דרך חוקיך כז

וצורת א יוי הוי"ה ב"ה סוד שם העצם ומקור כל השמות והכינויים הק' גם נרמז י' ספירות הק' כמ"ש בתיקונים ובזוה"ק כ"פ א י עליונה רומז כח"ב עם תלת קוצין שבה קוץ עליון כתר י גופא חכמה קוץ התחתון בינה. ו שבאמצע א רומז ו"ק חג"ת נה"י י תחתונה מידה עשירית ובא צורת יוד הדלת רומז מלכות כנודע. ויש לרמוז בצורת א ובמילואה. צורתה יוי ובהחלק ו' שבאמצע לשנים כנודע כזה יווי גי' ל"ב הרי נ"ח ומילוי אלף ומספרת אחד. ועם ג"כ של מספר צורה מילוי הנ"ל הרי נח קי"א א' ג' גי' אנכי הויה אלקיך או כזה צורת יו"ד גי' כ'. גם רומז מספר י' הרי ל' וצורה וווי ל"ב הרי ס"ב ועם מילואו אלף. הרי קע"ג גי' אנכי הויה אלקיך ובס' אוצה"ח אלף רומז פלא עליון דעת הנעלם תכלית הידיעה שלא נדע ואלף מורה על היחוד והקדמות א' הוא ראשון כמ"ש באודר"ע שאמר הקב"ה ל"א אני נקרא ראשון ואתה ראשון ודי בזה עכת"ד. והארכתי מעט במ"ז שורש כל המצות ולא ביארתי אף כטיפה מן הים כי יראתי להרבות עוד והש"י יעזרני ועל מימי אמונתו ינהלני: כו ר שלא יעלה על הדעת שיש אלהים אחר זולת הש"י ח"ו כמ"ש לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. בחינוך כ' ביאור הפסיק שלא תאמין אלוה אחר זולתו וזאת המצוה היא עיקר גדול בתורה שהכל תלוי בו כמשארז"ל כל המודה בע"ז כאלו כפר בכל התורה כולה ואם מקבל באלוה איזה דבר מכל הנבראים ואפילו מודה שהקב"ה שולט עליו ועל אלקותו עובר על לא יהיה לך עכ"ד. ויש לרמוז מל"ת זו באות ר' עפמ"ש בתיקונים כ"פ ר' רומז אל אחר והוא אלהים אחרים ועיין בזוהר הרקיע בהקדמה באות ר'. וכן כתיב לא תשתחוה לאל אחר ר' גדולה שלא לטעות ולקרות אחד ח"ו. לכן כתבו בסה"ק דבמל"ת של לא יהיה לך כו' נכללו כל שס"ה ל"ת שבתורה כיון שמחשבתו פגול לכפור באחדותו ית"ש הרי יצא מן הכלל והוא מין וכופר ועובר על כל עבירות שבתורה. והנה ל"ת זו הוא רק במחשבה רעה המצטרפות למעשה כמ"ש למען תפוש את ב"י בלבם. ונרמז באות ר' הרומז ראשית המחשבה ראשית חכמה ונרמז לעקר ולשרש אחר מחשבה הזאת כטעם הוא ישופך רא"ש שנאמר אצל הנחש שהביא כפירה וחטא ע"ז בעולם. ונרמז באות ר' הרומז רא"ש. ולדבק בהמתנשא לכל לרא"ש: כז ץ שלא לעשות ע"ז לעצמו לעבודה אפי' לא נעבדה אח"כ שנאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה. בחינוך כ' להרחיק כל ענין ע"ז. והרקאנטי כ' כבר הודעתיך כי פעולת התחתונים פועלת בעליונים וכל העושה פסל או תמונה לשכינה מפרידה מהבנין ור"ל שמפריד מלכות מן ו"ק הבנין עכ"ל של"ה. וי"ל באות צ' דצורתה י"נ הפוכים זמ"ז. רומז בחי' אב"א עיין ע"ח שער הכללים פ"א שאם מגיע פגם באו"א עומדים אב"א דוגמת השבירה שהי' באו"א באחורים לבד. והנה אין שום חטא פוגם שם למעלה רק חטא ע"ז שהוא במחשבה ובדבור ובמעשה וכן פוגם גם בעולם המחשבה שהם או"א ושם הפגם שעומדים אב"א כנראה בצורת ץ הם י' חכמה ן' בינה או"א ועומדים הפוכים אב"א. ועיין בזוה"ק שלכן לא נברא העולם בצדיק לפי שבעולם עליון עומדים אב"א ואם יברא בו העולם שהוא עולם התחתון יהי' פירוד בהבנין ח"ו וצריך לנסירה ע"ש והעושה פסל ופוגם למעלה מכ"ש שמפריד מהבנין ומקלקל הצינורת כי פוגם בצורה העליונה ח"ו: מצרים כה מ שלא להשתחות לע"ז וה"ה שאר עבודות הנעשים בפנים שנאמר לא תשתחוה להם. ויש לרמוז מל"ת זו באות מ' לפמ"ש בזוה"ק פנחס רל"ז שראה פנחס מ' פורחות באויר ורצה להתחבר עם ו"ת של ותקח ותרא ותתן ותאכל ולהיות מו"ת ב"מ ונטל פנחס המם וחיבר לה בהדי' כי פנחס גי' ר"ח ונעשה רמ"ח הה"ד ויקח רמ"ח בידו כו' עד חמא דיוקנא דמ' פתיחא מליא דם אמר הא ודאי סימנא דמלאך המות מיד חטף לה כו' ואתעבד רמ"ח ע"כ ועיין בזו"ח איכה דהוא מ' מן תיבת מפרי"ו. והנה ראה מ' מלאה דם דהוא דם נדה וזבה שנעשה בחוה ע"י זוהמת הנחש. כי בהסתלק א' אלופו ש"ע מן אדם נעשה ד"ם. והוא ע"ז המטמא כמו דם נדה לכן מזכיר מ"ד פעמים בתורה אזהרות ע"ז מנין דם שלא לעורר דם הזה מן מ' דמו"ת ולשום מ' אל ר"ח ויהי' רמ"ח אבריו משועבדים להש"י ויהי' נשמר מכל רע ודם דע"ז וישוב לחיים חיי אדם. והמשתחוה לע"ז הוא משעבד רמ"ח אברים ח"ו לע"ז כי השתחואה הוא בכל רמ"ח אברים. ונתעורר מ' מליאה דם זוהמת הנחש דרגא דמות. והנה גם כל העבודות הנעשים בפנים בכלל זה כי משעבד גופו ונפשו ח"ו בעבודה ההיא לבחי' מ' מות. אך תפסה התורה עבודת השתחואה כדי לידע הטעם בפשיטות שהוא בכל רמ"ח אברים כנראה בחוש הראות וה"ה לאינך.