דרך חוקיך ריא

ויתייחד יחוד קובה"ו כזה יוד הה וו הה אדנ גי' ג"כ פ"ה ל"ב שהוא גי' נאם ה' והבן בס"ד: רעך תקעו ר להניח לפועל לאכול במה שעובד שנאמר כי תבא בכרם רעד ואכלת ענבים כנפשך שבעך. בחי' טמ"ז ללמד לב"י להיות להם נפש יפה ורצון טוב ומתוך כך תחול ברכת ה' עליהם ע"כ. ומהר"ם כ' טמ"ז משום עגמת נפש שהעין רואה והלב חומד וכאשר יש לו רשות לאכול אז הוא שמח. בברכת ה' ולא יהי' לו צרות עין ונרמז באות ר עד"ש בסי' המליך אות ר בשלו"ם כי עי"ז יהי' שלום בכל וכן עד"ש בשענ"ע באות ר רומז רחמים רצון ורומז כנ"ל שיהי' לו רצון טוב ומידות רחמנות על הפועל ונרמז באות ר מן רע"ך שהוא רע"ך ע"ד ואהבת לרעך כמוך: תקעז ע שלא יתן הפועל ממה שאוכל לאחרים או להניח למחר שנאמר ואל כליך לא תתן וי"ל זה באות ע הרומז עי"ן רעה צרות עין כי מה שנותן לאחרים מיגיעת בעה"ב הוא בכלל עין רעה בשל אחרים ויש לו צרות עין במה שיש לבעה"ב גם רומז עין רואה והלב חומד וזה נקרא עין רעה ונרמז בע' מן לא תחמד בית רע"ך וכו' וכל אשר לרעך רק יקנה עין טובה ויחוס על של אחרים כמו על שלו רק מה שזכתה לו התורה לתת לו בעי"ן יפה: תקעח ע שלא יאכל הפועל במה שעובד בשעת המלאכה רק אח"כ יאכל ממה שלקט שנאמר וחרמש לא תניף על קמת רעך. מהר"ם כ' משום גזל משום דאינו פנוי למלאכתו שעוסק ע"י אכילתו אז וכ"כ הרמב"ם. ובשל"ה כ' רומז להדביק במדותיו ית"ש כמו שמתנהג עם עבדיו שנותן להם פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב כן יתנהג האדם עם פועליו להאכילם הפירות בעוה"ז והקרן קיימת לעת ערב. ונרמז מ"ז בך' פשוטה רומז כף ידו תהי' פשוטה למלאכתה לא לד"א ויהי' נקי כפי"ם וימשוך ידו מגזל. ויש לרמוז ע"ד מוסר בעבודת ה' שלא יכוין ע"מ לקבל פרס ובשעת העבודה לא יקוה לשום שכר והנאה רק לש"ש בפשיטות כנרמז כף פשוטה כף רומז על הקדוש ב"ה [עיין בס' שפע טל בהקדמה] שהוא פשוט מכל הפשוטים רק אח"כ כשהולך בין אומן לאומן היינו בין מדרגה למדרגה מוכרח לקבל איזה שכר וישות כדי להתחזק שלא יפול למטה ויעלה מעלה כמ"ש בספרי תלמידי הבעש"ט הק' והבן: לא תקעט ל אם ירצה לגרש אשתו מצוה לגרשה . בגט כריתות כדת שנאמר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. בחי' כ' לפי שהאשה כלי שלו ואם היא מורת רוח לו יגרשה ממנו רק בל יהי' נקל לשלחה לכך צוה הקדוש ב"ה לגרשה בספר ובעדים גם אולי מתוך כך ינחם הבעל ויעשה שלום עכ"ד. והבחיי כ' טמ"ז לגרש בספר לפי שהקב"ה ברא בכ"ב אותיות וזווג האותיות ושקלן והמירן וצרפן וצר בהם כל העולם וע"י שיקול האותיות ע"י זווג שקל כל הנבראים שזה ראוי להיות זווגו של זה וזב"ז בין בעליונים בין בתחתונים בין בנפשות בין בגופות וכמו שהי' החיבור ע"י האותיות כן הפירוד צ"ל ע"י האותיות עכ"ד. ובס' תולדות י"י כ' הגרושין הוא להפריד הקליפות כדי שיתי' אח"כ יחוד הגמור לישא כ"א ב"ז. וזהו הכוונה שאומרים לשמו ולשמה ולשם גירושין ולפ"ז יש גם במצות גרושין יחוד קובה"ו אלה ת"ד הק' ואדומו"ר הק' זצ"ל כ' ג"ט רומז בחי' העדר היחוד דהיינו מז"א חסר ג' ראשונות ומנוקבא חסר כל מ"ס דהיינו בעת שהוא רק נקודה קטנה וזהו ג"ט ועוד כ' שכל האותיות יש להם צירוף זל"ז אבל אותיות גט או ט"ג אין להם שום ביאור לחברם בלה"ק רק בג"ט אשה [ושאר שטרות נקראים גט משום גט אשה] והרדב"ז כ' מצוה לגרש השנואה כדי שלא יהיו הבנים בני גרושת הלב והביאה יהי' כמו ביאת זנות ונרמז טעם זה באות ל הרומז בניך למוד"י ה' שיהי' לו בנים הגונים וכן המליך אות ל בתשמיש כמש"ל שיהי' בבחי' דעת דקדושה לא עם שנואה שהוא כמו זנות בלי דעת כבהמה. וכן ל רומז רם ה' ושפל יראה כמ"ש בתמונה וזה רומז מ"ש בחינוך שמתוך כך ינחם הבעל ויעשה שלום כי חס הקב"ה על העלובה השנואה ושפל יראה להחיש לה עזרה. ורש"י ז"ל כ' שמצוה לגרשה מיד שמא ינחם הבעל ותמצא חן בעיניו וזה היפוך מהנ"ל וי"ל דרש"י מיירי במצא בה ערות דבר כמ"ש אח"ז זה הוציא רשעה מביתו וכן מיירי במאו"א שכתב גרושה הוא לילית הרשעה בסוד והיתה לאיש אחר אחר דייקא ע"כ. ובחינוך מיירי שלא מצאה חן בעיניו בפשיטות לכן כ' שמא ינחם ויעשה שלום וכנ"ל כי רם ה' ושפל יראה. וי"ל לפע"ד גרושה הוא גר"ש ו"ה כביכול בהעדר היחוד כמו שנרמז באותיות ג' כנ"ל אך מ"ט רומז על יחוד היותר טוב אח"כ כמש"ל בשם הו"יי וזה