דרך חוקיך כא

פסולה וזהו שהזהיר לא ימצא בבתיכם ברשותיכם והיינו טמון בלב כ"כ ב"ס ד"פ בתוס' ביאור. ויש לרמוז זה באות ח' דהוא נגד יסוד העפר כנודע והוא שיהי' בו מדת עפר שאין מרגיש שום גבהות בלב ג"כ. והנה לפמש"ל דחמץ רומז על יצה"ר המחטיא האדם בתאות ובמידות רעות ר"ל נרמז באות ה' הרומז לתשובה כמ"ש בגמ' מ"ט תליא כרעא דהא דאי הדר בי' ליעול בהך. וזהו החילוק בין מצה לחמץ בין ה' לחית כנודע מסה"ק. ובאוצה"ח רומז באות ה' נוקבא רחל המטהרת ביתה מכל טומאת והסט"א נתבטלו ממציאות עכ"ד. וזהו ה"שובן אתם כו' כי ה"א אינה מקבלת טומאת כמ"ש באודר"ע: יב י שלא לאכול תערובות חמין שנאמר כל מחמצת לא תאכלו. בחינוך כ' ג"כ זכר ליצ"מ. וי"ל דזכרון הזה רומז כי במצרים היינו משוקעים בטומאת ערות הארץ והוא שמצת זוהמת הנחש דהוא היצה"ר שאור שבעיסה. ואם היינו עומדים שם עוד כרגע היינו נחלטים לצמיתות לכן לא הספיקו בצקת של אבותינו להחמיץ ויצאו בחפזון שלא יתערב ח"ו היצה"ר בנו לעולם. כי החילוק בין חמץ למצה הוא משהו והוא נקודה קטנה אות י' נקודה היהודית המבדיל בין ה' ל"ח חמץ ומצה. וזהו הנרמז באות י' מן אלקיך נקודה היהודית שלא יתערב לנו בין חמץ למצה שלא יהי' תערובות חמץ באדם. ועוד רומז שלא יתערב בין מצוה לעבירה. כי היצה"ר מסמא עיני האדם לומר על עבירה שהיא מצוה ולהיפוך ומערב בין חמץ למצה. והוא נרמז באות י' שהוא קוץ של ד אשר ע"י הקוץ נדע להבדיל בין אחד לאחר ובאם לא ניכר י' הזה הוה תערובות חמץ ח"ו והוא במשהו כמו י' כי הוא ענין דק מאוד וקלוש להבין ולהשכיל על דרכיו את מי הוא עובד כל ימיו ואם אין ברוחו רמיה ח"ו: עוד י"ל דהנה ד"א הוי"ה הם נגד ד"ע אבי"ע. וידוע עשי' נגד ה"א רובו רע, יצירה ו' מחצה על מחצה. בריאה ה"ר רובו טוב. אצילות י' כולו טוב ושם לא יגורך רע. לכן רומז אות י' נגד אצילות שאין שם שום תערובות חמץ כלל וניצול מכל מחשבות זרות ומכל פניות שבעולם רק בלתי לה' לבדו ויהיו כל מעשיו מיוחדים לשמו ית"ש כנרמז באות י' יחיד בעולמו כמ"ש באודר"ע: יג ד שלא להאכיל מכשר הפסח למומר שנ' בל בן נכר לא יאכל בו. בחינוך כ' מאחר דמצות זו זכר ליצ"מ ע"כ ראוי שלא יאכל ממנו מומר שאנחנו עושים לזכרון שנכנסנו תחת כנפי השכינה ובברית התורה והמצות אין ראוי להאכיל למי שעושה היפוך מזה ויצא מכלל האמונה עכ"ל ויש לרמוז זה בכף פשוטה עד"ש בסה"ק כף פ' רומז שנתפשט מלכותו גם בעולמות התחתונים והמומר הכופר ואומר שאין משגיח בתחתונים ח"ו לכן עושה כל העבירות כי כופר בשכר ועונש והשגחה אין להאכילו מפסח הרומז על ביעור ע"ז והשגחה בתחתונים בהריגות הבכורים וביטול מזלם ובאלהיהם עשה ה' שפטים כהוראות ד' פשוטה. כף זכות וכף חוב. שכר ועונש: ועי"ל ך' פשוטה הוא מאותיות מנצפ"ך שבאים בסוף התיבות כדרך השומרים העומדים בסוף להגביל המקום בל יבוא זר אל המלך כמ"ש במאורות נתן שלכן נקראו מנצפך משרים בס"ת מלשון שומרים וכן רומז מ"ז לשמור הקודש ממגע זר ומומר. עוד נרמז ך' ע"ק ועתיק יומין יתיב על כורסיא לאכייפייא להון עיין זוהר"ק: ויש לרמוז גם בדרך גי' כ"ף פשוטה גי' ת"ק מספר כל בן נכר לא יאכל בזבח הזה שהוא תואר מצוה זו: אשר יד א שלא להאכיל מבשר פסח לתושב ושכיר שנ' תושב ושכיר לא יאכל בו. והנה תושב ושכיר דכאן גוי שקיבל עליו ז"מ בני נח ושכיר הוא שכיר נכרי: וכ' בחי' טמ"ז לפי שגוים אינם מאמינים בניסים האלו ע"כ אין להאכילם מפסח ע"כ ומהר"מ כ' ג"כ כזה שפסח הוא זכר ליצ"מ ולהאמין ביכולתו ואלו לא השלימו באמונתם שהם ערלי לב וערלי בשר לכן בשמחתינו בל יתערבו זרים ע"כ. ויש לרמוז טמ"ז באות א הרומז אמונה כמ"ש באודר"ע אלף אמונתי לישראל פקדתי. גם א רומז לפעמים ארור כמש"ל. ואין ארור מדבק בברוך. גם י"ל א' רומז אד"ם ובסוד אתם קרוים אדם. והנה תאר אדם הוא המדבר שבזה נבדל מכל בע"ח. והנה מעלת הדבור הוא רק דבורים קדושים בתורה ובתפלה ושבחות להש"י וזה יש להם רק ישראל אבל אוה"ע הם רק מצפצפים ומהגים כשאר בע"ח שיש לכל בע"ח איזה שפה. לכן אתם דייקא קרוים אדם אבל אוה"ע אין קרוים אדם שהוא ע"ש בחי' הדיבור כי אין להם דבור. לכן אסורים בפסח שנקרא ע"ש פ"ה ס"ח בהודות והלל להש"י ובדבורים קדושים: טו ש שלא להוציא מבשר הפסח חוצה שנ' לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה. בחינוך דהוא זכר לחירות ושררות ואין מדרך מלכי ארץ להוציא ממאכלם חוץ מהיכליהם רק מדלת העם בעת יכינו להם סעודה ישלחו מנות לחוץ לרעיהם