דרך חוקיך קצח

שבעלה שנאמר לא תתעמר בה תחת אשר עניתה. בחי' כ' טעם כמו במצוה הקודמות שרומז אכזריות לעבוד עם האשה שנבעלה לו וחשק בה קודם והש"י רוצה להנהיג אותנו במדות טובות מצד החמלה והחנינה ונרמז באות ל הרומז רם ה' ושפל יראה כמ"ש בתמונת מפני מה ל ראשו כפוף למטה כדי להשגיח בתחתונים כי לפי גדלו ענותנותו כי ה' שוכן את דכא ושפל רוח וכן ענין מ"ז דהיא הנכבשה במלחמה ועזבה אביה ואמה ונשבית לעם נכרי לכן צריך להתנהג עמה בחמלה ומכ"ש שאסור לענותה: תקלה א לתלות המגדף וכן לעובד ע"ז אחר הסקילה על עץ שנאמר ותלית אותו על עץ בחי' כתב כדי להגביה הנדון ולפרסמו ברבים בראותם זקיפות העץ וקשירות הנדון עליו תכנס בלבבם יראה ופחד עכ"ד ומהר"ם אמר בקדשו הוא עבד עץ ואבן עץ ואבן ידינוהו הוא מאס בעץ החיים עץ יפרע ממנו הוא מאס בתורה שנתנה בלוחות האבן. האבן יפרע ממנו עכ"ד. ונרמז באות א הרומז אלף עולם אלף אחד יחיד ומיוחד והוא פגם באחדותו ית"ש בע"ז וכן בחרפות וגדופים פגם בכבודו ית"ש וכן פגם באלף הרומז אמת אמונה כמ"ש באודר"ע לכן ידון בא' הרומז א ארור לפעמים ונרמז עוד ביותר כ' תפס אומנתו של נחש הקדמוני שהי' מחרף ומגדף באמרו כי יודע אלקים כו' והייתם כאלקים כו' וכן הי' עובד ע"ז וגרם כפירה. והנה נענש מיד בא' ארור אתה מכל הבהמה וכן נענש בקומה שלו שנכפפה קומתו יען שנגע בכבוד א עולם מלא כל הארץ כבודו הנרמז באות א שעור קומה כביכול א צורת יו"י יפ"י ופ"ו יפ"י גי' רל"ו גדול אדונינו ור"ב כ"ח שיעור קומה כביכול לכן נכפפת קומתו לארץ וכן המגדף והעע"ז פגמו באלף עולם בבחי' קומתו כנ"ל לכן נענשו לתלות מלא קומתם על העץ ולבזות ולגדף מלא קומתם המוסרח על עץ גבוה כטעם החינוך ונרמז בפסוק וכי יהי' באיש חטא משפט מות היינו חטא של הנחש המחרף ועע"ז וגרם משפט מות לכל העולם והומת בסקילה באבן כדינו ותלית אותו על עץ היינו עץ הידוע שחטא הנחש בו מאז לכן גם עתה יענש בעץ ולכן יענש כמו כן באלף ארו"ר כנרמז בצורת א רור ואלף עצמה הרי ארור ועי"ז יתקדש ש"ש ברבים: תרצח תקלו ת שלא להלין נבלת התלוי על העץ שנאמר לא תלין נבלתו על העץ. בחי' טמ"ז מבואר בתורה כי קללת אלקים תלוי שהאדם נברא בדמותו ובצלמו עכ"ד ומהר"ם כ' שלא יתבזה אחרי שתבנית אברין דומה לענינים עליונים ובלילה נכנסו בו כחות הטומאה המתאוים להתלבש בצלם קדוש כדי להשלים צורתן שנבראו חסרי הגוף שקידש עליתם היום ולהכי צריכין שימור וכ"ז שלא נקבר אין מכניסים אותו למחיצתו של הקב"ה כו' ותקב"ה מעכב שלא תקח הנשמה גוף אחר עד יקבר גוף הראשון דומיא מי שמתה אשתו שאינו נושא אחרת עדי. תקבר אשתו לכן תיכף למיתה קבורה עכ"ד. וכ' הרדב"ז ודע שהיו קוברין הכלי עם הנהרג שנהרג בו וגם העץ שנתלה עליו כטעם ואת הבהמה תהרוגו ואף שהכלים הם דומם מ"מ שולט עליהם כח הרוצח הראשון לכן טעון קבורה וכ' ר' מנחם כי האדם דוגמת מרכבה עליונה ע"כ אסור לראות צורה עליונה בלי חיות ואסור לבזותו אחר מותו עכ"ד. ונרמז ענין זה באות ת הרומז חות"ם כמ"ש בגמרא ובאודר"ע וכן צורתה נד ועם ת גי' חות"ם והוא הגוף שהוא חותם הנשמה שבתוכו והוא חותם המלך צלם אלהים כנ"ל בחינוך לכן אסור לבזות חותם הזה וכן רומזות ת נ"ד בצורתה רומז שהנשמה נ"ד מבלי מצוא מנוחה עד שנקבר הגוף כמש"ל לכן לא תלין נבלתו וכן רומז אות ת רומז תמורה כמ"ש בתיקונים על התמורה תמורה זה שכינתא תתאה דהיא ת ע"כ ור"ל שקרוב לעולם התמורות וכן נרות כי הנשמה הזו לא יהי' לו תמורה בגוף אחר עד שיקבר גוף הראשון ואז יהי' לו גאולה ותמורה בגופא אחרא ונרמז בת מן לא תרצח בל יגרום רציחה לנשמת הנפטר רק יהי' בסוד ת' תחי' לעוה"ב ובסוד ועפר אחר יקח על הגאולה ועל התמורה: תקלז ר לקבור הרוגי ב"ד בו ביום שנהרגו וכן מ"ע לקבור כל המתים ביום מותם שנאמר כי קבור תקברנו ביום ההוא. בזוה"ק אמור וכ"ז דגופא לח אתקבר נשמתא לא עיילית קמי' דקוב"ה ולא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דאתקבר קדמאה וכד אתפרשא נשמתא מגופא ובעי למיזל לההוא עלמא לא תיעול עד דיהבין לה גופא אחרא מנהירא ולבתר יכלא למיעל עכ"ד ובמצוה הקודמות נתבאר שבלילה שולטים כוחות החיצונים ותאבים לכנוס בגוף המת אך אם הלינו לכבודו מותר וכ' הרדב"ז משום שאין הכוחות הטומאה נזקקין לו עד שיושלם כבודו עכ"ד. והנה כל הטעמים הם משום רחמנות על נפשות ישראל וכן טעם הקבורה בעפר כדי שיתעכל הבשר מהרה ואז תשוב הרוח למקומו ואם לאו לא תשוב הרוח למקומו ונרמז זה באות ר הרומז רחמים כמ"ש באודר"ע שבאות ר