דרך חוקיך קצט

נקרא הש"י רחום ועוד נרמז ר ר"ש הרומז על המת הנקרא ר"ש כנודע ומעתה רומז ר רחמי"ם על הר"ש המת ולא להיות לועג לר"ש. ועוד נרמז ר ראש לשון חשיבות וכבוד ורומז לכבד את הרש המת ולקברו ביום ההוא כי זהו כבודו בתחלה אך אם הלינו לכבודו מותר. ותו"ד אוצה"ח הקבורה הוא לעכל הזוהמא לצרור בצרור החיים בירושת הצדיקים בקבר וע' זו"ח שיר יסוד נוקבא דאתפרעת לנטלא בלא כסופא נשמתא לא סלקא מההוא עלמא עד דאתי מטרוניתא ואעלית לי' בהיכלא דמלכא ואתערותא דרחימא כנס"י לגבי דקוב"ה נשמתהון דצדיקייא מתערין לה צדיקים ירשו ארץ עכ"ד. ובס' התמונה ר דוגמת מערת המכפלה קבורת הנשמות לצרור החיים הרי ר רומז מצות קבורה. תקלח צ להשיב אבדה לישראל שנאמר השב תשיבם לאחיך. בחינוך כ' שיש בזה תועלת הכלל וישוב המדינה כי השכחה מצוי ובהשבת אבידה יהיו הכל נשמרים כאלו הם ת"י הבעלים עכ"ד וכן עולה דבריו עם משארז"ל המוציא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם ונרמז מצוה זו באות צדיק דהוא תיקון עולם דצדיק נקרא יסוד עולם ותיקונו. ונראה לרמוז עוד דהנה תיקון עולם הוא בהתייחד צדיק עם צדק שהוא חיבור יסוד ומלכות ונרמז צורת צ ינ עיין בעט"צ בהקדמת הזהר י' רומז י' זעירא יסוד ברית ונ' כפיפה מלכות הרי צ' יחוד יסו"מ צדיק וצדק ורומז להשבת אבידה חיבור צדיק וצדק שהוא תיקון עולם וישובה. ויל"ע באות צ' דהצדיק מחזיר אבדה שהם ניה"ק הנפילים וכן כמה נשמות הנדחים והנאבדים והצדיק הקרוב אליהם ושרשם בקדושתו ובצדקתו מחזיר אותם לבעלים. ויל"ע עוד עפמ"ש האריז"ל בנוסח ושים חלקנו עמהם שאומרים בברכת על הצדיקים שלפעמים ע"י עון נוטלים המצות והמע"ט שלו וניתנים לאיזה צדיק כמאמרם זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע אבל הצדיק הבוטח בה' באמת אינו רוצה בשכר זולתו ומחזיר לו את שלו וז"א ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ושים חלקנו עמהם היינו עם אותם הצדיקים שבוטחים בשמו באמת ואינו רוצה שכר זולתו עכת"ד וזהו הצדיק המחזיר אבדה לבעלים: תקלט ח שלא יתעלם מאבידת ישראל מבלי להשיבו שנאמר לא תוכל להתעלם. ויש לרמוז מל"ת באות ה עפמ"ש יבאודר"ע שבאות ח נאמר חסדך ה' מלאת הארץ וכן בו נקרא הש"י חנון הרי ח רומז חסד וחנינה שהוא ענין מצות השבת אבידה שהוא חסד. ועוי"ל ע"פ הידוע אות ח הוא צנור השמאלי דיסוד שמשם יונקים החיצונים והוא אבידה גדולה דיסוד וכן עפמ"ש בס' שעג"ע בשער אורח צדיקים ח הוא חצי טהירו התחתונה ששם מדור הקליפות ושם נשמת הנדחים העשוקים לכן רומז ח חנון כנ"ל שלא יתעלם מלהשיב אבידת הנדחים לבעלים לשרשם בקודש. ומהר"ם כ' טמ"ז להודיע שאם אבידת ממון חברך חייבה התורה כ"ש אבדת נפשו שאתה ערב רצה מזה גובה רצה מז"ג ועתיד הקב"ה להשיב לנו אבידתינו לכן אפקא קרא בלשון השבה לא בלשון חזרה שצריך אתה לטרוח שאחיך ישוב בתשובה ולא תוכל להתעלם מפני הערבות עכ"ד ויש לרמוז ענין זה באות ח עד"ש באודר"ע ח רומז חטאת יהודה כתובה בעט ברזל לכן צריך כ"א להשתדל להסיר חטאת רעהו שהוא אבידת נפשו ולהשיבו בתשובה כי הוא ערב בעדו ואז יקבל שכר עמו: לא תקם ל שלא להניח בהמות רעהו תחת משאה ולא יעזרהו לפרוק המשא שנאמר לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך כו'. בחינוך כ' טמ"ז כדי להרגילנו במדות החמלה והחנינה וא"צ לומר על איש המצטער בגופו שמצוה להצילו ע"כ וכ' הרדב"ז ומצוה לפרוק ולטעון עם השונא תחלה כדי לכוף יצרו ואומרו רובץ תחת משאו רומז שלפעמים אומה זו נופלת תחת שר של אומה אחרת וחדלת מעזוב ולא תאמר שניהם שונאים מה לי ולהם עזוב תעזוב עמו בתפלתך הוי מתפלל בשלומה של מלכות עכ"ד. ונרמז מ"ז דפריקה באות ל עפמ"ש כ"פ בשם ההמונה ל רומז מלך גבוה מעל גבוהים ולפני גדלו ענותנותו רם ה' ושפל יראה וזה רומז מ"ז לחוש על צער בע"ח הרובצים תחת משאם וכ"ש אם אדם מצטער בגופו שמצוה לעזרו בכל היכולת וילמד אדם דעת ממדותיו של הקב"ה אני ה' שוכן את דכא כנרמז באות למד כנזכר ונרמז מל"ת זו במנין תק"ם אתריג"מ רומז תק"ם עמו ולא להניחה לנפול תחת משאה: תקמא א לטעון המשא על הבהמה או על האדם ולעזור לרעהו בטעינה שנאמר הקם תקים עמו. בחי' כמו מצות הקודמות ואף דכאן ל"ש לבע"ח מ"מ הרחמנות הוא על האדם ועל הבעלים שאינם יכולין לעשות זה לבדם וארז"ל אוהב לפרוק ושונא לטעון הטעינה קודם ואף שבפריקה יש צבע"ח וגם הוא עשה ול"ת וטעינה אינו רק מ"ע