דרך חוקיך יט

ע"כ והנה פרטות הזכרון יצ"מ בשחיטות הפסח הוא עד"ש מהר"ם הבבלי לפרסם שמזל טלה בכור המזלות בעת תוקפו דהיינו בחצי החודש הושפל ובושו וחפרו משפחת מצרים הבוטחים בו ע"כ והוא לידע כי הוא יחיד בעולמו משגיח בעליונים ובתחתונים ואין עוד מלבדו וכל שרי מעלה ומזלות כאין נגדו. ונרמז זה באות י' הרומז יחיד בעולמו כמ"ש באודר"ע. ובפרטות י' מהויה ב"ה דהוא שרותא דשם הנכבד אשר בה נכלל כל השם הויה ב"ה הרומז שהוא מהוה כל הויות היה הוה יהיה. ובזוה"ק ז"ל דוכרנא דהאי פסח במצרים דלהוי נכיס בשעתא דדינא שריא. בעלמא ויתעברון בי' דינא רזא דא לאעברא זוהמא מקמא ברית קדישא כו' לתברא חילי אחרא כו' על שתי המזוזות ועל המשקוף בהאי רשימא דאות י' לאחזאה רשימא דברית ק' ואתבר ערלה מקמי' עכ"ל הק'. הרי נרמז מ"ז באות י' רשימא קדישא: ו ה מצות אכילת הפסח בליל ט"ו בניסן שנ' ואכלו את הבשר בלילה הזה. בחינוך כ' כדי לזכור הנסים של יצ"מ. ונראה לתת בכל מצות דפסח ענין זכרון יצ"מ השייך למצוה זו בפרטות ובמצוה זו י"ל שהוא זכר לחירות לאכול הפסח צלי ומתוקן ובהסבה כמ"ש בסה"ק דרך בני מלכים בני חורין וכן נקוה שיוציאנו ה' ב"ב גאולת עולם. לכן נרמז מ"ז באות ה ראשונה בינה הנקראת יובל המפיק עבדים לחרות. ולרמז הזה נזכר נ' פעמים יצ"מ בתורה נגד חמשים שערי בינה סוד יובל. ונרמז עוד באות ה עד"ש בלק"ת בא. בית ראשון נגד ה' ראשונה ובית שני נגד ה"א כי בבית ראשון היו שוים קומתה לקומתה והיתה יונקות מאותן ה' הראשונות שלו ונקרא אז סיהרא באשלימותא כמ"ש בזהר כי ט"ו לחדש הוא ה' על י' פי' דכל קומת המלכות הם י"ס ושעור קומתה בת"ת נה"י דדכורא והנה על אלו הם עומדים למעלה ה"ס ראשונות הרי ה' על י' א"כ כשהוא נגדלת למעלה היא יורשות אותן ה' ספירות שהם על שיעור קומתה י' שלה ואז היא סוד ט"ו וזה הענין הי' ליל ט"ו ניסן לכן פסח מצרים מקחו מבעשור להורות כי היא סוד י' והמתינו עד ט"ו לחודש ואז אכלוהו כי האירו בה סוד ה' ראשונות שהוא ליל פסח ונתפשטו עד למעלה באופן כי בהיותם שם היא מסוד ה' ראשונה עכ"ל הק' הרי מבואר בפי' שנרמז מ"ז בהא ראשונה. בזוה"ק פקודא דא למיכל האי פסח על מצות ומרורים כו' לאחזאה גלותא דשכינתא עמהון בגלותא בההיא מרירא דלהון כו' ונרמז באות ה' הרומז שכינה עילאה המרחפת על בתה שכינה תתאה להוציאה לחירות עולם: ז ו שלא יאכל הפסח נא ומבושל כ"א צלי אש. שנאמר אל תאכלו ממגו נא ובשל מבושל במים כ"א צלי אש. בחינוך שכן דרך מלכים ושרים לאכול צלי אש שהוא מאכל טוב ומוטעם אבל שאר העם אינם יכולים לאכול מעט הבשר שהשיגו כ"א מבושל למלא בטנם. מלבד מה שאכילת צלי מורה על חפזון שלא היו יכולים להמתין עד שיתבשל ע"כ. והנה ענין זה הוא כבוד ותפארת ישראל בבחי' מלכים ונרמז באות ו' שהוא ת"ת יעקב. וכן רומז שישוב ה' לגאלינו וכימי צאתך מאמ"צ כו' ונרמז באות ו הרומז על הגואל. כנודע מסוד ו' שנטל יעקב למשכון מאליהו ולפמ"ש בס' הנחמד דרך פקודיך בטמ"ז שלא יאכל דרך תאות ורעבתנות שאינו רוצה להמתין עד שיתבשל. וכן במבושל כ' הטעם שאינו מסתפק במה שנתן לו הש"י ורוצה להוסיף מים בדרך בישול עש"ה באריכות. ולפ"ד יש לרמוז באות ו' עפמ"ש באודר"ע שאמר. הקב"ה לאות ו' שבך אני עתיד להכות להמתאוים בעם מכה רבה שנ' ויך ה' בעם מכה רבה מאוד ע"ש והבן. ובאוצה"ח כ' במ"ש בלק"ת נ"א ר"ת נעמה אגרות והאוכל נא גורם להם שפע ח"ו ע"כ וכ' באוצה"ח ונרמז מצוה זו באות ו' הרומז יסוד עכת"ד ונ"ל לבאר דהנה נעמה אגרת הם המחטיאים ח"ו בפגם היסוד. וז"ש בלק"ת שגורם להם שפע לכן נרמז באות ו' שניה שהוא יוסף להשמר מהם: ח ה שלא להותיר מבשר הפסח עד בוקר שנאמר ולא תותירו ממגו עד בוקר. בחי' כ' שכן דרך חירות מלכים ושרים א"צ להותיר מיום אל יום ע"כ והנה ענין חירות הזה לקנות מדת הבטחון כטעם ברוך ה' יום יום ולא לדאג דאגות מחר כי יבטח בה' שיזמין לו גם מחר פרנסתו ומאכלו ויש לרמוז זה המל"ת בהא אחרונה שהיא נקראת זא"ת ואמר דוד בזא"ת אני בוטח והיא השכינה הקדושה הנותנת טרף לביתה. ומהר"ם הבבלי כ' טע"ז לזכרון שלא נותרה נשמה בבכורי מצרים עד בוקר וכולם מתו כשהכה בכור עליון בחצי הלילה לכך ל"ת מן הבכור הצלי עד בוקר עכ"ל. ונרמז זה הטעם בהא אחרונה שהיא השכינה הק' שנ' ועברתי באמ"צ כו' והכתי כל בכור אנ"י הוי"ה אנ"י רומז לשכינה ה' תתאה שהיא המכה כטעם הא דרכך ברא"ש. לכן ל"ת ע"ב כנ"ל: ובאוצה"ח כ' שכל נותר הוא משיורי מלכין קדמאין וכל מותר הולך אל הקליפות ובכמה מצות צריכין לתת להם חיות מועט כמו שעיר ר"ח וכדומה אבל במצוה זו נתגלה גודל הבהירות מעין גאולה העתידה ביטול הקליפות לכן נצטוינו לא תותירו ונרמז בה"א כי בלילה הזאת נטהרה אשה לבעלה לגמרי ואין להם חלק בשפעה הנותנת טרף לביתה