דרך חוקיך רכה

ותורה הוא ת"ת ונרמז בל' שצורתו כ"ו ג"כ יחוד הזה כ' הוא מלכות כ' כפופה כמ"ש במאו"א ו' הוא ת"ת הרי ספר תורה ויש לרמוז בפסוק מצוה זו ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ב' יחידים שמע כו' וברוך כו' דהנה התורה כולה היא שם הוי"ה ב"ה כמ"ש בשערי אורה ובשל"ת שכל התורה צרופי שמות וכינוים המסתעפים משם הוי"ה ב"ה וכן תרי"ג מצות הם שמו עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח. הרי בכללם הוית והם חסדים עם גבורות כמ"ש בע"ח שער אבי"ע פ"ד מ"ע חסדים מל"ת גבורות שהם ב' שמות אל אלקים תרי בהם ג' שמות אל אלקים הויה גי' קמ"ג ופסוק ועת"ה כתב"ו לכ"ם א"ת השיר"ת הזא"ת גי' ב' אלפים של"ג ועם קמ"ג גי' ב"א תע"ו מספר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ברוך שם כמל"ו יחידא עילאה ויחידא תתאה שהם רומזים יחוד קובה"ו ספר עם תורה מצוה זו. והנה הרא"ש פסק דעכשיו שאין לומדים בס"ת המצוה הוא לקנות חומשים ותושבע"פ ש"ס ופוסקים. וי"ל דזה נרמז בכתוב ולמדה א"ת ב"י שימה בפיהם ולמד"ה מלשון למודי ה' שהם ת"ח הבונים הלכות תושבע"פ וזהו שימה בפיה"ם. וי"ל ולמדה את ב"י שימה בפיהם גי' עה"כ אלף תקפ"ב עולה בשוה תלמוד תורה שבעל פה ויש לחבר ולקשר מצות אחרונה דס"ת במצות ראשונה של פ"ו ע"ד נעוץ סופו בתחלתו כי טעם פרו ורבו כדי שיהי' מין האדם בעולם ללמוד תורה ולקיים מצות הש"י שזה תכלית הבריאה כמ"ש בחינוך וטעם כתיבות ס"ת ג"כ כדי שילמדו לעשות ולקיים לכן מוכרין ס"ת כדי לישא אשה לקיים מצות פ"ו כדי שיהי' מי שילמוד התורה וכן עד"ש בס' הק' דרך פקודיך כמו שמחויב האדם לקיים פ"ו בגשמיות כן מחויב האדם לקיים פ"ו ברוחניות להוליד שכליות וחידושי תורה כ"א לפי ערכו וארז"ל לא יהי' בך עקר בתורה שתוכל לחדש חידושי תורה ולקיים פ"ו בתורה וזה אשר נעוצים מצות פ"ו ומצות כתיבות ס"ת זב"ז כי כתיבות ס"ת הוא כדי שילמוד וישכיל בתורה וישאיל לאחרים שילמדו וישכיל כמ"ש בחינוך ועי"ז יולידו שכליות חידושי תורה פ"ו בתורה ובזה יונח מה שהקשו במשארז"ל ששואלין אחר הפטירה נשאת ונתת באמונה עסקת בפרי' ורביה הלא אמרו אין תחילת דינו ש"א אלא על דברי תורה ולהנ"ל י"ל שהכל קאי על התורה ומה ששואלין נשאת ונתת באמונה היינו במו"מ של תורה ופלפול בחכמת התורה והיינו אם למד באמונה ע"פ הקדמות אמת ואמונה מן רז"ל הקדושים עד קבלת הקדמונים ממשה רבינו מסיני אז יוכל לעסוק בפרי' ורבי' של תורה להמציא שכליות חדשות ופלפול אמת ולבנות שמים וארץ חדשים כמ"ש בזוה"ק בראשית ה'. אבל אם נושא ונותן בתורה שלא באמונה רק שמבדה מלבו הקדמות וסברות שוא ח"ו אין יכול לעסוק בפ"ו בתורה כי הבנין הזה שוא הוא ר"ל כמ"ש שם בזוהר וזה מ"ש אין תחילת דינו של אדם אלא על ד"ת ר"ל אם נשא ונתן באמונה ועסק בפ"ו של תורה והבן: הקדמה לשבע מצות דרבנן כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה י"ל עד"ש הרמ"ז ז"ל במש"כ ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם נבון קודם ולהלן נאמר יאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. כי בחכמה חיצונית תחלתן להתכונן בטבעים ע"י הקירות שלהם לתת טעם לכל דבר ואח"כ עושים מזה ספרים ונעשה חכמת הטבע הרי מקודם נבון ואח"כ חכם. לכן אמר יוסף לפרעה איש נבון וחכם. קודם, נבון ואח"כ חכם בענין חכמות חיצונית שלהם אבל תוה"ק הוא להיפוך מתחלה ניתנה התורה מן הקב"ה והוא עצם החכמה ואח"כ ע"י החכמה הזאת מתבוננים החכמים בדעת ובתבונה להבין ולהשכיל דבר מתוך דבר, טעמים והלכות נכונים וזה שאומרים אוה"ע על ישראל רק עם חכם ונבון הגוי מתחלה חכם ואח"כ נבון עכ"ד הק' ודפה"ח וזה מאמר הפסוק כי ד' יתן חכמה שהוא תוה"ק אורייתא מחכמה נפקית חכמה הסתומה והוא תורה שבכתב מפיו דעת ותבונה ד"ל מה שמבינים אח"כ בדעת ובתבונה ע"י החכמה זה יוצא מבחי' פיו שהוא מלכות פה והוא תורה שבע"פ. ויש לרמוז כי הויה יתן חכמה בכפל הוי"ה עם חכמ"ה הויה פעם חכמה גי' אל"ף תתצ"ח גי' את"ה הרא"ת לדע"ת כ"י הוי"ה הו"א האלקי"ם אי"ן עו"ד מלבד"ו. רומז לסוד הדעת המייחד חו"ג סוד הוי"ה הוא האלקי"ם שהם תרי"ג מצות רמ"ח מ"ע חסדים ושס"ה ל"ת גבורות כמ"ש בע"ח שער קאבי"ע פ"ד. כי זהו ראשית חכמה לקיים תריג"מ שהם תושב"כ סוד החכמה ולדעת כי ה' הוא האלקים לעשותם לשם שמים וזהו החכמה והדעת האמיתי ואז יוכל להשכיל ולהבין בחכמת התורה כטעם השכל וידוע אותי ואח"כ מפיו מבחי' פ"ה שהוא מלכות פ"ה שהוא אשה יראת ה' יוכל להתבונן בתושבע"פ בדעת ותבונה ונרמז דע"ת ותבונ"ה גי' אש"ה ירא"ת הוי"ה והבן. וכל פסוק כי ה' יתן חכמה מפיו, דו"ת גי' אלף תרס"ח רומז מספר תורה שבכתב ובעל פה עם חכמה בינה כי הם חכמה ובינה כנ"ל והנה אחר מצוה האחרונה של תושב"ב שהוא מצות כתיבת ס"ת תושב"כ. נרמזו בעשה"ד ז' מצות דרבנן באותיות אשר לרעך כי החכמים הק' נקראים אחים