דרך חוקיך רכו

וריעים לכן ז' מצות דרבנן המה אש"ר לרע"ך וי"ל במספר אשר לרעך גי' ואהבת לרעך כמוך עם הכ' האחד המאחדם. כי תושבע"פ נבנה מן ס' רבוא נשמות אשר נאחזו בס"ר אותיות התורה תושב"כ אשר נעשו קומה שלימה כגוף אחד ועי"ז יסדו תושבע"פ כפי מה שקבלו י"ג מדות לדרוש התורה ובכל כללותיהם אשר קבלו עד מרע"ה ומזה יסדו גם ז' מצות דרבנן והכל ע"י התאחדותם יחד בתושב"כ ס"ר אותיות לכן נרמז ואהבת לרעך כמוך בז"מ דרבנן והבן בס"ד. והנה ידוע בסה"ק שבכל מקום שבא מספר שבעה רומזים לסוד שבעה ימי ההיקף שהם ז' רועים קדישין לכן בזה המספר שבע מצות חכמים יש לרמוז ז' רועים שהם חכמים איתנים הראשונים. ויש לרמוז אברהם כנגד מצות ברכות שהוא הי' מקור הברכות שנאמר לו והיה ברכה וכ"כ בפע"ח שער הברכות דאברהם נגד ברכה מן יב"ק הידוע. יצחק כנגד עירובין עד"ש בכוונת עירובין יסוד המערב חו"ג יחד וכן יצחק לפעמים ביסוד כמ"ש בע"ח שער פרצופי זו"נ פ"ג. יצחק הוא קץ ח"י כי ה"ג שהם יצחק הם ביסוד ז"א הנקרא ח"י שהיסוד קץ הגוף עכ"ד ע"ש בקדשו והנה עירובין הוא יסוד המערב חו"ג לכלול ה"ג יצחק שביסוד בחסדים לכן יש לרמוז בטוט"ד יצחק נגד עירובין. יעקב נגד נטילת ידים עפמ"ש פע"ח שער הברכות ס"ג דצריך להגביה הידים שהם יד הגדולה יד החזקה אל יד הרמה לכללם יחד בת"ת שהוא יעקב ע"ש. משה נגד מצות קריאת מגלה בפורים שהמגלה היא הארת יסוד דאבא בחי' משה וגם הנם דפורים הי' בנצח כמש"ל והוא בחי' משה. אהרן נגד נר חנוכה שהי' הנם ע"י בני אהרן הכהנים וכן נתקן אז ההוד שהוא בחי' אהרן. יוסף נגד נר שבת עד"ש בכוונת נרות שבת ב"פ נר גי' ת"ק מילוי שם שדי לפי שמקבלת הארה זו מיסוד המאיר לה בסוד שמן כתית למאור כי כל הזיווגים ע"י יסוד הנק' שדי עכ"ד הק' הרי יוסף יסוד רומז לנ"ש. דוד כנגד הלל שהוא גי' אדני סוד מלכות דוד. ויש לרמוז במספר ז' מצות. ברכות. נר שבת. הלל. מקרא מגלה נטילת ידים. עירובין. נר חנוכה. גי' ג' אלפים שי"ד. רומו מספר ז' רועים כזה אברהם יצחק יעקוב ישראל משה אהרן דוד עם יח"ת של בחי' תושבע"פ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ונרמז ביעקו"ב מלא ו' רומז לתושב"כ וישראל רומז תושבע"פ סוד כנסת ישראל המקבלות מתושב"כ והבן רמזים נפלאים בתוה"ק בס"ד וה' יכפר: דרך חקיך שבע מצות דרבנן אשר א א לברך הברכות שתקנו חז"ל והם ברכות הנהנין תחלה וסוף [מלבד ביהמ"ז שהוא מה"ת] וברכות המצות מתחלה לבד וברכות ההודאה כגון ברכת השחר וברכת פסד"ז וק"ש וברכת שמ"ע ג' ראשונות ואחרונות הם הודאה והאמצעית הם ברכות דרך בקשה וכתב הבחיי שהמברך על מה שנהנה מעיד על השגחה אשר הש"י ממציא מזון לשפלים ומי שאינו מברך גוזל ממנו ההשגחה ומוסר הנהגות עוה"ז לכוכבים ובעון זה הפירות מתמעטים וכאשר מברכים להש"י הוא סיבה שיתברכו כל ברואיו ולשון וברכת הוא תוס' ורבוי הנובעות מהמקור עכ"ד: וכתב בשערי אורה חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום כדי למשוך מכל א' וא' מאלו הברכות והסוד תלוי באי"ק בכ"ר כו' סוד כהן לוי ישראל נפש רוח נשמה כו' והנפש צריכה לברך ק' ברכות והם נגד ישראל ומן הק' יגיע עשרה לבחי' רוח שהוא לוי ומן העשרה יגיע א' לבחי' נשמה שהוא הכהן נמצא אם תברך נפשו של אדם ק' ברכות תגיע לנשמה ברכה א' שהוא מעשר מן המעשר בסוד אי"ק עכ"ד הרי עיקר טעם ק' ברכות שיגיע א דאי"ק לבחי' נשמה וזהו הנרמז באות א מצוה זו דברכות. ובגמ' ברכות דף ל"ה אמר ר"ח בר פפא כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ולכנס"י שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית כו'. ויש להתבונן מהו ענין הגזילה גם חבר לאיש משחית מהו ענינו לכאן גם במאמר ר' לוי דקודם ברכה לה' הארץ ומלואה ולאחר ברכה והארץ נתן לב"א מהו הטעם. וי"ל עפמ"ש הבחיי הנ"ל דאם אינו מברך גוזל מהקב"ה ההשגחה דהנה באמת הכל שלו כי לה' הארץ ומלואה ואם אינו מברך מראה דעתו שהוא בעצמו עשה לו החיל ומשל עצמו הוא זוכה ואינו להקב"ה הבורא הכל לכן הוא גוזל להקב"ה כי לה' הארץ ומלואה משא"כ אם מברך להקב"ה קודם על שנתן לו המאכל או המשקה אז זוכה משלחן גבוה הרוצה להשפיע טובו לבריותיו כמ"ש והארץ נתן לב"א. ועוד יש טעם דהנה בכל דצח"מ יש ניה"ק וזהו טעמם וריחם של המאכלים והניה"ק המה הקדש ואסור להנות מהם אמנם ע"י הברכה מעלה הניה"ק לשורשם בקודש וממשיך שפע וטובה לכל העולמות ע"כ זכה המברך במאכל ומשקה הזה והארץ נתן לב"א והנה אם אינו מברך מועל בקודש וגוזל להקב"ה כי לה' הארץ וגם גורם הורדה והשחתה לניה"ק שירדו עוד יותר ומעכב קץ הגאולה התלוי בברורי הניה"ק כנודע לכן הוא חבר לאיש משחית ח"ו וגוזל לכנס"י דמעכב השפע דבעון זה הפירות מתמעטים כמ"ש הבחיי וגם מעכב קץ הגאולה ע"י הורדה לניה"ק והוא לכנס"י שהוא שכינה הק' ולעם ישראל ממש: וי"ל מצוה זו באות א הרומז אמונה כמ"ש באודר"ע אלף ר"ת