דרך חוקיך רטו

תקצ ך שלא להטות משפט גר יתום שנאמר לא תטה משפט גר יתום. בחינוך טמ"ז. ידוע שהוא מישובו ש"ע. ומהר"ם כ' טמ"ז מפני שהם חלושים והש"י אוהבם וכשצועקים נענים לכן לא תטה משפט המאזנים של דין שלהם ע"כ ולפי זה יש לרמוז מ"ז בך' פשוטה עד"ש בפרד"ס שתי כפות הם שני מאזני צדק כף זכות כף חוב ורומז ך פשוטה שיהי' כף מאזנים פשוטה בלי שום נטויה לכאן ולכאן רק ע"פ תורת אמת הנרמז בך' פשוטה וכמ"ש בתמונה כף פשוטה רומז על התורה שקיבל מרע"ה בכף ידו מכף ידו של הש"י הפשוט מכל הפשוטים ונרמז שלא יטו שום משפט ואף לגר ויתום שחלושים ואין להם פ"פ לטעון ישקלו הב"ד בכף מאזני התורה הפשוטה בשוה מבלי שום נטויה מן האמת והיושר: ועבדו תקצא ו שלא למשכן בגד אלמנה שנאמר ולא תחבל בגד אלמנה. בחי' כ' שרצה הש"י לזכותינו במדת החמלה לרחם על אלמנה שלבה נשבר וכל נתיבות התורה שלום ע"כ. ומהר"ם כ' ודע שהנשמות באות לעולם זו"נ וכשנפטרו יושבים שניהם בג"ע של מטה שהנשמה ממתנת על חברתה ומתאוננת על פרידתה מחברתה בזה העולם ומצטערת הנשמה בג"ע ג"כ [ר"ל אם מצערים לחברתו שהיא האלמנה שלו] כי המתים מצטערים בצער החיים והנשמה מתרעמת על יוצר כל ואומרת לפי שגזרת דין אמת ביני ובין ב"ז וכשבאים למשכנה ולגוזלה מיד שומע שנא' ושמעתי כי חנון אני עכ"ד הק'. ונרמז מ"ז באות ו הרומז ת"ת שהוא בעלה של האלמנה שנשארה ממנו בבחי' אחורים כנודע מסה"ק אלמנה גי' א' א"ד אד"נ אד"ני הרומז בחי' אחורים והוא בעת התרחקותה מן ו בעלה ועוד ו' רומז רחמים שכן הקב"ה שומע לקול שועת הנדכאים ומרחם כטעם ושמעתי כי חנון אני. והנה בגד כ' בפרד"ס דהיא השכינה לבוש מלכו של עולם וכן בג"ד עולה ט' שכן היא כלולה מט' נקודות עכ"ד. וזהו בגד אלמנה ולפ"ז י"ל הפירוש שלא יחבל ממנה בג"ד ט' נקודות שתשאר רק נקודה קטנה שאז מתרעם מאוד ת"ת בעלה ו' כי נפרדה לגמרי מהבנין כי אז יורדות לבריאה ונעשית שחורה כמ"ש בזהר בלק דף קצ"א. ועוי"ל דקאי על ביהמ"ק שהוא בגד ולבוש של השכינה כביכול עד"ש בצע אמרתו תיכ"ל ה' עיין פרד"ס ערך בגד ורומז על בהמ"ק שנתמשכן בעו"ה כטעם משכן העדות ור"ל שלא תגרום בעו"ה לחבול בגד אלמנה השכינה כטעם היתה כאלמנה כי כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו ונרמז באות ו' הרומז על הגואל וכן ו"ו רומז תרין משיחין כמ"ש בתיקונים ובזוהר הק' משפטים קט"ו וכן נטל יעקוב ו' למשכון מאליהו שיבוא ב"ב ויבנה בית תפארתינו להציב גבול אלמנה וי"ל ול"א תחב"ל בג"ד אלמנ"ה גי' ברי"ת שהוא ו' דאליהו מלאך הברית הגואל המציב גבול אלמנה: תקצב ע שלא לשוב לקחת עומר השכחה שנאמר לא תשוב לקחתו. בחי' כ' לפי שהעניים תולין עיניהם על התבואות בראותם בעלי השדות מאלמים אלומים בתוך השדה וחושבים בלבם מי יתן והי' לי כן ואשמח ביותר לכן צוה הקב"ה למלאות תשוקתם הזה כשיהי' סיבה וישכחנה בעל השדה ע"כ. ויש להבין מ"ש בזה שהעניים תולין עיניה"ם דייקא גם למה דוקא כשישכח בעל השדה שייך זה הלא זה הוא מצד הרחמנות על מי שביתו ריקם מכל וע"ז באה מצות צדקה וכן פאה ושכחה מה מוסיף טעם בזה. ויש לומר דידוע דעין הרע היא מזיק והוא מן כח בלעם שתום העין שנתלבש בו רוח הטומאה משידים ונחשים ר"ל ומצינו בגמ' חולין דף ק"ה ע"ב שאמר האי שד דכל מידי דכייל ומני וצייר וחתים לית לן רשותא למישקל מיני' עד דאשכחנא מידי דהפקירא והטעם י"ל כיון שכבר זכה בו בעה"ב ושם עינו עליו למנותו ולציירו ולחתום תחת רשותו אינם בכח לגזול ממנו רק אם ימצאו דבר שלא שם הבעה"ב עינו עליו למדוד ולמנות הוה כהפקירא ואז יכולים להזיק ולקחת והנה כן הוא בשכחה הנשכחה מני עין בעה"ב הוה כהפקר לכן יכול לשלוט בו עין הרע שהוא מבחי' מזיקין ושידים לכן כ' בחינוך הק' טעם הזה בשכחה דוקא לפי שהעניים תולין עיניה"ם בו ויש לחוש להיזק ראיה בעי"ן הר"ע ח"ו לכן אמרה תוה"ק שיהי' שייך להם להשיב נפשם בל יגרמו היזק לכל אלומות והתבואות של בעל הבית וזהו שנרמז מ"ז באות ע הרומז לפעמים עין הרע ר"ל ומסיים עוד בחינוך שיקנה בעל השדה נפש טובה ורוח נדיבה והיא עין טובה: תקצג ב מ"ע להניח עומר השכחה לעניים כמ"ש לגר ליתום ולאלמנה יהיה. בחינוך כ' עוד במצוה זו גם יש תועלת שיקנה בעל השדה נפש טובה ורוח נדיבה כו' ועל נפש הטובה ינוח ברכת הש"י כו' והוא כמ"ש במ"ע זו למען יברכ"ך י"א. ונרמז מ"ז באות ב הרומז ברכה כמ"ש בזהר ובמדרש כ"פ. וי"ל עוד דאת"ל אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין שנא' ישלח ה' את הברכה באסמך. ולכאורה יש סתירה דהלא את"ל