דרך חוקיך כ

דייקא בליל שמורים לכן אין לתת לתם חלק כי כבר נתעלה כל חיותן עכת"ד: אלהיך ט א לבער חמץ ושאור בי"ד בניסן שנ' אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם בחי' כ' בזה ככל עניני פסח לזכר יצ"מ והרדב"ז כ' ואין בכל איסורין חומרות כחמץ כי חמץ רומז ליצה"ר ושאור שבעיסה יורד ומסית ועולה ומסטין כו' לכן החמירה התורה לבערו רמז לאדם כלה גרש יגרש היצה"ר מקרבו ויחפש אחריו בכל חדרי מחשבותיו ויוציאנו מרשותו לגמרי עכ"ד. ובס' צרת לדרך כ' מאמר החכם גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה. קרא אותו בשם שאור כמו אם משימין בעיסת שאור כראוי מתקן העיסה ואם ירבה בה מקלקל העיסה כן היצת"ר אם יש בו קצת ממנו ומקבל מוסר ירבה שכרו ואם רב הוא סיבת הפסד גו"נ ולזה צוה ה' לבערו עכ"ל. ויש לרמוז לפ"ז בפסוק תשביתו שאור מבתיכם כי בי"ת נקרא גוף האדם שהוא עיסה הנ"ל ושאור הוא היצה"ר ודו"ק. ויש לרמוז באות א הרומז לפעמים ארור כמ"ש במדרש. כי יש צורה א רי"ו כמ"ש בכוונת העמידה. דהיינו י' תחתונה כעין ר' והנה כן י"ל גם י' ראשנה ר' הרי ב' רשין ו' באמצע ושמה א הרי ארור ר"ל כי רומז על הבטן והיצה"ר הארור שאור שבעיסה המעול ומחמץ העיסה בדעת דקליפה מן נחש הארור. בדיעות מזויפות ולדבק עצמו בא הרומז אמונת כמ"ש באודר"ע אלף ר"ת אמונתי לישראל פקדתי. והוא א' מן אלקיך ית"ש. וי"ל עוד מצוה זו לבער החמץ בי"ד כי מתדין לבערו בחצות היום כמ"ש רז"ל אך חלק ונרמז בצורת א יוד י' רומז מבוקר עד חצות שהוא חסד דאברהם אות י' כנודע. ו' רומז זמן הביעור אחר שש ד רומז בחי' ערב מחצות עד לילה בחי' ד' כנודע גם רומז א יוד י"ד ניסן עם ו' זמן הביעור שבו. ויצדק עוד ביותר לפמ"ש בשל"ה לרמוז בשרפת חמץ אחר חצות לאחר שש שעתיד הקב"ה לבער הוצה"ר באלף השביעי והוא בין שש לשבע. ונרמז בצורת א יוד הנ"ל שביעור חמץ ביום י"ד בין שש הוא בו שבה לשבע הוא ד מידה ז' וי הוא עד חצות ו חצות ואחר חצות מבערים החמץ בין ו' לד. הרי יד ו' באמצע ודוק ורומז עוד א ליום הראשון שהוא ע"פ כמ"ש בגמרא מן הפ' הראשון אדם תולד: ל לאכול מצה בליל ט"ו ניסן כמ"ש בערב תאכלו מצות. בחי' כ' זכר לנסים שעשה עמנו ביצ"מ. ותהנה הזכרון מצות זו עפמ"ש בס' ד"פ. מצה נקרא מיכלא דמהמניתא שאינו עושה פעולה בעצמו יותר ממת שעשה האומן והוא רומז מדות הבטחון שבוטח בהש"י אשר מבלעדו לא יוסיף לעשות חיל ואין לעשות השתדלות ביותר בקניני העולם ובספוק פרנסתו כי נאמן עליו בעל מלאכתו שיזמין לו טרף חוקו משא"כ חמץ הוא מגביה עצמו יותר ממה שעשה האומן ורודף אחר חריצות והשתדלות מבלי בטחון. וזה נתאמת לנו ביצ"מ שהש"י מנהיג ומשגיח שלא כטבע וגם המזלות לא יוסיפו ולא יגרעו מגזרתו. ע"כ טוב לחסות בהש"י עכת"ד. וזה נרמז באות למ"ד גי' ע"ד כטעם בטחו בה' עדי ע"ד וגי' ע"ה בטחון. ונרמז זה בל מאלקיך המשגיח בך בפרטות. ועוד רומז מצות מצת על ענוה ושפלות שאין מגביה למעלה ועומד בעמדה משא"כ חמץ טבעו להגביה ברמות רוחא. ונרמז טעם זה באות ל' הרומז ענוה כמ"ש בלקוטי ש"ס באות ל' מפני מה ראשה כפוף למטה כי לפי גדלו ענותנותו רם ה' ושפל יראת ע"ש: ועוי"ל לפמ"ש בס' ד"פ חמץ רומז על בחי' דעת דקליפת טו"ר וכ"כ בכוונת האריז"ל חמץ שאר גי' עץ הדעת. אבל מצה רומז דעת הטוב דקדו' וזה נרמז באות למ"ד עד"ש באודר"ע למ"ד רומז לב מבין דע"ת. ועוי"ל לפמ"ש בכאריז"ל מצה הוא סוד המוחין דאבא שהם חב"ד עש"ה. וי"ל זה ג"כ באות למד ג' יודין שבו רומזים חב"ד כמ"ש בס' קהלת יעקב. ולפמ"ש באודר"ע הנ"ל למ"ד ל"ב מבי"ן דע"ת י"ל ל"ב רומז ל"ב נתיבות חכמה מבי"ן בינת דעת כפשוטו. תרי חב"ד ועוי"ל לפמ"ש בכוונת הלילה הזה כולו מצה וז"ל מצה הוא ה"ח הבאים לה' אחרונה מן או"א הנרמז במ"צ דמצה בא"ת ב"ש י"ה שהוא או"א עכ"ל. וכן יש לרמוז מ"צ גי' קל ה"פ הוית ת"ח הבאים לה' אחרונה ועם ה"כ הרי מצ"ה. והנה יש לרמוז אות ל בו ג' ווין כמ"ש בשעג"ע וכל ו' רומז אות שם מ"ה כנודע תרי ג"פ מ"ת גי' מצ"ה סוד ה"ח כנ"ל. וכן יש לרמוז במנין וצורה ומילוי כזה ל מנינה ל' צורתה כ"ו ועילואת ע"ד הרי גי' ק"ל. מספר ה"ח ה"פ. תוי"ה הרי נרמז הכל בלמד בס"ד: יא ה שלא ימצא חמץ ברשותינו כל שבעה שנאמר שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. בחינוך ג"כ לזכרון יצ"מ. והנה זכרון הזה הוא כי חמץ רומז לגאות כנ"ל לכן צריכים להזהיר גם בני ביתינו שלא ימצא בהם גאות שהוא מדה מגונה מאוד וצריך הרחקת יתירה. והנה יש אדם שהוא משפיל א"ע ומדבר עם כ"א בדרך ענוה אבל בקרבו רמות רוחא ומראה שהוא ענו ג"כ והוא ענוה