דרך חוקיך כד

ממש ואם תחשוב כסדר המזלות שצם חנכל שמתחילין תחלת ליל ד' תמצא מזל צדק בשעה ששית של ליל ה' שאז הי' הריגות בכורים קודם יצ"מ דט"ו ניסין הי' ביום ה'. והנה אז נאמר ועברתי באמ"צ כו' והכתי כל בכור כו' אני ה'. אני רומז לשכינה ק' שהוא בחי' צדק דשם דינא דמלכותא בלא וותריניתא כלל כמ"ש בזוהר האזינו רצ"ב. ובסידור שערי שמים כ' כוכב צדק פועל בעולם צדקה וחיים ויושר ואהבה. וכדי שלא יסתר לדברי זה"ק בכ"מ י"ל דבזוהר מיירי על אוה"ע ועוברי רצונו ובשע"ש מיירי נגד ישראל אשר אז בזמן שעושה צדק נקמה בגוים פועל ישועות לב"י ע"י מציאות חן כנ"ל. ואמר עור ושבת בשנה כי שבת הוא ג"כ מידה שביעית בחי' מלכות נגד צדק. וב"י בחרו להם יום השבת למנוחה בסוד כנס"י יהי' בן זוגך. ושבת ג"כ מציאות חן בעיני הש"י לנוח בו ולשבות בו. ופ"ה בנפש כי פ"ה הוא ג"כ בחי' מלכות פה. לכן יתאחדו כל הבחי' הנ"ל שתם בחי' מלכות סוד כנ"י לאות תו בחן. והם בעולם שנה נפש צדק שב"ת פ"ה של כנ"י ובפה נתקן לספר ביצ"מ שהי' שם שורש חן הראשון שמצאו ב"י בעיני הש"י ועשה עמהם נסים ונפלאות במזל צדק. והנחילם שבת זכר ליצ"מ וצוה אותם לספר נפלאותיו בפה: כב י לפדות פטר חמור בשה שנ' וכל פטר חמור תפדה בשה. בחינוך כדי לזכור לעולם הנס שנעשה להם ביצ"מ שהרג הש"י בכוריהם שנמשלו לחמורים ע"כ. וי"ל טעם זה באות י' שהוא נקרא ראשית כמ"ש בשעג"ע אות י' הוא ראשית כל שלא תוכל לכתוב שום צורה רק אם תעשה י' נקודה מקודם לכן רומז י' על בחי' בכור ונרמז ביו"ד מן הוצאתיך מאמ"צ שהרג בכוריהם אות י' ועי"ז הוציאנו מאמ"צ. וכן י"ל ע"פ הכוונת מכת בכורות שיצאה מכתר מלכות דקדושה והכה בג"ר כח"ב דקליפה. והנה י' רומז בחי' אין דהוא גולם חומר היולי ראשית הנאצלים כמ"ש בשעג"ע והוא כתר דקדושה. וכן י בג' עוקצין רומז ג"ר כח"ב כנודע בסה"ק. לכן י' של הוצאתיך שנתגבר י' דקדושה והכה לבחי' י' כח"ב דקליפה. ויל"ע עפמ"ש בזוה"ק פ' בא פקודא בתר דא לפדות פטר חמור כו' ורזא דא יצה"ר יכול לאחזרא בתיובתא ולבתר יצ"ט כמה דאוקמהו זכה עזר לא זכה כנגדו בגין דאינון דיוקנא חד דשה וחד דחמור ואם לא הדר וערפתו שוי לי' עם קשה קדל דעתידין לאתמחי מן ספר חיים עכ"ל. ויש להעמיס שבא להזהיר על כל עניני תאות החומר דהוא חמור בדברים המותרים לעשותם לש"ש. וזהו לפדות חמר החומר יצה"ר בשה הרומז על בחי' הקדושה ש"ה ר"ת שכינה הק' שה פזורה. ונרמז זה באות י' הרומז קוד"ש חכמה המברר כל הברורין אל הקדושה ונרמז ביוד של הוצאתיך מאמ"צ שהוא ג"כ בחי' יציאה ממצר ים והבן: כג ך לערוף פטר חמור אם לא יפדהו בשה כמ"ש ואם לא תפדה וערפתו. לפמ"ש בזוה"ק ברמז בדה"ק פדיון פ"ח בשה היינו להפוך היצה"ר חמור לבחי' שה יצ"ט והיינו בכל תנאות ותאות עוה"ז יכוין לש"ש ויעלה הכל לקדושה לעולם התענוג בסוד אהבה בתענוגים כמ"ש תלמידי הבעש"ט. אמנם ענין זה אינו שוה לכל נפש והנה מרבית ההמון אם יתענגו מתענוגי העוה"ז הם נופלים לתאות הגוף וגבר החומר על הצורה ונוסף להם תאוות רעות כי מן ההיתר יסיתנו החומר אל האסור ח"ו. לכן העצה להם לפרוש א"ע מתענוגים והמותרות רק כדי חיות הגוף ובריאותו והמותר החרם יחרימו ויערפו את החומר החמור הזה וכאמרם ז"ל ע"ה אסור לאכול בשר וכדומה וזהו אם לא תפדה ר"ל שלא תוכל לפדות החמור היצה"ר בשה לקדש עצמך במותר לך בתענוגי עוה"ז אז וערפתו לשבור החומר לגמרי רק כדי חיותו. ויש לרמוז זה באות ך' כף עד"ש רז"ל סעודה שהנאתך הימנה משוך ידך ממנה. ונרמז שיהי' ידך בחי' כף פשוטה למשוך ידך מתאות החמור ועי"ל כ"ף פשוטה לכפוף היצה"ר ולפשט עקמימות וכפיפות הלב להתנהג בפרישות: מארץ כד מ שלא לצאת בשבת חוץ לתחום שנאמר אל וצא איש ממקומו ביום השביעי. בחינוך כ' כדי שנדע שהעולם מחודש ולא קדמון כמ"ש כי ששת ימים עשה ה' כו' ע"כ כדי לזכר בדבר הזה ראוי שנניח במקום אחד כלומר שלא נלך רק בדרך טיול וענג ובהליכות י"ב מילין יש טורח רב עכ"ל. והנה יש להתבונן בדה"ק איך נדע מאיסור תחומין אמונת חידוש עולם יותר מכל איסור מלאכות בשבת. גם צ"ל אומרו בהליכת י"ב מילין יש טורח רב. מה פסקה דוקא בי"ב מילין יש טרחה רבה הלא כאיש גבורתו לאחד דרך רב ולא מעט הוה ג"כ טורח גם למה נאמרה מ"ז דתחומין שהוא בחי' מקום של שבת בפ"ע קודם אזהרת כל ל"ט מלאכות. וי"ל בס"ד דהנה הקב"ה נק' מקום כי הוא מקומו של עולם כביכול והוא דהמקום הוא תמיד קודם להדבר המתקומם בו. כמו שהמחדש הוא קודם להמחודש ממנו בהחליט לכן נק' הקב"ה מקום לפי שהוא קדמון