דרך חוקיך רכג

ומצייר בלבבו האמת שהוא בחי' הדעת אמת ליעקוב ואח"כ מזכיר הצלת יעקב מלבן ומפרעה. הכל ע"ד הנזכר כי הם היו ניגוד דעת דקדושה והי' מן דעת סוטים של הנחש שגרמו להוריד הניה"ק להקליפות ויעקב תיקן הכל וכן הוא מצות בכורים וכנ"ל ונרמז בכורים גי' רפ"ח בהחשב החירק של ב ליוד [כמ"ש בכנפי יונה שחירק נחשב י' לפעמים] כי ע"י בכורים מעלין ניה"ק מרפ"ח כנ"ל וזהו המצוה להרים קו"ל שהוא קול יעקב אות ו' ונרמז בע"ז יחוד קובה"ו קול ודבור ועמ"ת הרמת קול ואמרת בדבור וכן ר"ת "פרי "האדמה "אשר "תביא "מארצך פ"ה אמ"ת יחוד מלכות פה עם אמ"ת ליעקב: תרז ח להתוודות ודוי מעשר שנאמר ואמרת לפני י"א בערתי הקודש מן הבית כו'. בחי' כ' טמ"ז לפי שענין מעשרות דבר גדול לכן נזהרנו להעיד בפינו שקיימנו אותם ולא שקרנו בהם כדי שעי"ז יירא מלהתרשל בהם באיזה צד כיון שצריך להעיד ע"ז במקדש ה' עכ"ד. וי"ל באות ח עפמ"ש באודר"ע ח' רומז חסדך ה' מלאה הארץ שנאמר חסד ה' מלאה הארץ והוא ענין מעשרות שהוא חסדי ה' שעושים עם הלוים עובדי ה' ונרמז ודו"י מעש"ר הוא יחוד קובה"ו ודוי גי' הויה מעשר היא מדה י' ונרמז זה באות ח צורת ו"ז ו' ת"ת ז' מלכות כמש"ל וזהו היחוד הנעשה ע"י ודו"י מעש"ר. ועוי"ל ע"ד ששמעתי בשם הק' מאור הגולה מרן מהר"ש מבעלז זי"ע שדקדוק מדוע בבכורים כתיב וענית ואמרת ובמעשר רק ואמרת גם מדוע נק' ודוי מעשר הלא ודוי ענינו שמודה מה שעשה שלא כהוגן וכאן קורא שמעתי בקול כו' עשיתי ככל אשר צויתני ואמר בקדשו דהיא הנותנת יען שנצטוה לומר כן בביהמ"ק שמעתי בקול כו' מיד נפל עליו חרדה גדולה ופחד ה' ומיד הי' מתחרט על כל חטאיו והתוודה מקודם בהכנעה גדולה בלחש כי צריכים לפרט החטא בלחש דוקא שלא ישמע לזולתו ואח"כ הי' קורא הפרשה שנצטוה ככתוב לכן נקרא ודוי מעשר לפי שהי' מוכרח להתוודות ג"כ מקודם לכן לא נאמר וענית שהוא הרמת קול רק ואמרת וכנ"ל משא"כ בבכורים נאמר וענית בקול עכ"ד הק' לכן נרמז מקרא בכורים באות ו' הרומז קול כנ"ל ומ"ז של ודוי מעשר נרמז בח' הרומז חרטה ותשובה כמ"ש בס' ב"ש בשם האשכול וז"ל ואחרי שראה ח' כ"כ גנאי ובושה כו' וע"כ היה לה חרטה לחית על חטאיה וע"כ ניתן לה חטרת גמל עליה שהם אותיות חרט"ת ח"ט [ר"ל חרטה על חטא] ע"ש הרי ח' רומז חרטה ותשובה הנרמז במצות ודוי מעשר כנזכר: תרח מ שלא לאכול מעשר שני באנינות שנאמר לא אכלתי באוני ממנו. בחינוך כ' טמ"ז לפי שהקדשים שלחן גבוה ואין ראוי למי שהוא נעצב לקרב לשלחן המלך ע"כ ובעיר מקלט כ' שאין ראוי לבוא אל המלך בלבוש שק והאונן אין לו שמחה כו'. ונראה להוסיף עוד כי כתיב באור פני מלך חיים וכתיב שובע שמחות את פניך לכן אסור לקרב אל שלחן המלך כ"א בבחי' חיים ושמחה והאונן מתעצב על המת שלו ואין לו להתראות אל שלחן הש"י באכילת הקודש. ויש לרמוז מ"ז באות מ שהוא דרגא דמות כמ"ש כ"פ מזו"ח איכה כי המות נעשה ע"י שנצטרף מ' של מפרי העץ אל ו"ת ומזה בא האנינות ר"ל על מת והקודש הוא בחי' חיים מן שורש חכמה המחי' ולכן צונו הש"י על המעשרות מתנובות הארץ לתקן זוהמת הנחש מן תנובות האדמה ותחול עליהם הברכה והחיים ואם יאכלום באנינות מיתה יעורר הקללה הזאת וחוזר וניעור לכן לא יקרב אונן אל המעשרות ותחול הברכה והחיים מ' דאמש: תרט ר שלא לאכול מ"ש בטומאה שנאמר ולא בערתי ממני בטמא. בחי' טמ"ז ככל עניני קדושה שמחויב להרחיק ממנו הטומאה ובאלשיך כ' כי הטמא בלתי מוכן לקבל שפע וברכה. והוא עד"ש למעלה כי המעשרות באים לתקן קללת האדמה ותנובתי' מן זוהמת הנחש כדי שתחול הברכה והשפע על תנובות האדמה ואם הוא טמא אין מקום אל שפע וברכה שהוא בסוד הטהרה ונתעורר טומאה הישנה ח"ו. ונרמז באות ר הרומז ריש וקלון ר"ל ורומז כנ"ל שא"א לחול שפע וברכה על הטומאה ויהי' ח"ו ריש וקלון וזה נרמז בר' מן חמר"ו הרומז על בחי' חומר שהוא הפשטת הצורה שהוא הטהרה ונשאר חומר שהוא סוד הטומאה שהוא מעורר ריש וקלון ומעשר שני הוא בחי' ר ראש וחשיבות ואסור לאכלו ברישות וחומריות הטומאה: תרי ו שלא להוציא מ"ש כ"א לצורכי אכילה ושתי' וסיכה דבר שהגוף נהנה ממנו שנאמר ולא נתתי ממנו למת. מהר"ם טמ"ז לפי שהממונה מתרצה ומתפייס דוקא באכילת הבעלים ואף אם ישנו אותו לקדושה מעולה כיון שאינו מקיים הגוף לא ניחא לי'. וי"ל באות ו' שהוא ת"ת גופא קדישא וכן ו' הוא אדם וחיותו ונרמז עוד בפרטות עפמ"ש במג"ע אופן ע"ז אברהם קיים מצות תרומה ויצחק מעשר ויעקב מעשר שני כמ"ש עשר אעשרנו ע"ש נמצא מ"ש נגד יעקב שהוא ת"ת בחי' גוף לכן אין להוציא מ"ש רק על צורך הגוף שהוא אות ו'