דרך חוקיך רי

והמלוה. וכמ"ש רז"ל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין ומכ"ש הלוה לכן אל ילוה ברבית רק יבטח בהש"י שיעזרהו כנרמז באות ד דלו עיני למרום וכן דלת ר"ת "דברתי "להקים "דל כמ"ש באודר"ע: בית תקעג ב לקחת רבית מעכו"ם שנאמר לנכרי תשיך. בחי' שאין לנו לגמול חסד רק לעם הש"י ובהמנע חסדו משאר ב"א נבחין הדבר כי עיקר האהבה והחסד הוא מצד החזיקם בתורת ה' ובזה יהי' לנו השכר כאלו עשינו חסד לב"י עכ"ד ונרמז באות ב כנרמז ב' מבראשית בשביל ישראל שנק' ראשית הרי דכל העולם כולו הוא רק לישראל לכן מצוה ליקח רבית מעכו"ם כדי שיצא מרשותו ליד ישראל, שזה תכלית הבריאה במעשה בראשית להרחיב גבול הקדושה ועוי"ל דידוע דכל מה ששייך להאדם מטלטלין וקרקע והון וכסף וזהב הוא משורש נשמתו כמ"ש הבעש"ט הקדוש ואם הממון או שאר דברים הם ביד עכו"ם המה אסורים ת"י הקליפות כי רגלי הכלים כרגלי הבעלים וכאשר יוציא א' מישראל איזה ממון, או כלים מיד גוי אז הוא יוצא לחירות כי בידי ישראל יהי' עלי' לנית"ק שבו אל הקדושה כי הישראל מוציא כספו על קדושה להחזיק ידי ת"ח ולעשות צדקה ולהחזיק בניו לת"ת ולכבד שבתות ויו"ט וכדומה לכן מצוה גדולה לקחת רבית מעכו"ם ונרמז באות ב הרומז ברכה כי אז ירויח ברכת כי כל מקום שיש קדושה יש ברכה ויתברך ניה"ק הזה ויתעלה מעלה אל הקדושה וברכה: תקעד י שלא לאחר נדרו ונדבתו שנאמר כי תדר נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו. כ' מהר"ם שלא יהיה קל מהלואת הדיוט שממתין לו רגל א' או ב' וזה נדר בחיי המלך אם לא ישלם ראוי להתיז ראשו והמשלם יש לו שכר על האמירה ועל הנתינה ע"כ וי"ל ענין נדר בחיי המלך באות יו"ד מלא. י' הוא חכמה וד הוא בינה בסוד בתיבת השם וחו"ב הם חיי המלך כנודע ואם עובר ראוי' להתיז ראשו מדה כנגד מדה שפגם בבחי' ראשין וכן י' רומז ג' רישין ואם מקיים ומשלם יש לו שכר על האמירה בפ"ע כי אמירה לגבוה כנתינה להדיוט ועל הנתינה בפ"ע. והנה אינו עובר בל תאחר רק עד שיעברו ג' רגלים וי"ל הטעם כי ג' רגלים כנגד ג' אבות ובכל רגל האב שבו הוא הבעה"ב המקבל מידינו הנו"נ ומתפאר בהם עם בניו וממליץ עלינו ואם לא הביא בב' רגלים נשאר עוד מליץ אחד האב של רגל הג' מימי היקף השנה אבל אם לא הביא בכל ג' רגלים ועבר היקף השנה מבלי תשלומין מוצא פה אז האבות מתביישים בנו ח"ו ונעשה פגם גדול ונרמז ביוד הרומז ג' רגלים וג"א י אברהם פסח ד יצחק שבועות ו יעקב סוכות כמש"ל כ"פ: תקעה ת לקיים מוצא שפתיו מה שקיבל עליו בנדר ובשבועה שנאמר מוצא שפתיך תשמר. מהר"ם כ' ומ"ז לפי שהדבור יתרון האדם מן בהמה ופיו הכלי שבו יהלל לבוראו לכן אין ראוי לחלל מוצא שפתיו עכ"ד. יש לרמוז מ"ז באות ת הרומז חותם אמת דהנה ת סוף כ"ב אותיות שהם כוללים כל ה' מוצאות הפה ורומז ת' חותם כל ה' מוצאות הפה לקיים באמת כל מוצא שפתיו כי הכל הולך אחר החיתום: וי"ל עוד דאותיות פ' ה' שהם פ"ה אין בהם שום שינוי בהברתם כמו שאר אותיות אלף בית גימל שבמבטא הברתם במילואם ישתנו ממה שהם כי בכתיבה הוא א' לבד ובהברה נרגש גם ל"ף וכדומה כל האותיות ואף וו מם נון שלא נרגש אות אחר בהברה מ"מ נרגש וו כפולה וכן מם אבל פא הא אינם נרגשים בשינוי ממה שהם בכתיבה ובשמם והוא רמז נכון שלא ישתנה מוצא פ"ה ולהיות נחתם הפה בחותם אמת וקיים אות ת לכן נרמז בסי"ל המליך ת בחן כו' ויצר פ"ה בנפש שיהי' לו ת חותם אמת לפה שלא ישנה מוצא פה ואז ימצא חן כי אמת יש לו חן. ועוי"ל במצוה זו לשמור מוצא הפה שיהי' שוה עם הלב ולא יהיה אחד בפה וא' בלב ח"ו שלא נאמר מוצא שפתיך תעשה כמ"ש ככל היוצא מפיו יעשה רק מ"ש תשמר. כי שמירה הוא בלב כמו ואביו שמר את הדבר ור"ל שישמר מוצא שפתיו גם בלבבו הן בעסקו עם ב"א וכ"ש בדבורי תורה ותפלה שירות ותשבחות ישמר בלבבו מה שמוצא משפתיו ולא יהי' א' בפה וא' בלב וזה נרמז ג"כ באותיות פ"ה שהברתם בנקוד צירי כזה פא הא וידוע דצירי הוא בבינה ובינה הוא לבא כמ"ש בתיקונים בינה לבא ובה אתמר הלב מבין הרי נרמז במוצא פה שיהי' פה ולב יחד כי האותיות הם פה והנקודות צירי הם רומזים לב. וכן נרמז גם ע"ד הסוד בסוד טלת"א עיין בע"ח הק' שער טנת"א אשר בכללות הנקודות הם בבינה ואותיות במלכות. ויש לרמוז זה ג"כ באות ת בצורתו דנ כמ"ש בזוהר חקת דהנה ד רומז למלכות פה כנודע ונ' רומז נ' שערי בינה שהוא לב הרי נרמז פה ולב באות אחד אות ת חותם אמת שלא יפרדו זה מזה תמיד ונרמז עוד פה לב גי' נא"ם הוי"ה כי אם ידבר בפה ולב ביחד יהי' בבחי' נאם הויה ב"ה וב"ש. שכל דבריו אמת וצדק