דרך חוקיך ריב

הפירוד הוא תכלית היחוד כדי שישא כ"א ב"ז. והנה אמרו אשה רעה מר ממו"ת ר"ל. ואשה טובה הוא חיים בסוד ראה חיים עם האשה ונרמז גרושה גי' מו"ת חיי"ם שמגרש בחי' מות להיות לו חיי"ם אח"כ בזיווג הראוי לו. ונרמז באות למ"ד הרומז על חיבור יפה כמו עושין לו למודי"ם ור"ל כדי שיהי' חבור יותר טוב וכן נרמז מצות קידושין באות למ"ד. ע"ל סי' תקנ"ב מקיש יציאה להויה כי גם היציאה הוא לצורך החיבור הראוי שיהי' לו אח"כ הויה ועוד נרמז באות ל סוד הדעת מ"ש הבחיי דהקב"ה שקלן וצרפן לכ"ב אותיות ועי"כ נשקלו ונצטרפו כל הזיווגים כנ"ל והוא ע"י סוד הדעת הטוב גם עפמ"ש בשערי ג"ע ל רומז על סוד המתקלא שהוא לצורך כל העולמות שיהי' להם קיום בל ישברו ולבל יתבטלו וכן ענין הזיווגים אין להבין ואין להעריך רק כפי אשר העריכן וצרפן ושקלן היוצר כל אל דעות ה' וזולת זה לא יתקיימו ולא ימצאו מנוח זה עם זה ויוכרחו להפרד כמעשה במדרש בההיא מטרוניתא שזיווגת עבדים עם השפחות והמיתו זא"ז כי זהו רק מעשי ידיו של הקב"ה בדעת"ו הרחבה לכן אם אין זיווגם עולה יפה מצוה לגרשה כנרמז באות ל סוד דעת הטוב והמשקל הנכון אשר נטע ה' בעולמו ומה שנשאו זא"ז הי' ג"כ לאיזה סיבה לפי שעה אבל אין להם מנוח יחד וכן הי' בענין ז' מלכין דמיתו שלא נתקיימו עד שנתקנו ע"י המתקלא אות ד כנ"ל וה' יכפר והבן: תקפ א שלא ישוב לקחת גרושתו משנשאת לאחר שנאמר לא יוכל בעלה הראשון כו' לשוב לקחתה. בחינוך כ' להרחיק ענין זמה להיות אשה יוצאות מאיש אחד ומשמשת לאחר ואח"כ לשוב אל הראשון עכ"ד. ובס' מאה שערים טמ"ז כי הוא בודאי אינה בת זוגו שהכריזו עליו לפיכך אין ראוי שישוב לקחתה ככלב שב על קיאו ולטמא א"ע בכלי שאינו שלו עכ"ד. ואמנם יש להבין מדוע מותר להחזיר גרושתו כשלא ניסית ואף אם זנתה לאחר הגירושין עם אחר מותרת לראשון ובאם ניסית אסורה לראשון מטעם שאינה ב"ז. וי"ל לפי"ז דבאם לא נשאת אמרינן דהגט הי' לאיזה סיבה ולא משום דהיא אינה ב"ז. וע"כ הסב ה' לבבו לחפוץ בה להחזירה משום דהיא ב"ז אבל אם נשאת לאחר והכניסה לרשותו ע"י קידושין הוא אות גמור שלא היתה מעולם ב"ז של ראשון כיון ששלט עליה אחר בקידושין כדת התורה אינו דבר ריק לכן כתיב בתורה תחת אשר הוטמאה ר"ל כיון ששלט בה אחר בקידושין אגלאי מילתא שלא היתה ב"ז של ראשון מעולם א"כ כבר הוטמאה אצלו בביאות לפי שלא היתה כלי שלו מעולם וז"ש בס' מאה שערים הנ"ל לטמא א"ע בכלי שאינו שלו ר"ל שסב שנית לטמא א"ע בכלי שאינו שלו כמו שהטומאה אצלו בפעם הראשון ודו"ק. אך עם זאת לא היו הביאות באיסור כי זהו מפלאי תמים דעים אכן עתה נודע שאינה שלו ואסור להחזירה. ויש לרמוז זה המצוה באות א מן ל"א תחמוד אשת ריעך ר"ל כנ"ל כיון שנשאת לאחר אגלאי מילתא שהוא אשת רעך ואינה בת זוג שלו. ועי"ל באות א הרומז בצורתה אדם ובת זוגו כמש"ל במצות פ"ו מן מאמר זו"ח ע"ש לכן רומז דאם אינו בת זוגו לא יוכל להתאחד עמה להיותם אחד כהוראות צורת א הרומז מנין אחד: תחמד תקפא א שלא יצא החתן בשנה ראשונה לשום דבר שנאמר לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר. בחי' טמ"ז כדי להרגיל עמה עד שיבא בטבע כל מעשה אשה אחרת זרות אצלו. ומתוך כך יתרחק מאשה אחרת ויפנה כל מחשבתו לאשתו ויוכשרו הבנים להש"י. ע"כ. וכ"כ מהר"מ כשירגיל א"ע יב"ח בקדושה ובטהרה יהי' בטוח לעולם שבטהרה ישמח את אשתו. ונרמז מ"ז באות ת הרומז חותם אמת כטעם שימני כחותם על לבך. וכן נקרא האשה מעיין חתום שהוא חתום לבעלה לבד והוא צריך לעשותה כחותם על לבו וזרועו שלא לפנות מחשבתו ממנה. לכן לא יצא לכל דבר ונרמז עוד עפמ"ש בזו"ח א' נחתא לת' לאמשכא לה לגבי' וכ' מקודם א' דכורא ת נוקבא כלילין כחדא. ועוי"ל עפמ"ש ברז"ט אות ת רומז תמיד עיני י"א בה מראשית השנה כו' לכן נרמז מ"ז באות ת לרמוז להיות עיני החתן באשתו מראשית השנה ראשונה עד אחרית השנה כדוגמא דלעילא כביכול בסוד כלה הכלולה עם ת"ת הנקרא שנה כמ"ש בע"ח שער קאבי"ע פ"ו ורומז להיותה תמיד כחותם על לבו ונרמז בפסוק הנ"ל תמי"ד עיני י"א בת תומ"ד גי' חות"ם וזהו הנרמז באות ת הרומז חותם כי צורת ת ג"ד ועם ת הרי גי' חות"ם: תקפב ח שישב החתן עם הכלה שנה תמימה שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח. ברע"מ תצא רע"ז ע"ב פקודא דא למחדי באתתא שתא חד דכתיב נקי יהיה לביתו שנה א' והם י"ב ירחין אינון מדינה דהא שנה איהי כלה ולית כלה בר י"ב ירחין [נותנים לבתולה יב"ח] דכתיב עומד על י"ב בקר, והואיל ולית תקונא לכלה בר בי"ב אצטריך חתן למחדי לה