דרך חוקיך כו

מעלה אבל ב"י מושגחים מן הש"י בעצמו. והעד אשר הוצאתיך מאמ"צ והכנעתי כל המזלות ושרי מעלה להשפיל בכור המזלות]. וזהו אנכי הויה ב"ה המהוה כל הויות אלקיך אני עצמי אלקי שלך ולכן הוצאתיך מאמ"צ כנגד שרים העליונים והי' תכלית ההוצאה משם כדי שאנכי אהיה לכם לאלקים עכ"ד בתוס' באור. וי"ל זה באות א עד"ש באודר"ע אלף אמונתי לישראל פקדתי. ויש להבין הלא גם אוה"ע מצווים על ע"ז שהוא מז' מצות שלהם. אך י"ל דרך אפשר שהם לא נצטוו רק על מל"ת של לא יהיה לך כו' אבל מ"ע של אנכי י"א לא נצטוו ואין להם מצות אמונה הזאת כאשר מבואר אשר הוצאתיך מאמ"צ גם אלקיך לשון יחיד המדבר אל כללות ישראל שהם מיוחדים לו לעם. והאו"ע אין להם בחי' אמונה רק בדרך עונש אם יקבלו עליהם אלהים אחרים. ודו"ק וזהו אמונתי שהוא אמונת אלקותו יתב' הנכלל במ"ז של אנכי רק לישראל פקדתי וזה נרמז באות א. וז"ל הרמב"ם פ' חלק בעיקור הראשון להאמין מציאות הבורא ית"ש שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות הוא עילת מציאות הנמצאים כולם וממנו קיומם כו' ואיו האחדות והאדנות אלא לו לבדו כי הוא מסתפק במציאותו וא"צ למציאות זולתו וכל מה שזולתו מן המלאכים והגלגלים ומה שתוכם ומה שלמטה מהם הכל צריכים במציאותם אליו וזה היסוד עורה עליו אנכי י"א כו' עכ"ל, ויש לרמוז זה באות א עפמ"ש בס' הבהיר א גורמות לכל האותיות קיומם ומה א יצאו כל האותיות עכ"ד והוא עפמ"ש באודר"ע הנ"ל אלף זה הקב"ה. שממנו קיומם של כל הנמצאים כנרמז במצוה זו: וז"ל שעג"ע א צורת יוי סוד הויה רחמים גו רחמים רומז רישא דעתיק זהו בצורתו ומכינו אחד שהוא ראשון לכל המספרים והוא א"צ לכל המספרים והוא עומד בפ"ע ומשתתף עם כולם והם צריכים אליו עכ"ל. הרי נרמז מצוה זו כהוצעת הרמב"ם הנזכר. ובס' תולדות י"י מצוה זו בו כלול הכל ונק' לב כמו הלב חיות כל האברים כך מצוה זו אמונה ושורש לכל רמ"ח מ"ע וזוכה ע"י אמונה לחיי עוה"ב שהוא לב של כל המצות וכו' הרמב"ם במשנה אר"ח ב"ע רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תו"מ וכ' כשיקיים מצוה אחת מתריג"מ כראוי ולא שיתף עמה מכוונת העולם רק שיעשה מאהבה רבה זיכה לחיי עוה"ב וז"ש ר"ח כי המצות בהיותם תרבה א"א שלא יעשה האדם בחייו א' על מתכונתה ובזה זוכה לחיי העוה"ב עכ"ד וקשה מנ"ל הא ונראה מדלא אמר הש"י רק מצוה א' מפורש אנכי ה' אלקיך (ר"ל כי אנכי ולא יהי' מפי הגבורה שמענו הרי מ"ע א' מפורש מפיו או לפי שתואר מצוה זאת הוא הויה אלקיך עצם אלקותו) והיינו לכוונה זו דבמצוה א' כראוי סגי. ובאמת יש סברה לזה על פי החקירה שכ' הראשונים לידע סוד אחדותו ית"ש שכל מקום שאני תופס ואוחז בקצת וחלק מהאחדות הרי אני תופס כולו וכן שמעתי ממורי והבן והנה מאחר שהתו"מ נאצלו מעצמותו ית"ש שהוא אחדות אמיתי א"כ כשמקיים מצוה זו על מכינה ובאהבה שהיא הדבקות בו ית"ש ותפס במצוה זו חלק האחדות א"כ כאלו כולו בידו כאלו קיים כל המצות שהם כללות אחדותו פרצוף שלם כביכול וכ"כ בזהר נשא המקיים מצוה א' על מתכונתה סגי וכיון הרמב"ם ז"ל לדעת חכמי האמת ברוה"ק עכ"ל ס' תו"י. ויש לרמוז זה באות א הרומז א' דאנכי כמ"ש בזוהר הנ"ל בהקדמה שבאלף פתח הקב"ה אנכי י"א והנה מצוה זו כולל כל רמ"ח מ"ע. ומל"ת דלא יהיה לך כולל כל שס"ה ל"ת כמ"ש בסה"ק והנה כ' בס' ירך פקודיך דבאנכי נכלל גם לא יהיה לך דמכלל הן נשמע לאו. גם י"ל דמל"ת הוא בחי' נוקבא הנכללת בדבורא שהוא מ"ע דאנכי וכ' בס' זרע קודש בשם מרן הק' מהרמ"מ מרימינאב זי"ע שאפשר שלא שמעו ב"י בסיני רק א' דאנכי ע"ש. והוא כנ"ל דא' כולל אנכי ואנכי כולל גם לא יהיה לך הרי כל תריג"מ נכללים בא שהוא רומז אחרות והתופס במקצת כאלו תפס כולו וכנ"ל והוא תואר מצוה זאת דאנכי י"א שכוללת רמ"ח מ"ע וגם לא יהי' לך הכולל שס"ה ל"ת הרי כל התרי"ג, וכעין זה כ' בס' רזא מהימנא וז"ל אלף אנכי לא יהיה לך כי כן יהיה לך גי' פ' וזהו הנרמז בר"ת אלף אנכ"י ל"א ותח' גי' יהי"ת ל"ך ובדיבור א' נאמרו ר"ל שנרמזו באות א' דסיפורא דילי' אחד ובג"כ דיוקנא דילי' א תרין אנפין תרין דבורין עכ"ל הק' הרי א' רומז מצוה זו שנכללים בה כל תרי"גמ. ועי"ל עד"ש בשל"ה שתקי במאמרם ז"ל דס"ר אותיות שבתורה כנגד ס"ר נשמות ישראל והקשה וכי שבט לוי ומשה פרטות וכללות וכללי כללות דהוא ס"ר אותיות נכללו בכ"ב א"ב שבתורה. וכ"ב אותיות נכללו באלף. לכן ס"ר נשמות ישראל הם פרטים נגד ס"ר אותיות והלוים היו כ"ב אלף נכללו בכ"ב אותיות שהם כללות וכולם נכללו באות א שהוא כולל כולם. הרי א רומז כל ס"ר אותיות שבתורה שהם כל תריג"מ. שהוא מצוה זו דאנכי וכנ"ל. והנה בכלל מצוה זו של קבלת אלקותו ית' להאמין שהוא מנהיג כ"ע על ידי עשר ספירות והשמות הק' כמ"ש חכמי האמת והוא כביכול מתעלם בתוכם לית מחשבה תפיסא בי' כלל. ונרמז באות א הרומז על הקב"ה כמ"ש באודר"ע