דרך חוקיך כה

לכל והוא המחדש לכולם. והנה שבת הוא עדות על חדוש העולם לכן נגבל בו ג"כ בח' מקום והנה ארז"ל שבת שמא דקוב"ה דאיהו שלים מכל סטרין ור"ל שבת הוא שם הוי"ה ב"ה הרומז חידוש עולם המהוה כל הויות ומשם הוי"ה יוצא י"ב צרופים שהם נגד י"ב גבולי אלכסון הכולל כל מקומות. והנה י"ב צרופים הם נגד י"ב שבטים שהם ד' דגלים לד' מקומות בד' רוחות עולם והם י"ב גבולים וד' דגלים נגד ד"א הוי"ה ב"ה ויב"ש נגד יב"ל הוי"ה הנ"ל. לכן רומז שבת על בחי' המקום שבי"ב גבולים ושם הוי"ה ב"ה דאיהו שלים מכל סטרין היינו יב"צ וי"ב גבולים והוא בחי' מקום הרומז על חידוש עולם כמו שהמקום קודם להמתקומם כן הש"י נק' מקום כמו שם הוי"ה שלו הרומז מהוה כל הויות היה הוה יהיה. לכן נאמר י"ב פעמים שבת בתורה לרמז הזה. וכן הי' מחנה שכינה י"ב מילין נגד ד' דגלים שהיו מחנה שכינה לכן בש"ק שהוא נגד מקום הנ"ל אסור לצאת חוץ לי"ב מילין דהוא חוץ למחנה שכינה והיוצא משם הוה טורח רב כי יוצא מגבול קדושת שבת אל בחי' חיצונית העולם, ובזה נדע מאיסור תחומין חידוש עולם כי תחומין מורה על בחי' המקום שהוא קודם ולכן נאמר איסור תחומין קודם כל מלאכות שבת לפי שהמקום קודם לכל כמו שהמחדש קודם וכן נרמז כי הי"ב מילין הם נגד י"ב שבטים ויב"צ צרופי הוי"ה המתגלים ונרמזים בשבת לכן הוה טורח לב"י אם יצאו מגבולם שהוא גבולם ממש ובפרט לפמ"ש בכוונת האריז"ל י"ב מילין הם ג' פרסאות שהם חלל נה"י דעשי' שנשאר פנוי ולמטה מזה הוא מקום הקליפות לכן היוצא חוץ מי"ב מילין שהם נה"י דעשי' יוצא לחלל שלהם ומביאם לקדושה ג"כ וזה נק' טורח רב לב"י שיוצא לרשות הקליפות ח"ו. ויש לרמוז ענין הזה באות מ עפמ"ש בפרד"ס ויש מי שפי' כי מ חיטמה ו' הוא ת"ת יעקב וגגה העליון אברהם חסד וקרקעיתה התחתון הוא יצחק וכותל שמאחריה הוא השכינה נמצא מ ד' חיות המרכבה ועיקרה בשכינה מלכות כזה אברהם עכ"ל הרי מ' רומז ד' רגלי המרכבה שהם ארגמן והם ד' דגלים שהם תקונא דשכינתא כמ"ש בזוהר ויחי ה ששם י"ב שבטים בי"ב מילין והוא סוד תחום שבת מחנה שכינה מחנה ב"י בדגלי מדבר שנלמד תחומין משם שזהו נקרא מקומו של יום השביעי בחי' מלכות שכינתא קדישא עוד נרמז במ' צורת כ"ו גי' שם הוי"ה ב"ה שמא דא זהו שלים מכל סטרין כנ"ל שהם יב"ל הוי"ה נגד י"ב גבולים י"ב שבטים י"ב מילין וכנ"ל וכן נרמז בשם הוי"ה בחי' מקום כזה יפ"י הפ"ת ופ"ו הפ"ה גי' מקום שהוא. מקומו ש"ע. ובשבת איהו שמא דקוב"ה בחי' מקום וכנ"ל. ועוד יש להסביר דהנה שבת הוא הכללות שהוא שמא דקוב"ה כלל כולם והוא בחי' כללות מקום כנ"ל. וכן כללות כל מקומות שבעולם הם י"ב גבולים שהם גבולי אלכסון: וחוץ מהם הוא פרט והם פרטיות אל הכלל, לכן היוצא בשבת חוץ מי"ב מילין שהם נגד י"ב גבול אלכסון יוצא מן הכלל אל הפרט ובזה יוצא מן המנוחה אל הטורח שכ' בס' החינוך. והנה מצאתי אח"כ בס' דברי חיים ש"ק רומז על בחי' המקום במ"ש שבו איש תחתיו כו' וברוך שכוונתי: כה א מ"ע לידע שיש אלוה הממציא כל הנמצאים מאין ליש והוא דיה הוה ויהיה ומשגיח על כל בעליונים ובתחתונים שנאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כ' בחינוך טמ"ז כי האמונה הזאת הוא מיסודי הדת ואשר לא יאמין בזה הוא כופר בעיקר וענין האמונה הוא שיקבע בנפשו כן הדבר אמת ושא"א בחלוף זה בשום פנים ואם יושאל ע"ז ישוב לכל שואל שזה יאמין לבו ולא יודה בחילוף זה אפי' יבואו להרגו רק כן מחזיק וקובע האמונה בלב כו' ואם יזכה לעלות במעלות החכמה ולבבו יבין ועיניו יחזו במופת נחתך שהאמונה הזאת אמת וברור ושא"א להיות בלתי דבר זה אז יקיים מצוה זו מן המובחר עכ"ל. וי"ל מצוה זו באות א עד"ש בס' אודר"ע אלף זה הקדוש ב"ה שהוא ראשון והוא אחרון: ור"ל דנרמז באות א שהוא ג"כ ראשון ואחרון לאותיות ולחשבון. כי אב גד כו' עד ת' הנה א' הוא ראשון והנה אחר אות ת' נחשבים מנצפך. עד ז' פשוטה ט' מאות וחוזר לאלף שהוא אלף הרי אלף היא אחרון המשלים למנין אלף שהוא ג"כ א ועוי"ל עפמ"ש באודר"ע שאמר הקב"ה לאלוף שבך אני עתיד לתת תורה לישראל ולפתוח בך אנכי י"א הרי נרמז באות א אנכי י"א שהוא קבלת אלהותו ית"ש מצוה זאת וכ' האברבנל במצוה זו שהודיע הקב"ה שבני ישראל אינם נכנעים תחת איזה שר משרי מעלה אבל האלקי והשר אשר על ישראל הוא השי"ת בכבודו ובעצמו והוא אשר ברא כל העולמות ומהוה אותם כאשר רומז עליו שם הוי"ה ב"ה וזהו אנכי הויה אלקיך כו' [דהנה הוי"ה רומז על שם העצם המורה שהוא מהוה כל הויות מאין ליש והוא נצחי היה הוה ויהיה, אבל שם אלקיך שהוא מענין אלקים רומז לפעמים גם על שרים האלהיים המנהיגים מערכות השמים בציוי הקב"ה אשר ברא גם אותם וכן אלהים לשון שררות. והנה כל אוה"ע המה מושגחים מן שרי