דרך חוקיך רטז

דכל מידי דצייר ומני לית להו רשותא למישקל כמש"ל רק בדבר הפקר א"כ נהפוך הוא בדבר הסמוי יש חשש קללת מזיקין ושידים ר"ל ובתוס' מס' תענית דף ח"י הקשו כן וע"ש בתירוצם וי"ל בזה עוד לחלק בין דבר רשות לדבר מצוה וקדושה דבדבר הרשות אם הוא סמוי והפקר יש חשש הנ"ל שיוכלו המזיקין לשלוט שם וכנ"ל משא"כ בדבר קדושה ומצוה אין להם שליטה ח"ו ואז ישלח ה' הברכה מצד הקדושה משא"כ אם אינו סמוי רק מני וחתים אין הברכה שורה כיון שכבר שבעתן עין בשר ודם שהוא בעל גבול ותכלית עד פה תבא ולא יותר אבל אם הוא סמוי מעין בו"ד שורה ברכת ה' והנה התורה מיירי בזמן שב"י מקיימים מצות תרומות ומעשרות בתנובות שלהם לכן הוא דבר קדושה לכן ישלח ה' הברכה באסמך הסמוי מהעין וכן כאן במ"ז אם שכח עומר בשדה ונעשה סמוי מה"ע והפקר אם אינו מקיים בה מצות שכחה הוה כדבר הרשות כיון שעדיין לא באו לידי חיוב תרומות ומעשרות לכן יש לחוש לעה"ר כיון שהוא הפקר אך אם נתן השכחה לעניים אז הוה דבר מצוה וקדושה נשלח שם הברכה בתבואות שלו וזהו הנרמז במל"ת אות ע' היינו אם ח"ו יעבור ע"ז ישלוט עין הרע ר"ל ובמ"ע זו שנותן השכחה לעניים נרמז אות ב' הרומז ברכת כמ"ש למען יברכך י"א: תקצד ד להלקות מלקות להמחויב שנאמר והכהו לפניו כדי רשעתו במספר ארבעים יכנו. בחי' טמ"ז לפי שישראל נק' בנים למקום רצה הש"י ליסרם כדי שישובו אליו ויזכו ובאחרונה בעולם שכולו טוב כמ"ש יסר בנך כו' ואל המיתו אל תקח נפשך עכ"ד. ויש להתבונן מ"ש בתורה ארבעים יכנו ודרשו רז"ל במספר הסוכם לארבעים וטעמא בעי למה לא כתבה התורה בפירוש שלשים ותשעה יכנו וכן מצינו בלשון חז"ל ארבעים אבות מלאכות חסר אחת ולא אמר שלשים ותשעה אב"מ. וי"ל ע"פ הידוע דכל עבירות שהאדם עובר הם ע"י יצה"ר הוא השטן והוא הנחש אשר גבר מאז על אדה"ר כי לולי זה הי' האדם ישר הולך לא סר מדרך ה' וע"י זוהמות הנחש נתחמץ שאור שבעיסה המחטיא האדם גם גרם מיתה לאדה"ר ולדורותיו כמ"ש בזו"ח איכה הבאתי כ"פ ובזהר פנחס דנצטרף מ' של מפריו אל ו"ת ד"פ ונעשה מו"ת ר"ל. והנה נתקללו אז הנחש ואדם וחוה והאדמה ל"ט קללות כמ"ש בתיקונים כ"פ ועי"ז נתהוו ל"ט מלאכות שלולי זה הי' הארץ מוציאה גלסקאות ותי' הכל מוכן לאדם בלי שום מלאכה כמו שיהי' לעתיד ומזה נובעים ל"ט מלקיות שצוה ה' להכות לרשע אשר ניסת ליצה"ר והנחש ועי"ז שנתכפר מ' דמות וחיה בין בעוה"ז בין לעוה"ב כי נצטרף א' אל ל"ט ונעשה מ' לבטל מ' דמות וזה א הוא העושה מדם אד"ם כנודע והוא א' דאות וא"ו דשם מ"ה אדם כידוע אמנם עבירות שמגיע עליהם מיתת ב"ד או כרת ר"ל לא יכופר בעוה"ז מן המות וצריכים להמיתו בב"ד כדי שיכופר לו מ' דמות לעוה"ב וישאר בחיים הנצחי עיין זהר פקודי דף רס"ד אמנם בין מיתה בין מלקות באים לכפר מ' דמו"ת שגרם הנחש לכן התוה"ק פיה פתחה בחכמה ארבעים יכנו לבטל מ' דמות וביארו חז"ל שהכוונה על ל"ט ולצרף א' אדם אלוף עולם המחיה אל מספר ל"ט ויהי' לבטל מ' דמות לכן לא יוסיף על אלה מכה רבה וארז"ל אף אחת נק' מכה רבה לפי שיתעורר ביותר מ' דמות ולא יצטרף א' המחיה לכן גם התנא השכיל על לשונו באומרו ארבעים אבות מלאכות חסר א' כדי לכפר מלאכי מות עכ"פ לעוה"ב כי באמת ל"ט אב"מ בשבת מחייבים מיתה בעוה"ז אך עי"ז יהיה חיים נצחי לעוה"ב כנ"ל בהצטרף א' אל ל"ט הסוכם לארבעים. ויש לרמוז מ"ז באות ד עד"ש שאמר הקב"ה לד שבך נידונים ישראל בין דם לדם בין דין לדין כו' וי"ל דם לדם כולל מיתת ב"ד ודין כולל מלקות וכל העונשים ונרמז עוד ד דלו עיני למרום כי ע"י מלקות מהרהר בתשובה כמו שתיקנו לומר אז פסוק והוא רחום יכפר עון כו'. והנה בפסוק הזה נזכר ד אבות נזיקין עון משחית אף חמה סוד מרכבה הטמאה חו"ב תו"מ שבקליפה כמ"ש בסידור בכוונת ע"ש ועיין זוה"ק בא דף מ"א ע"ב אי אית לי' זכות אבות שומרים אותו ד מלאכים מיכאל גבריאל נוריאל רפאל בזכות אברהם יצחק יעקב אדם קדמאה ואי לית לי' זכות אזלי עימי' ד קליפות עון משחית אף חמה עכ"ד. והנה ד' מלאכים הנ"ל הם בעולם הכסא דתמן שם הק' ס"ג ד' אותיות יוד הי ואו הי וי"ל מיכאל יוד גבריאל ה"י נוריאל ואו רפאל הי גי' אלף י"ח שמבטלים ד קליפות עון משחית אף חמה ג"כ במספר הזה וע"י המלקות והתשובה מתעוררין זכות אבות ואדה"ר שהם ד' אותיות הוי"ה ב"ה וז"ל זוה"ק פנחס רל"ז ע"א חמא מ' את דא דהוה טאס ברקיע ודא סימנא דמה"מ דבעי לאתבנא באת ו' ת' כ' מ"ט מ' בגין דאיהו סימנא דמות איהו סימנא דמ' מלקיות איהו סימנא דד' מיתות ב"ד ומתמן סליק ונחית נחית וסליק סליק למ' ונחית לד עכ"ד הרי דנצטרפו מ' וד' ומזה נעשה מ' מלקיות וד' מיתות ב"ד והם ד"ם וזה שראה פנחס ע' מלאה ד"ם. והנה ד בכללות י' הוא מ' וזה שנוהגין בעי"כ להכות ד מלקות כי הכל א' ד' ומ':