו שרומז כ' מלכות נוקבא כנודע ו' ת"ת והוא קוב"הו. ויל"ע עפמ"ש בשל"ה בכבוד או"א רמז לשם הוי"ה ב"ה בסוד מצות פ"ו בן ובת כי אב אם בן בת הם ד"א הוי"ה ב"ה שהם חו"ב תו"מ וי"ה משפיע לו"ה והם אדונים להם עכ"ד. ונרמז זה במ צורת כ"ו גי' הוי"ה ומ' בעצמו רומז מלך רומז הוקש כבודם לכבוד המקום. ונרמז לפ"ז גם מ"ש בזוה"ק שם א"ת אביך לרבות אבא וא"ת אמך לרבות אמא הרי או"א בן ובת שם הוי"ה ב"ה וכנ"ל בצורת מ: לד ב שלא להרוג נפש שנאמר לא תרצח. בחינוך כ' כי הש"י ברא עולם וצונו לפרות ולרבות כדי שיתיישב לפניו ומנענו שלא נחריבהו בידים להרוג הבריות שהן מיושבות בעולם עכ"ד ובס' ד"פ כ' טמ"ז כי בצלם אלקים עשה את האדם להיות לו לעבדים והרוצח סורג עבדי המלך ומונע מלהוליד עוד עבדים ונקרא שופך דמים תרתי משמע דמו ודם זרועותיו והנשמה אין לה מנוחה בצאתה מהגוף קודם זמנה. והדם הוא הנפש החיות של אדם כי בהתחבר א עולם אל ד"ם הוא אד"ם והרוצח מסלק כח החיות של אלופו ש"ע לכן לא תרצח כנגד אנכי כי הרוצח מסלק החיות של א' דאנכי כביכול עכת"ד. ונרמז מ"ז באות ב הרומז על הבריאה כמ"ש בס' האשכול ב רומז ב' מבראשית רומז על הבריאה כל העולם בכלל והנה אדם הוא עולם קטן נמצא מאבד עולם הנברא באות ב. והנה גם גוף האדם נקרא בית כמ"ש אוי לבית שממנו מחריביו וכן כ"פ בגמ' ופיוטים לפי שהוא היכל לנשמה שלו. וכן הורג ב שהם נשמה וגוף יחד ומאבד עולם מלא הנברא בב ודמות עליון הרי ב' רעות ר"ל: לה י שלא לנאף עם אשת רעהו שנאמר לא תנאף. בחי' כ' ג' טעמים הא' שלא