דרך חוקיך ריז

תקצה ו שלא להוסיף על ל"ט מלקות שנאמר לא יוסיף פן יוסיף כו'. בחי' כ' לפי שאין בדין ליסר בריה כ"א כדי רשעתו ע"פ הב"ד ע"כ. ונרמז מ"ז באות ו' הרומז אות חיים כמו שניתן לקין אות ו' במצחו כדי שלא להמיתו כמ"ש בתיקונים כ"פ וכן נרמז במ"ז אות ו' שלא יוסיף להכותו על אלה מכה רבה עד"ש באות הקודם כ"א יוסיף א' על ל"ט יהי' ע' דמות ר"ל ומכ"ש אם יוסיף הרבה וז"ש בחינוך במצוה הקודמות פסוק יסר בכך כי יש תקוה ואל המיתו אל תקח נפשך והיינו שלא יוסיף להביאו לבחי' מ' דמו"ת לעורר זוהמת הנחש וקללתו והנה א' החסר מן מ' דמות היא א' חיות האדם אשר בתוך וא"ו של שם מ"ה ב"ה שהוא אות ו' הרומז אדם וחיותו והבן: ואמתו תקצו ו שלא למנוע לשום בע"ח מלאכול במה שעובד בשעת מלאכתו שנאמר לא תחסם שור בדישו. בחי' כ' כדי להרגילנו מידת החמלה והחסד ובהרגלינו לרחם אף על הבהמות תקח לה הנפש ההרגל לרחם על ב"א ולהטיבם לכ"א כראוי עכ"ד. ויש להתבונן בדה"ק באומרו בהרגילנו לרחם אף על הבהמות תקח לה הנפש כו' לרחם על ב"א מה בא ללמוד מן הבהמה לאדם הלא הטבע הוא לאהוב האדם יותר מן בהמה וגם באומרו א"ף על הבהמה משמע דכ"ש על האדם ולבסוף נמצא האדם למד מבהמה. וי"ל דהנה יש חילוק בין חסד לרחמים חסד מצד האהבה לרעהו אף שאינו צריך לרחמים שאין חסר לו דבר ורחמים הוא מצד שרואה זולתו בצרה ובמצוקה אף שאינו אוהבו וריעו מ"מ מצד הרחמנות תאלצהו הטבע לרחם עליו להושיעו מצרתו כפי יכולתו והנה בב"א שייך מידת החסד מצד האהבה וריעות אבל הרחמנות לא שייך לב"א כי ע"פ הרוב יוכל כ"א להספיק צורכו עכ"פ בדוחק כ"א לעתים רחוקות לאיש נכאה וחולי או לאלמנה ויתום וזה אינו מצוי כ"כ לכן לא בא הרגל הנעשה טבע תמיד לרחם על ב"א אבל בבהמה מצוי תמיד הרחמנות כי היא חסרה מכל דבר ותמיד עמוסה עבודה ומשא לכן ההרגל נעשה טבע לרחם על בע"ח מצד חסרונם. אבל חסד לא נמצא על הבהמה לעולם כי האהבה ל"ש לבהמה וז"ש בהרגילנו לרחם א"ף על הבהמה ר"ל א"ף שאין שייך בה חסד מ"מ מצד הרחמנות נעשה לו הרגל טבעי לרחם על בע"ח ומזה תקח נפשו ההרגל ויעשה לו טבע לרחם על האדם ור"ל אף לאדם שאינו אוהבו וריעו ירגיל לרחם עליו מצד הרחמנות כמו על הבע"ח וזה שאומרים המנהג עולמו בחסד עולם נקראים ב"א שהם העולם בכלל הנהיג הקב"ה הטבעי בהם להתחסד א' לרעהו מצד האהבה לגמול חסד עם רעהו ובריותיו ר"ל כל הברואים שהם הבע"ח בהם ל"ש חסד רק ברחמים הנהיג בטבע ב"א לרחם עליהם מצד צרתם וחסרונם תמיד. ויש לרמוז מצוה זו באות ו' הרומז רחמים ורחמיו על כל מעשיו. ועוד אמרו המקובלים בחלק מצוה זו שלא ירבה בתפלה בעת שמה"ד מתוחה ח"ו רק יתפלל קודם הצרה שלא תבא משום לא תחסום שור בדישו וכן לא ימזוג כוס הבדלה במים ור"ל בעת שניתן להם כח אין לחסום אותם מכל וכל והוא עד"ש אין מרצין לאדם בשעת כעסו. וזהו הנרמז לא תחסום שו"ר שהוא מדה"ד כטעם ופני שור מהשמאל בדיש"ו בעת שדורך ורומס וכן דיש"ו גי' ש"ך דינים. וי"ל זה באות ו' שהוא קו המדה אמה המודדות לכל חלקו כי צריך ליתן להם חלק וחיות ועי"ז נהפכים לרחמים פשוטים אות ו' רחמים ושלום כי כל וו הוא נרגשת ב' ו"ו הראשונה רחמי"ם והב' שלו"ם ועי"ז נעשה שלום ומלאך רע יענה אמן: תקצ"ז א שלא תנשא היבמה לשוק לאיש זר שנאמר לא תהי' אשת המת החוצה. מהר"ם כ' טמ"ז לפי שירדה תורה לסוף דעתו של מת כיון שאין לו בנים חפצו שלא ימשל זר על אשתו ונכסיו אבל ימשול אחיו על אשתו ונכסיו כיון שאין לו זרע יירשנו הוא ויקום ע"ש אחיו ולא ימחה שמו מישראל ע"כ ובזוהר דף רפ"א פקודא דא ליבם אשת אחיו דאשת אח הוא ד ואז הוא אחד ואם ח"ו לבי' לאו הוא למיתא אח על ד דאיתי אתתא ב"ז דאח עביד פרודא ואעיל סמא"ל אל אחר באמצעיתא ואתמר בי' ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו דאסתלק קוצא דאות ד מן אחד ע"כ ונרמז מל"ת זו באות א שאם תנשא לשוק נעשה בחי' אל אחר והוא א' ארור א' אחרים ששולטים החיצונים בזווג הזה ח"ו וזהו לא תהי' כו' החוצה להחיצונים: ונרמז עוד באות א' שאינה מקבלת תמורה שאם יהפכוה לכל הצדדים נשארת א בצורתה והיינו שיש לה תמורה שיכולין להפכה וכן הוא בסוד היבום כמ"ש בזהר ועל התמורה לקיים כל דבר שיהי' לנפש תמורה בעולם משא"כ אם תהי' לאיש זר לא יהי' לנפש תמורה בעולם: תקצח מ לייבם את אשת אחיו שנאמר יבמה יבא עליה כו' ויבמה. בחינוך טמ"ז לפי שהאשה הוא כאחד מאיברי האיש ובשר מבשרו וזה שמת בל"ב ואין זכר לו בעולם זולת האשת והי'