דרך חוקיך ריד

יעקב מידות רחמים ת"ת נקרא רחמים. והנה במ"ז שלא למנוע המשכון נמצאים ג' מדות הללו כי בעת שתלות. המלוה עשה חסד עמו מדת אברהם ואחר כך כשהלוה מבקש ממנו המשכון שצריך לו מתעורר בו מידת הבושה ויראת ה' ומתגבר על יצרו בגבורה מדת יצחק וכשמחזיר המשכון בפועל ממש מתעורר בו מידת הרחמים של יעקב הרי במצוה זו קונה ג' מידות של אי"י ג' קוין דשין: תקפז ת להשיב משכון לבעליו בעת הצורך דהיינו כסות יום ביום וכסות לילה בלילה שנאמר השב תשיב לו את העבוט. הנה מצוה זו כדי לקנות מידות ענוה ושפלות לידע אשר גם מה שיש לו אינו שלו בעצם והכל ברשות הנותן לו כח לעשות חיל וכן מה שהלוה לחבירו לא הי' שלו רק טובת הנאה שזיכהו הש"י לעשות חסד לכן מהראוי להחזיר המשכון לעת הצורך ולא יחזיק בו וזה יש לרמוז באות ת אות האחרון מכל האותיות וסוף כל המדרגות והוא מקבלת מכולם כן יחזיק עצמו האדם שהוא רק בחי' מקבל ולא נותן כי ממך הכל ומידך נתנו. ועוי"ל ע"ד שכתבתי במצוה תקפ"ה שיזכור האדם איך הש"י מחזיר לו בכל יום פקדונו ומשכונו שהוא נשמתו אשר הפקיד בידו ועוד מחזיר לו ביתר שאת ויתר עז כמו שמברכין ע"ז הנותן ליניף כח ואף שהוא חייב להש"י כמה וכמה עם זאת מחזירה לו וכן ידבוק האדם במדותיו להחזיר המשכון למי שחייב לו וזה נרמז באות ת הרומז חותמו של קב"ה אמ"ת ואמונה בסוד רבה אמונתך לכן מחזיר הפקדון. ויש לרמוז ג' מצות דמשכון הנ"ל נגד הצדיקים שמגיע להם שכר מצות של הרשעים העומדים עליהם לצערם. והנה ע"פ התורה מגיע להם גם חלקם של מע"ט שלהם כמאמר רז"ל זכה נוטל חלק חבירו בג"ע אבל הם מוחלים להם חלקם ואינם רוצים שכר של זולתם כמ"ש בסידור בפירוש ותן שכר טוב לכל הבוטחים כו' ושים חלקנו עמהם ע"ש והמה מחזירים השכר לכל מי שחייב להם שהוא כסית יום וכסות לילה של הנשמה כמ"ש בזוה"ק בפסוק אם חבל תחבל שלמת רעך כו' ונרמז ג' מצות אלו באותיות אש"ת דהנה אס"ת רומז בחי' מקבל שכל מקבל הוא בחי' נוקבא והצדיקים אינם רוצים אש"ת שהוא שכר של רעהו ומחזירים להם וזה שנרמזו מצות אלו בפסוק לא תחמד אש"ת רעך שאינם חומדים שכר רעתו וכן יש לנהוג עם מי שחייב לו: תקפח ר לשלם שכר שכיר ביומו שנאמר ביומו תתן שכרו. בחינוך כ' טמ"ז כי כל שכיר, ודאי צריך למזונותיו ע"כ אין ראוי לאחר לו מזונותיו כמ"ש כי עני הוא כו' והש"י צונו ללמד לנפשותינו מדת החמלה ע"כ. ובעיר מקלט כ' לפי שהקב"ה מזמין פרנסת ברואיו וגזר שפועל זה יאכל אותו היום משכירתו וזה שלא נתן לו חילל גזרת המלך והמלאך הממונה על אותו היום מקרבו לפני יוצר כל ודן אותו כמי שעבר על גזרת המלך ע"כ. ונרמז מ"ז באות ר הרומז רחמים ורצון כמ"ש באודר"ע ורומז להתנהג במידת הרחמים וברצון טוב ובלק"ת תו"ד הק' ביומו תתן שכרו ר"ת שב"ת ר"נ כי אם מקיים המצות ולומד תורה אף בחול יש לו בחי' שב"ת. ועוד כ' כי בשבת בא ממילא תוס' קדושה ואם למד תורה והשלים חוקו בכל יום אז יש לו בשבת ב' חלקים שכר של כל יום ותוס' שבת ע"כ עש"ה. והנה שבת הוא סוד הדעת לדע"ת כי אני ה' מקדישכם אשר ממנו מתפשט חסדים וגבורות שכר ועונש ואף כי שבת כולו חסד ורחמים אמנם בדעת המתפשט ממנו לו נתכנו עלילות עיין דרושי הצלם י"ז והם ה"ח ה"ג ה"פ חסד ה"פ גבורה אשר מספרם אלף ת"ם שם הדעת המתפשט שהוא י"פ קד"ם דהיינו י' שמות הויה בנקוד כל אות שבא קמץ כמ"ש בע"ח בהקדמה בסוד מענה אלהי קדם וממנו חו"ג שכר ועונש ונרמז זה במספר ביומ"ו תת"ן שכר"ו גי' אל"ף ת"ם שהוא סוד אמ"ת שכל פעולתו אמ"ת הן שכר הן עונש משלם לכ"א במדה ובמשקל בסוד דע"ת הפשוט ביומו ובזמנו: תקפט ע שלא לקבל עדות קרובים שנאמר לא יומתו אבות על בנים כו'. בחי' כ' לפי שכל עניני ב"א תלוים בעדות ע"כ רצה המקום שיחתכו הדין בעדות חזק אמת נקי מחשד לכן הרחיק עדות קרובים אף לחיוב פן ירגילו בזה אף לזכות ע"כ ומהר"ם כ' לפי שהקרוב בגופו מעיד על עצמו. ונרמז מ"ז באות ע' עפמ"ש ברז"מ ע רומז עדות לכן יש לו ב' ענפין נגד ב' עדות ע"כ וי"ל ברה"ק עפמש"כ בפרד"ס עדות הם ת"ת ויסוד והם נקראים ב' עדים ע"ש והנה ת"ת הוא עי"ן יעק"ב וכן מן ת"ת מתפשטים ה"ח שהם ה' הויות גי' עי"ן וכן ע' רומז יסוד טוב עי"ן וכן יוסף פורת עלי עי"ן הרי ע' ת"ת ויסוד ב' עדים כנ"ל וכן ע' רומז על עיני העדה שהם הסנהדרין שישגיחו ע"ז בעינא פקיחא שיהי' העדים כשרים בלי צד נגיעה וקורבה ונרמז עדות בע' מן רעך להורות דעדות אין כשר רק ברעך ולא בקרובך כמו שממעטין מן רעך ולא של הקדש ונכרי כן יש למעט הקרובים: