דרך חוקיך כט

ב"צ יערי קוצא דד מן אחד ישתאר אחר ס"מ באתרא שקר עכ"ד הק' הרי דע"י שבועות שקר גורם הסרת קוץ ד ונעשה ר'. וזהו הנרמז בר' של מצרי"ם: לא י מ"ע לקדש השבת ולזכרהו בכניסתו וביציאתו בדברים ונתקן לאומרו על הכוס שנאמר זכור את יום השבת לקדשו. בחינוך כ' כדי שנתעורר מתיך מעשה זה לזכור גדולת היום ונקבע בלבבינו אמונת חדוש העולם כי ששת ימים עשה ה' כו' וע"כ נתחייבנו לעשות המעשה הזה עם היין לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה שהוא סועד ומשמח וכבר אמרתי לך כי כפי התעוררות האדם ומעשיהו יתפעל אל הדברים לעולם עכ"ד וכ' באלשיך כשברא הקדוש ב"ה ו' ימים היו כחומר בלי צורה וברא אח"כ השבת דהוא צורה וקבלו כל הנבראים צורה והוא כמו נשמה לגוף וז"ש רז"ל בא שבת בא מנוחה כי העבודה יכונה לחומר והמנוחה יכונה לצורה וביום השבת נשלם מלאכת העולם היינו הצורה נשמת העולם עכ"ד ובזה יונח ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו שנשלם המלאכה ע"י הצורה והנשמה והכל אחד. ויש לרמוז קדושת היום באות י' חכמה שהוא קודש. והוא קידוש יום שבת קודש וכן אות י' רומז בחי' צורה דיוד רומז נשמה חיה בכללות. וכן י' הוא צורה ראשונה לכל הצורות כמ"ש בשעג"ע שלא תוכל לצייר שום אות אם לא יכתב קודם י' וכן רומז י' כי בי"ה ה' צמר עולמים. ורומז על ש"ק שנעשה צורה לכל ו' ימי בנין גם חידוש עולם. לכן אף ששבת קבוע וקי וקיימא מ"מ מצוה עלינו לזכרו בדברים בקדוש היום כדי לזכור חדוש עולם. וז"ש זכור בקמץ ולא זכור כי זכור הוא מקור ופירושו לזכור תמיד אף בחיל כדי לזכור חידוש עולם ראש פינת אמונתנו. ועוד יש לרמוז באות י' עפמ"ש ב"ס ברוך שאמר ובלק"ש ביוד כי בי' מאמרים נברא העולם והם ט' מקריים והעשירי מאמר העצם ואין שייך כלפי מעלה רק מאמר העצם לכן הוא קודש ומאמר העצם הוא במלת בראשי"ת ולדקותו לא נאמר בו מאמר מפורש. הר' י' מרומז במלת בראשית. שהוא חדוש עולם והוא יר"א שב"ת כי הט' מאמרים הם לששת ימים ולשבת מאמר בראשית קוד"ש הוא. ועוי"ל ע"פ מ"ש בגמרא באות י' ואני נותן לך ירושה. ויש לומר על שבת ק' כמ"ש באהבה וברצון הנחילנו ואף דשבת אינו תלוי בידינו שהוא קבוע מקדם. אך י"ל דמה שאנו מקדימים לקבל שבת עלינו מן פלג המנחה ואסור במלאכה ע"י קבלה זו זו הוא הירושת לנו וזהו המצוה, של זכור לקדשהו בדברים ולקבל שבת קודם בואו ובלבד שלא. יקדים כו'. וזהו שיסד הפייטין טהורים יירשוהו ויקדשוהו במאמר כו' ר"ל טהורים קבלוה בירושה להם וירשוהו ובמה כי ויקדשוה במאמר כל אשר עשה ר"ל במאמר זכור את יום השבת לקדשו שנאמר שם להלן ענין חידוש העולם כי ששת ימים עשה ה' כו': והנה במאמר זה נאמר כל אשר עשה ובמאמר הזה נאמר ציווי לקדשו אף קודם הזמן דבתוך הזמן מקודש ועומד כי ויכל אלקים ביום השביעי כו' דוקא וכפירוש רש"י שנכנס בו כחוט השערה שהוא יודע עתיו ורגעיו. אבל אנחנו זכור מבעוד יום וזהו הירושה לנו: לב ם שלא לעשות מלאכה בשבת והם ל"ט אבות מלאכות הידועים שנאמר לא תעשה כל מלאכה. בחינוך כ' להורות על חדוש עולם כי כשישבתו כולם ביום א' וישאלו אותם מה זאת ויהיה התשובה כי ששת ימים עשה ה' כו'. ויש בו עוד טעם זכר ליצ"מ שהיינו עבדים ולא יכולנו לנוח בעת חפצנו וה' הוציאנו וצונו לנוח בשביעי עכת"ד. והרדב"ז כ' כדי שיהי' פנוי לעסוק בתורה ובמצות ולחשוב בגדולת הש"י שהמציא המציאות כולו מאפס המוחלט כו' ע"כ תוכן דהק': ובס' פנים יפות כ' כיון שהש"י שומר שבת כמ"ש שבת לה"א ואנחנו עבדיו בעבור שהוציאנו ממצרים דכתיב כי לי ב"י עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מאמ"צ ע"כ צריכים אנחנו לשמור את יום השבת כי הוא שביתת הש"י בעבדיו דכתיב למען ינוח עבדך ואמתך כמו"ך ר"ל כעך כמו שאתה מחיוב מצד הש"י וכנ"ל כן ינוח גם עבדך כי הכל משועבד להש"י עכ"ד. והנה י"ל ענין זכרון חדוש עולם בם ע"פ הידוע מסה"ק מעולם המלבוש שהי' חידוש הראשון כביכול ב"ה וב"ש אחר שנעשה הצמצום בטתירו עילאה שהי' כמו צורת ם סתומה ואח"כ נתקפלה לשתים. והי' שם רל"א שערים. עיין בס' ויקהל משה ובשעג"ע ובעמק המלך כי יראתי להאריך ולהציע ענינים האלה שהם מ"ב ודי בזה. וטעם זכר לחירות יצ"מ שנתבאר בלוחות אחרונות. נרמז באות ם שהיא תבונה עלמא דחירות עוה"ב בחי' שבת. ועוד י"ל באות מ' לשבות מן ל"ט מלאכות אשר באו מצד זוהמת הנחש ונפלו ניה"ק למטה והם נגד ל"ט קללות שנתקללו אדם וחוה והנחש והאדמה ונגדם ל"ט מלקות ובחול מבררין הברורים הניה"ק ע"י ל"ט מלאכות כמ"ש הבעש"ט אם עוסק בהם בקדושה. ומי שאינו עושה מלאכה בפועל הוא מברר ע"י הלימוד שלומד הלכות שלהם עיין בס' פני זקן במשנה ב' כלל גדול. ובשבת