דרך חוקיך כב

לפי שהוא חידוש אצלם. ע"כ וי"ל זה הטעם באות ש' עד"ש בשעג"ע ש' רומז שלוה שררה וזהו חירות ועוד לפמ"ש בלקוטי ש"ס ש צורתה זי"ו ורומז זיו השכינה. וכן נקרא המסיבה הזאת מחנה שכינה בסוד זה השלחן אשר לפני ה'. לכן אין להוציא ממחנה שכינה ולחוץ כי נהנים מזיו השכינה: ומהר"ם כ' שמ"ז שלא לנהוג באכילת פסח קלות ראש כיון שאכילתו בחבורה לכפר על המכירה שהי' בחבורה. דכתיב וישבו לאכל לחם. והחיצונים יש להם אחיזה כשהפנימי נכנס בגבולם ומחזקים עכ"ל. וי"ל בדה"ק דעון פגם מכירת הוא ביסוד צדיק ח"ו והוה כמו פגם הוצאות ז"ל שנותן כח פנימי לחיצונים ח"ו ובזה מתחזקים החיצונים וזהו הי' פגם מכירות יוסף יסוד אור זרוע לצדיק לחיצונים ונעשה זאת בחבורה ובסעודת לחם שפגמו ונתנו פנימי לגבול חיצונים. לכן ראוי עתה לתקן בחבורה הזאת שנהנים מזיו השכינה שלא להוציא. מן הפנימי חוץ לגבול הקדושה דהוא כעין מכירת יוסף והוצאת זרע לחיצונים. והנה שדי רומז יסוד צדיק כנודע. ונרמז באות ש' הרומז שדי כמ"ש בזוה"ק בהקדמה. וכן רומז שילום ג"כ בחי' יסוד צדיק: טז ר שלא לשבור עצם בקרבן פסח שנאמר ועצם לא תשברו בו. בחינוך כ' זכר לגאולה שאין כבוד לבני מלכים לגרר עצמות ולשברם ולאכול מה שבתוכם ע"כ ויש לרמוז זה באות ר' הרומז ראש וחשיבות וכנ"ל. ומהר"מ כ' כדי שיהיו עצמות שלמים ויסחבום הכלבים ויראו המצרים את אלהיהם תשורה לכלבים ונתפרדה החבילה של הטלה והכלב. ויתפרסם שהשה הקשור בכרעי המטה שהוא אלות מצרים אין יכול להושיע את עצמו וכש"כ אחרים עכ"ל. ובזוה"ק ועצם לא תשברו בו לאחזאה בי' קלנא דהא גרמין הוו רמאין בשוקא ואתו כלבין וגררו לון מאתר לאתר ועוד שם ותו מצראי חמו דכלבא גררו לון והוו מצראי טמנין לון גוי עפרא ודא הוא בטולא דעכו"ם יתיר מסטרא דלהון ע"כ. ויש לרמוז זה באות ר' הרומז אל אחר כמ"ש בזוהר הרקיע גם רומז ר"ש כמ"ש בשעג"ע ונרמז ביטול. ע"ז דהוא ר' שיהי' ר"ש. ועוד נרמז הוא ישופך ראש שנאמר לנחש ע"ז הראשון: הוצאתיך יז ה שלא להאכיל לערל מפסח שנאמר וכל ערל לא יאכל בו. בחינוך טמ"ז לפי שלא נכנס תחת כנפי השכינה באות ברית וכמש"ל גבי מומר: וי"ל מצוה זו באות ה הרומז בחי' ברית מילה כטעם ה"א לכם זרע שמל יוסף אותם. וכן ה' רומז בחי' התגלות העטרה בברית שהוא בחי' מלכות שמים ה'. והערל שלא נכנס תחת כנפי השכינה אות ה אסור לאכול בפסח פ"ה ס"ח תיו השכינה שנפתח פ"ה שהי' נאלמתי דומי' בגלות מצרים. ונעשה פה סח עולם הדבור והערל אין לו ה' עולם הדבור כי פה התחתון נאטם ומרוסת בערלה וברית הלשון נגד ברית המעור וכן נתוסף ה לאאע"ה קודם שנמול. כי ה' רומז על המילה וכנ"ל ודו"ק: ה"י ו לקדש כל בכור אדם וכל בכור בהמה שנאמר קדש לי כל בכור כו' באדם ובבהמה כו'. בחינוך כ' טמ"ז למען דעת שהכל שלו ואין לו דבר בעולם רק מה שיחלק לו הש"י בראותו כי אחר שיגע כמה יגיעות ועשה פרי החביב עליו כבבת עיניו ואח"כ מוכרח לתתו להקב"ה לרשותו. ועוד טעם כדי שיזכור בכורי מצרים שנהרגו ומתו בט"ו בניסן עכ"ל. ויש לרמוז טעם מ"ז באות ו' הרומז יחודו ית"ש על ו' קצות עולם כמ"ש בזהר כ"פ ו' איהו סהדותא דיחודא וכן נרמז ו' תיבות דיחוד שמע ישראל ובתיקונים כ' ו אתהפך לשית סטרין לעילא ולתתא ולד' רוחות וסהיד דלית אלוק אחרא כו' ודא הוא דאקמוה מארי דמתניתין כדי שתמליכהו על השמים ועל הארץ ולד' רוחות. כטעם מצוה זו הנ"ל וכן נודע בהריגות בכורי מצרים סוד אחדותו ית"ש שהכניע וביטל מזל טלה בכור המזלות למעלה והרג בכורי מצרים למטה כמ"ש והויה הכה כל בכור כביכול הוא וב"ד הנרמזים באות ו של והוי"ה שהם בית דינו אברהם יצחק יעקב והלכה כמכריע יעקב אות ו' ויעקב הוא כנגד יסוד האחדות כנודע מס' מאמר האחדות שממנו יצאו י"ב גבולי אלכסון ונתייחדו לאלקים בכל מקומות ממשלתו. והנה ב' טעמים של החינוך המה טעם אחד שע"י הריגות בכורים נודע סוד אחדותו ויכולתו וממשלתו. ובפרטות י"ל זכרון הריגות בכורים של מצרים והצלת בכורי ב"י נרמז באות ו' שהוא ז"א ברא בוכרא דאו"א עיין מאו"א בקדשו: ונרמז בני בכורי ישראל שהוא ת"ת יעקב האחוז באות ו' שלקח הבכורה מעשו. וכן ליוסף שהוא ו' שניה מן וו ניתן ג"כ הבכורת הרומז בוי"ו: יט צ שלא לאכול חמץ כל ז' ימי הפסח שנ' ולא יאכל חמץ. בחינוך זכר ליצ"מ. והנה טעם זה מפורש בתורה כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה. לכן לא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ כו'. ויש לרמוז זה באות צ'. דהנה ידוע חמץ הוא סוד הע"ד מבחי' הנחש. וכן דרשו בסה"ק חמץ שאר