דרך חוקיך ריח

מחסדי הש"י להקים לה זרע ממנו ע"י אחיו שהוא כחצי בשרו ע"כ. ובלק"ת כ' שע"י יבום חוזרים כל ג' חלקים נר"נ של המת בהאשה הזאת לא מפוזרים כמו בגלגול עכ"ל ונרמז באות מ שצורתה כ"ו וכן נ"ו ונוכל לרמוז ב' הצורות כאחד הרי כנ"ו כ רומז נפש שהוא מלכות ו' רומז רוח כנודע נ רומז נשמה כמ"ש באודר"ע ואות מ' גופא רומז לבטל מ' דמות הנ"ל ולהפכו למ' דאמש חכמה המחי' בעלי' ממש ואחרון על עפר יקום וכן רומז להעמיד המת על כנ"ו ע"י יבום. ותו"ד של"ה הק' שכ"א מניח רוח באשתו לכן אם נושא אלמנה הרוח לוחם עם השני ולפעמים זה נוצח ולפעמים זה נוצח אמנם ב' אחים שוים שהם מאילן אחד ע"כ מצטרף רוחו של אח ראשון עם השני ומתגלגלת נשמת אח הראשון עם אח השני בזרע היולד וחוזר ונבנה עכ"ד הק'. ונרמז באות מ במספר הקדמי גי' קמ"ה בסוד קמה אלומתי גם נצבה ובסוד ואחרון על עפר יקום שנעשה לו תקומה לעולם על הארץ. ונרמז עוד במ"ם בספר סופר סיפור שהוא מנין צורה ומילוי מנינו מ' צורה כ"ו מילוי מם הרי גי' וק"ם בסוד אחר בלותו יקום על אדמתו ע"י מצות יבום וכן גי' עול"ם רומז שיהי' נבנה בעולם לדורות עול"ם ותוכן דברי אוצה"ח עפמ"ש בזהר כד דכר אתחבר עמה נעשית מ' פתוחה לבעלה ומבררת כל המלכים ממות לחיים כי ביבום מעלין הנפש מעלמא דנוקבא כי מחמת שמת בל"ב נשאר בעלמא דנוקבא והיבם מעלה אותו לעלמא דדכורא וממשיך לו חיים בהמשכות דכורא לסטרא דנוקבא באות מ"פ וכמו שיש מ' רע שורש המות [מ' של מפרי העץ שהבאתי כ"פ כן יש מ"פ דקדושה משורש חכמה עליונה [מ' דאמ"ש] והחכמה תאי': תקצט ת לחלוץ נעל מרגל היבם אם אינו רוצה ליבמה שנאמר וחלצה נעלו מעל רגלו. הרדב"ז כ' כי שלופת המנעל ונתינתו לרעהו הוה קנין סידור שנוהגין שנוטלין ממנו קנין שלא יחזיר בו עוד ועי"ז מתקיים הדבר והיותו במנעל לבזותו על שלא רצה להקים לאחיו שם ומט"ז ירקה בפניו והעומדים שם אומרים חלוץ הנעל לבזותו ועיקר הטעם להמציא לנשמות תקון לתקן את אשר עוותו כי הנשמה העליונה אשר נאצלו ממנה שאר הנשמות משתדלת לתקן אותם ע"י גאולה ותמורה להתפאר בהן לפני המלך ית' וזאת התעודה דרכה מיום שנברא אדה"ר ע"י דוד ומשיח עכ"ד: ובחי' כ' לפי שהאשה הזאת היתה ראוי' לשמש לאיש הזה תחת אחיו והוא לא רצה לכן צריכה לעשות שימוש זה של חליצות המנעל כעבד הקנוי בפירסום לפני הב"ד להראות שקנוי' היתה לו לגמרי ולפי שלא רצה להקים שם לאחיו יצאה מת"י וירקה בפניו להודיע לכל שנפטרת ממנו לגמרי עכ"ד. וז"ל זוה"ק אי ההוא פרוקא לא בעי לקיימא לאחוהו בהאי עלמא בעי למשרי חד נעל ברגליו וההוא אתתא תשרי לי' לההוא נעל לגבה אמאי אלא דההיא נעל בגין מיתא איהו ואתייהב ברגלי' דחייא אחותו ואתתא מקבלה לההוא נעל לגבה לאחזאה דהא ההוא מיתא בין חייא אהדר בעובדא דא והא בהפוכא מההוא בעל דנטיל מיתא מחייא וההוא נעל נטיל חייא מן מיתא עכ"ל. ובלק"ת טמ"ז כי ע"י יבום באים נר"נ שנית בקשר אחד וכשהיא חולץ אותה מתיר הקשר הזה לפזרם איש לדרכו יפנה וחולץ במנעל ממעל לרגלו לרמוז על הפירוד הגדול שעושה עכ"ד עוד שם סוד חלוץ הנעל הוא מט"ט כשאין זווג למעלה באצילות יורד ביצירה ומתלבש במט"ט ושם מזדווג בנוקבא כמו אדם שמת שמתעלם באחיו שהוא היבם לכן משימין הנעל ברגליו שיחזיר לעלות בשרשו וז"ס החליצה עכ"ד הק': ונרמז זה באות ת עם רגל עקום היורד לעולמות התחתונים בסוד ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה ששם משתמשין מט"ט וסנד"ל וסוד טר"ף גי' חלו"ץ הנע"ל שע"י החליצה ניתן טר"ף למט"ט וסנדל ודו"ק וה' יכפר. ונרמז ת היא מדה עשירית י' וצורתה ד"נ ועם ת' הרי ידנ"ת גי' מטטרו"ן נע"ל וכן נרמז ת רומז רגליה יורדות מות בההוא בעל דנטיל חייא מן מיתא. ומהר"ם כ' טמ"ז כי הנשמה תוך הגוף כרגל תוך המנעל וכשנפטר מהעולם חולץ רגלו מן המנעל וכשמת בל"ב נפשו עגומה על שלא קיים דמות צלם הקדוש ואם יבם אחיו נגאל ואם לאו נשאר רגלו בלי מנעל לכן חולצין מנעלו ע"כ. ובשל"ה כ' האשה היא מנעל של הבעל שהוא נעול ומוסגר תוך חיקה וכשחולצת המנעל ליבם אז מסתלקת מבעלה ונפתח ויצא הרוח וצריך לבקש לו מנוח באשר ימצא עכ"ד ונרמז באות ת דהוא חותם והוא מנעל לבן זוגה שהוא א' כמ"ש בזו"ח שיר כמש"ל כ"פ וז"ס א' נחתא לגבי ת' לאמשכא לגבי'. וכשחולצין המנעל דהוא ת הולך הבעל לבקש לו מנוח וישוב הרוח למעלה ומצאתי בס' עשרה מאמרות מאמר המדות חלוץ הנעל בהחשב ץ' מנצפ"ך גי' נפש רוח נשמה חי' יחידה כי ע"י החליצה מעלה כל ה' חלקי נרנח"י בסוד ת' תחי'. ויל"ע חלו"ץ הנע"ל מספרו טר"ף רומז על רפ"ח ניה"ק שנפלו בקליפות שצריך להעלותן ולקשרם ע"י א' חכמה המברר ומחי' ונעשה טר"ף וכן האדם עולם קטן שמת בל"ב הוה כעין חורבן עולם ושבירת הכלים שהם רפ"ח וע"י תיקון זה של חלוץ הנעל נעשה בחי' טר"ף נתן