דרך חוקיך קצז

לא יעבר בה ולא יזרע. בחינוך כתב כדי לעורר המון עם על הדבר כאשר תוכיח מניעות העבודה שם ונשאר המקום חרוב לעולם ויניעו לבבם ע"ז להרחיק ענין רציחה עכ"ד. וכ' בציוני כי עי"ז יחזור בעל הקרקע בכל הצדדים להודיע ההורג כדי שלא תשם אדמתו ע"כ והנה כ"ז הוא כדי להמציא מנוחה נכונה לנפש הנהרג בלא זמנו שכתבו הסה"ק שאין לו מנוחה עד ימלאו שנותיו. אמנם ע"י מעשה זו וע"י שניתן מנוחה למקום שנהרג תבוא נייחא לנשמתו וע"י נחל איתן מעוררין מנחל עליון מסוד נצר חסד לאלפים לכפר על הדם כי נחל גי' ב"פ דם דמו ודם זרעותיו כמ"ש ונכפר להם הד"ם ונרמז באות ן' פשוטה רומז מנוחה עולם הבינה ורומז נשמה כמ"ש באודר"ע נ נר ה' נשמת אדם להמציא מנוחה לנשמה ע"י המנוחה מעבודת קרקע שקבלה דם הנהרג אשר פצתה את פיה כו' לכן לא יזרע לעשות פרי תנובה מדה כנ"מ ועי"ז יהי' נייחא להנרצח במקום הזה: לך תקלב ל לעשות לאשת יפת תאר במלחמה כמשפט התורה שנאער וראית בשבי' אשת יפת תאר כו'. בחינוך כ' לפי שנח תתירה התורה ית' אלא כנגד היצה"ר לכן סתם הכתוב דלת בפניו להבאישה בעיניו ולנוולה מרוב הבכו' וגידול ציפורנים והגילוח ראשה והכל להמאיסה עכ"ד. ומהר"ם כ' דהוא כדי לפייס יצרן ובעיר מקלט הסביר הענין לפי כשיראה היצה"ר שהותרה יניחנו ולא יתגרה בו לכן מותר פ"א במלחמה ואח"כ יכניסנה לביתו ויעשה כמשפט לנוולה ואח"כ יגיירה. ונרמז מ"ז באות ל עד"ש בסי"צ המליך אות ל בתשמיש ונלע"ד לבאר עד"ש הראב"ד דהמרבה בתשמיש לתאוה כבהמה עליו הכ' אומר גם בלא דעת נפש לא טוב. והענין הוא כי זווג נק' דעת כמו והאדם יד"ע את חוה ויד"ע אלקנה וזהו כשהזווג בקדושה נשפע עליו מבחי' דעת המברר נשמות וכשהתשמיש הוא מצד יצה"ר לבד הוא בלי דעת הטוב והנה למ"ד הוא סוד הדעת כמ"ש באודר"ע למד לב מבין הדעת וזהו המליך אות ל' בתשמיש באופן שיהי' על צד הקדושה בחי' הדעת שיהי' אדם ולא כבהמה וזהו הנרמז במ"ז שהתירה התורה כנגד יצה"ר כדי להמעיט התאוה ולכבוש היצה"ר שלא יתאוה ביותר. ועוי"ל עפמ"ש בלק"ת מה שהתירה התורה יפ"ת דבר מאוס לאנשי מלחמה ואף שהיו כולם צדיקים ותוה"ק כי כאשר יחשוק ליפ"ת אין זה כ"א שיש ניה"ק באשה זו הנוגע לשרשו לכן חושק בה לכן התירה התורה שיבא עליה וזהו רוחא דשדי בה בעת הזיוג ואפשר שיתגבר הטוב שבה וידחה הרע ויכנוס אל הקדושה עכ"ד הק' וע' באוה"ח ולפ"ז מ"ז היא לברר הטוב מרע ולהוציא יקר מזולל ונרמז באות ל בחי' דעת המברר ומבדיל כי אם אין דעת הבדלה מנין ועיין ע"ח שער ק"נ בסוד והאדם יד"ע אשר אם נרצה לברר נשמות העשוקות שנפלו בקליפות נגה ששם טו"ר שצריך לזה בחי' זווג שהוא דעת הטוב. ועוי"ל ע"פ מה שאמרה ילתא לר"נ כל מה דאסר לן רחמנא שרי לן כוותי' כו' כותית ושרא לן יפת תאר וכ' מור"ש בח"א שם דמזה מוכח דכל המצות הם גזרת המלך דלא כנותנים טעמים למצות כמו בדם דאסור משום מיאוס וכן נדה וכותית וכדומה דאם כדברותם אמאי שרא לן כוותי' הלא גם המה מאוסים א"ו דכל המצות הם גזרת המלך עכ"ד. וזה הנרמז מ"ז באות ל' כמ"ש באודר"ע ל' גבוה מכל אותיות א"ב והוא באמצע לרמוז מלך גדול יושב באמצע וממשלתו על כולם עכ"ד הרי ל רומז גזרת המלך על עמו כרצונו: תקלג ך שלא ימכור יפ"ת אחר שבעלה שנאמר ומכור לא תמכרנה. בחינוך כ' כדי ללמד לנפשותינו מידות טובות כי ממדות הנבלים למכור האשה אחר שבא עליה עכ"ד ונרמז באות ך פשוטה עד"ש הקדמונים באותיות מלך דהך' רומז שהקב"ה מנהיג מלכותו בתחתונים ומשגיח אף בשפלים לכן רומז לבל יצער הנדכאה הזאת ת"י ועוי"ל לפמש"ל בשם לק"ת הק' דענין יפ"ת להוציא הניה"ק משם שעי"ז יתגבר הטוב וידחה הרע ומטעם זה י"ל שאין מניחין אותה לעע"ז רק או שתתגייר או שתקבל ז' מצות ב"נ דכבר נכנסה תחת הקדושה ע"י ההוא רוחא דשדי בה ישראל ועשה אותה כלי כמש"ל. ונרמז באות כ הרומז כל"י כמ"ש בפרד"ס וז"ל כ הוא כלי המקבלת מה שניתן לה וזה כף א' עשרה זהב כמו כף העשוי לקבל כן כ זאת עשויה לקבל ממנה עכ"ל והנה גם יפ"ת נעשית לבעלה כלי לקבל היא ממנה הניה"ק והיא נעשית כלי לקבל ממנו כנרמז באות כ ב' הענינים יחד כמו שמדוקדק בלשון הפרד"ס הקדוש ומט"ז רומז מ"ז שאסור למכרה ח"ו לעבדות ולשפחות שהם בקליפות כי השתא מכורה כבר יוצאה ע"י שנעשית כלי אינו דין שלא תמכר עוד לקליפות ולהוריד הניה"ק עוד יותר: לא תקלד ל שלא יכבשנה לעבדות לעצמו אחר