דרך חוקיך כג

גי' עץ הדעת. לכן נח"ש ימים בשנה אוכלים חמץ שיש להם שליטה לכת דילי' בימים האלה מיסוד דקטנות בחי' נח"ש סוד שדי א אה אהי אהיה עיין כוונת קי"ס. ובשבעה ימי פסחא אין לו שליטא ח"ו לכן אסור אז לאכלו לתת לו כח ח"ו. והאוכל אז חמץ נותן כח לנחש הארור על כל השנה לשלוט בו לכן ימיו נכרתים ר"ל היפוך הכתר. ופוגם בצדיק עליון דהוא יסוד דגדלות שמכניס הטומאה למקום הקדושה, גם גורם הסתלקות יסוד צדיק מן ד ונעשה ר' אל אחר. עיין בי"ת דרוש שקלים (ועיין תקונים תיקון ע' ובע"ח שער פו"ח דרוש י"ג אות צ' רומז יסוד צדיק) כי ע"י עה"ד טו"ר גורם הסתלקות יסוד צ' ואז נתערב טו"ר וע"י אכילת חמץ בפסח גורם ג"כ לעורר בח' נחש מעה"ד הנ"ל. ויש לרמוז באות צ' בספר סופר ספור מנין צורה מילוי כזה צ' י"ן צד"י גי' רנ"ד מספר ל"א יאכ"ל חמ"ץ שהוא בחי' נחש עם כ"ד זינין דילי' מנין ואיב"ה אשית כנודע וכן לא יאכל חמץ עם כ"ד הנזכר גי' צ' י"ק צד"י: כ א שלא יראה חמץ בגבולינו כל ז' ימי הפסח שנאמר ולא יראה לך חמץ כו' בחי' זכר ליצ"מ י"ל בזה הזכרון כי חמץ רומז לבחי' עה"ד כמש"ל והוא לדעת טוב ורע על פי השכל בחקירות אנושית והוא דעת שוטים. כמ"ש בס' דרך פקודיך במצוה זו שרומז שצריך להרחיק מחקירות ודיעות כוזבות ח"ו שהוא חמץ ושא"ר גי' עץ הדעת. רק להאמין הכל באמונה פשוטה ע"פ הקבלה עד למשה מסיני ע"ש וז"ש ולא יראה לך חמץ. כי ראיה הוא בעיני השכל וחקירה וזהו חמץ. לכן השבירה הי' בעינים כביכול. שע"י החקירה יכולין ליפול ולהשתבר ח"ו מכל פנות התורה והיראה רק צריך לקיים הכל ולקבל בצד האמונה, ויש לרמוז זה באות א הרומז אמונה כמ"ש באודר"ע אלף ר"ת אמונתי לישראל פקדתי. אמנם ע"י הקדמות אמיתיות עד למשה מסיני מותרים להתבונן בהם גם עד"פ שכל ולחדש ולבנות בנינים בחכמה ובינה כנרמז בא אלף חכמה אלף בינה. והוא כמ"ש בסידור קול יעקב. אל יוציא משפתיו מה שלא שמע מרבו וכן לא ימציא לו הקדמה מה שלא שמע אבל לתרץ איזה ענין ע"פ הקדמות אמיתיות מותר דלא"כ לא שבקת חיי ומה יעשה בחלקו שקיבל מסיני עכ"ל. וזה שי"ל במאמר רז"ל בפסוק ולא יראה לך חמץ שפירושו כנ"ל שלא יבוא לחקור חדשות בעיני השכל לבד. ואמרו שלך אי אתה רואה ר"ל מן הקדמות שלך שאתה ממציא בחכמה ובתורה אי אתה רואה אסור לך לראות אבל אתה רואה של אחרים ר"ל ע"י הקדמות אמיתיות שקבלת ע"י אחרים שהם קבלו למעלה למעלה זה מזה עד למשה מסיני שהוא ושל גבוה. עד א עולם הנרמז בא ויהי' ושל גבוה פי' על ש"א ר"ל מאיזה אחרים אתה רואה ושל גבוה שיקבלו עד של גבוה. בהם ניתן רשות לדרוש ולחקור וע"י בחי' אמונה והקדמה אמיתיות ואף אם אין מבין מהותה של הקדמה מ"מ יבין וישכיל ע"י ויבין נפלאות מתוה"ק ואם לאו הוא חמץ ואסור במשהו: כא ת מ"ע לספר ביצ"מ בליל ט"ו בניסן שנ' והגדת לבנך ביום ההוא כו'. בחינוך כ' כי הוא יסוד גדול באמונתנו ובתורתנו ע"כ אנו אומרים תמיד בברכות ובתפלות זכר ליצ"מ לפי שהוא לנו אות בחידוש עולם וכי יש אלוה קדמון ויכול ופועל כל הנמצאות הוא ובידו לשנות היש שיחפץ בכ"ז מהזמנים כמו שעשה במצרים ששינה טבעי העולם ועשה אותות מחודשים גדולים ועצומים הלא זה משתק כל כופר בחידוש העולם ומקיים האמונה בידיעת הש"י עכ"ל. ויש לרמוז טעם זה באות ת' הרומז חותם אמת כמ"ש בגמרא ובזוהר בהקדמה שאמרה ת' דאנא חותמא דגושפנקא דילך אמת. עוד ת מלשון והתוית תו ר"ל שתעשה לך סימן ואות אמת. וכן נרמז תיו תחיה לב"י ותו תמות למצרים שהי' נגוף ורפוא. ועוי"ל עפמ"ש בס' יצירה המליך אות ת בחן כו', וצר בו צדק בעולם וסבת בשנה ופה בנפש זו"נ ע"כ וי"ל בסמיכות ג' ענינים הללו באות ת שהוא אות אחרונה וכמ"ש במאו"א ת' הוא מלכות דמל' דעשיה ורגליה יורדת מות ב"מ וע' שעג"ע אורח צדיקים באריכות רגל הת' שיורד לחצי טהירו התחתונה מדור הקליפות. ובס' פורת יוסף בשם מרן הבעש"ט הקדוש זצולק"ה אות ת הוא בתכלית הרחקות מאור א"ס ב"ת ע"י כמה מסכים עד שהש"י מרחם ושולח הארה נפלאה להתעלות מדרגא לדרגא עד א ע"ש. וי"ל שזה סוד מ"ש בזו"ח שה"ש א' נחתא לגבי ת לאמשכא לה לגביה: והוא ע"י מציאות חן אף שאינו כדאי עד"ש וחנותי את אשר אחון וזה הי' לבני ישראל ענין החן הזה במצרים אף שהיו ערום ועריה מבלי שום זכות וכמ"ש מצא חן עם שרידי חרב (ירמי' ל"א) ופירש"י שם שנוצלו מחרב מצרים. והוא ע"ד אות ת הנ"ל אשר שם הוא מדרגה התחתונה. מ"מ אלוף עולם ממשיך משם עד אות א להארה נפלאה והמליך אות ת בח"ן וקשר לו כתר שהמשיך אותה עד א' שהוא א' פלא כ"ע וצר בו צדק בעולם שהוא ג"כ בחי' דין דינא דמלכותא בחי' ת' וכן י"ל שעיקר יצ"מ הוא נס דהריגות בכורים שהי' כחצות הלילה דהיינו עד חצות