דרך חוקיך ר

מ"מ משום כפיית היצר לעזור לשונא עדיף טפי ונרמז זה באות א אלף לשון לימוד להתלמד מדות טובות מן א עולם הקב"ה שהוא מרחם ומושיע ומחי' בכל רגע אף להמורדים בו כמ"ש בס' הק' תומר דבורה במידת מי אל כמוך ובס' ברוך שאמר בשם ס' האשכול בצורת א כדי להודיע לדון העולמות לפנים משה"ד בשביל השלום ע"ש באמצע המאמר וזה רומז מ"ז לטעון אף לשונא כדי להרבות שלום ונרמז מ"ז במנין ישרא"ל מן תרי"ג רומז כי זה מידות ישראל בני רחמנים וכל מי שאין בו רחמנות אינו מהם ושלום על ישרא"ל: תנאף תקמב ת שלא תלבש אשה מלבושי איש שנאמר לא יהיה כלי גבר על אשה. בחינוך כ' טמ"ז שהוא ענין זנות שעי"ז יתערבו אנשים ונשים ומלאה הארץ זימה. ועוד אמרו להרחיק ענין ע"ז כי עע"ז היו רגילין בכך עכ"ד. ובשל"ה כ' דיש הפרש בין נשמות מסטרא דדכורא ובין נשמות מסטרא דנוקבא והרקאנטי כ' כי גם הנה רמז לסוד העיבור והוא רמז נפלא שלא יתחלף נשמות זו"נ בגלגול כענין שלא עשני אשה עכ"ד. וז"ל הרדב"ז דע כי הנשמות בג"ע מתלבשות בלבוש רוחני רק בדיוקן המלבוש שהם בעוה"ז ונקרא חלוקא דרבנן ועי"כ מכירין איש רעהו וכ"א נכוה מחופתו של חברו לפי שיש שם מחיצות ומדרגות האנשים לבד והנשים לבד והעובר על מ"ז מלבישין אותו לפי מעשיו [ר"ל כפי שעשה הוא ללבוש בגד אשה או להיפוך] נמצא מתבייש בין חביריו עכ"ד. ויש לרמוז מצוה באות ת לפמ"ש בחינוך משום זנות רומז ת דתנאף עד"ש באודר"ע ת תא"ו זהו תאותו של בו"ד שהוא מתאוה בכל יום בכל דבר. והנה זנות הוא ראשית כל התאוות כמ"ש רז"ל ג' דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום וא' מהן הוא הרהור עברה דזנות ר"ל ורומז מ"ז שלא ילבש גבר שלא יבא לידי זימה לקלקל חותם המלך ונרמז בת חותם אמת ורומז גם מ"ש לעשות הפרש בין נשמות מזכר ומנקבה ושלא יתחלפו בג"ע כמש"ל נרמז בתיו שהוא אות וסימן והתוית ת"ו חותם אמת: תקמג נ שלא ילבש גבר שמלת אשה שנאמר לא ילבש גבר כו'. בחינוך כ' הכל כמו במצוה הקודם שהוא ענין זנות וע"ז ונרמז לפ"ז באות ג מן לא תנא"ף הרומז נחש נ דנוגה אשר רוח זנונים התעה והטיל זוהמא בחוה והוליד יצה"ר דזנות בעולם וידעו כי ערומים הם שנתלבש בהם היצה"ר. ולטעם הנ"ל שלא יתחלפו הנשמות נרמז בנ' הרומז נשמה כמ"ש באודר"ע הבאתי כ"פ. ועוד נרמז בג' הרומז נפילה שלא יפול ממדרגתו מנשמת זכר לנקבה שהוא נפילה עד"ש שלא עשני אשה לכן נרות מל"ת זו דלא ילבש גבר אזהרה לאיש באות נ נפילה ממדרגתו ומל"ת דלא יהי' כלי גבר על אשה נרמז באות ת הרומז תאוה כי כח התאוה מתחיל מן האשה שכן היצה"ר מסטרא דנוקבא ומש"ה בא בתוה"ק אזהרת האשה קודם מן אזהרת האיש והוא משום טעם דזנות ותאוה האשה קודם וכן הטיל הנחש הזוהמא שלו בחוה קודם וממנה התחיל הקלקול: תקמד א שלא יקח האם על הבנים שנאמר לא תקח האם על הבנים. בחינוך טמ"ז לידע שהשגחת האל ב"ה על בריותיו במין האדם בפרט ובשאר בע"ח דרך כלל ר"ל שחפצו בקיום המין ע"כ לא יכלה מין א' לעולם וכמו כן ידע האדם אם ישמור מצותיו אז יתקיים בעוה"ז ולעוה"ב כמ"ש למען ייטב לך והארכת ימים וארז"ל ייטב לך בעוה"ז והארכת ימים לעוה"ב וכן אמרו שבשכר מ"ז זוכה לבנים כי הבנים הם קיום האדם וז"ש ואת הבנים תקח לך וארז"ל האומר על קן צפור יגיע רחמיך משחקין אותו לפי שעושה מצותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזרות ואין לומר שהקב"ה אינו מרחם ח"ו אך הענין שהרחמנות של הקב"ה אינו בטבע להכריח אותו ע"ז שיצוונו מצוה כזו שהוא מצד הרחמנות כמו בב"א שהרחמנות מכריח אותם בטבעם לרחם אך רחמנות שלו הוא גזרות חפצו הפשוט ודו"ק ועיין מצוה רצ"ה מש"ש בס"ד. ויש לרמוז מ"ז באות א הרומז יסוד ההשגחה הנרמז בטעם מ"ז כנ"ל דהנה א הוא א עולם הקב"ה אחד יחיד המנהיג עולמו ומשגיח בכל העולמות ע"י י"ס שלו הנרמז בצורת א י' עליונה כח"ב ו' הוא ו"ק חג"ת נה"י י' תחתונה מלכות כמ"ש במג"ד וע"י הוא מנהיג ומשגיח לדין ולרחמים כפי' הראוי ע"פ שכר ועונש והנהגה הנפלאה כמש"ל במצוה כ"ה באות א ובס' התמונה א רומז הש"י מניע הגלגלים כי ב' יודין רומזים ב' צדי הגלגל צפון ודרום והו' רומז לקו אמצעי מן מזרח למערב עכ"ד הרי רומז על ההשגחה כטעם מ"ז בחינוך הנ"ל. ומהר"ם כ' טמ"ז שנאמר בה אריכות ימים כמו בכיבוד או"א משום דדמיין להדדי שעי"כ מתעוררין רחמי אב על בנים ואחר שהשכינה עמנו בגלות לא נקח האם הרובצת על הבנים להגן עליהם אלא שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך לעבדים עכ"ד. וז"ל זוה"ק פנחס רנ"ב ואת הבנים