דרך חוקיך קצו

גופא ד שהוא בחי' תחתונה רומז ממון את כל היקום אשר ברגליהם לשעבדם לקדושה בגנ"מ: תקכח ך שלא להחיות נשמה מן ז' אומות אם לא יקבלו עליהם ז' מצות ב"נ ומס ועבדות שנאמר לא תחיה כל נשמה. בחי' כ' לפי שהשרישו כל עניני ע"ז בארץ עיין מצוה תכ"ו ונרמז באות כ' הרומז כלה ונחרצה בגוים כמ"ש בהקדמת הזוה"ק באות כ' עוד נרמז בסוד ועתיק יומין על כורסיא לאכפי"א לכל חילא דלהון והנה ז' אומות הידועים הכנעני והחתי והאמרי החוי הפריזי הגרגשי והיבוסי הם נגד ז' ספירות דקליפה כנודע ואם יקבלו ז' מצות יכנסו תחת ז' מדות דקדושה ואם לאו המצוה לבערם מן העולם ונרמז ך פשוטה הוא ת"ק גי' ר"ת של ל"א תחיה כ"ל נשמ"ה פסוק מצוה זו: נתן תקכט נ שלא להשחית אילן מאכל שנאמר לא תשחית את עצה. בחי' טמ"ז ללמוד נפשותינו לאהוב הטוב ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל השחתה וזהו דרך החסידים אוהבים השלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותם לתורה ולא יאבדו אפי' גרגר חרדל ויצר להם בכל השחתה ואם יוכלו יצילו בכל כחם עכ"ד. ובפרקי דר"א כשכורתין אילן עושה פירות בא"י נשמע קולו מסוף עולם ע"ס. והרמב"ן כ' טמ"ז כי האדם עץ השדה והוא כמו כי נפש הוא חובל ולדעת רז"ל אינו אסור רק שלא לצורך המצור ע"כ. ויש להתבונן בלשון החינוך דרך החסידים אוהבי שלום כו' ומקרבים לתורה ולא יאבדו כו' הנה מה שייכות בזה השלום לקרב לתורה הלא באילן אין שייך שלום לא תורה וה"ה בשאר חפצים אשר ג"כ בכלל מצוה זו דבל תשחית. וי"ל בזה עפמ"ש הבעש"ט הק' דבכל דבר שהאדם משתמש וכל הון ורכוש השייך לו יש בהם ניה"ק משורש נשמתו וכן כל מאכל שאוכל ושותה ונהנה ממנו הוא שייך להאדם הזה לברר משם ניה"ק הן מה שנפל ע"י שבירת הכלים הן מה שנפל בחטא אדה"ר וכן לפעמים יש בו איזה גלגול השייך להאדם לתקנו ולהעלותו וגם אף אם שייך לעכו"ם כעת מ"מ יבא לידי תיקון ע"י מה שמוכן לישראל לאכול ממנו או להשתמש לצורך ישראל והנה כל התיקונים והבירורים ע"י התורה הק' כי כל מה שבעולם נבראו ע"י אותיות התורה שהיתה כלי אומנתו של הקב"ה וכל מה שיאכל וישתה וישתמש על פי התורה ובפרט בדבר שצריך ברכה יהי' להם בזה תיקון ובירור והכל שב אל התורה כלי אומנתו לכן אסור להשחית כל דבר כי יגרום לו נפילה למטה ולא יתתקן לעולם ח"ו (וז"ש בחינוך ללמוד נפשותינו לאהוב הטוב] כי הניה"ק נקרא טוב [ומתוך כך תדבק בנו הטובה] היינו הניה"ק ידבקו בנו ויסייעו אותנו לעבודת הש"י לפעמים כנודע [וזה דרך החסידים אוהבים השלום ושמחים בטוב הבריות] בריות נקראו כל הנבראים מן דצח"מ שיש בכולם ניה"ק וגלגולים והחסידים משתדלים להעלותם ולתקנם וזה שאמר ומקרבים אותם לתורה כי ע"י שמשתמשים בהם ונהנים מתם ע"פ התורה כנ"ל ממילא מתקרבים לשרשם שהוא התוה"ק לכן לא יאבדו אפי' גרגר חרדל ויצר לו בהשחתה. וזהו הנרמז באות ג' דאשרי הרומז נפילה ואפ"ה סמכן דוד כטעם סומך ה' לכל הנופלים להשתמש בהם ולהנות מהם בכוונה ובקדושה ע"ש התורה. ועי"ז יתוקן גם חלק נשמתו השייך להם ונרמז ג"כ באות נ כמ"ש באודר"ע נ רומז נשמה והמשחית שלא לצורך גורם נפילה וזה נרמז בנ מן אשר י"א נתן לך ור"ל שאסור להשחית כל אשר י"א נתן לך רק לתת סמיכה לכל הנופלים: תקל ת לערוף עגלה בנחל איתן על חלל שנמצא שנאמר כי ימצא חלל באדמה כו' נופל בשדה כו'. בחינוך כ' כדי שיתעורר לב בני אדם בראותם מעשה הגדול הזה שיקחו זקנים בהמה וילכו חוץ לעיר ולקול עריפתם יחרדו השומעים ותעיר מחשבות היודע בדבר להגיד בפני הזקנים ומתוך כך יבערו הרוצחים. ובילקוט חדש לאשר כי הנהרג לא נפיק נשמתו ע"י מה"מ כ"א ע"י הרוצח בלא זמנו ע"כ השטן מקטרג שגזלו אותו שהי' הוא ראוי לטול נשמתו ע"כ מפייסים אותו בעגלה ערופה עכ"ד. והרמב"ן כ' שהוא מענין קרבנות הנעשים בחוץ כמו שעיר המשתלח ופרה אדומה וכן עגלה ערופה מכלל החקים עכ"ד. והרקאנטי כ' ואתה תבער הדם הנקי ס"ת רימ"ה כי ע"י הרימה נודע הרוצח ומבערין אותו עכ"ד הק' ונרמז מ"ז באות ת תמות שהוא כדי לבער הרשעה מקרבינו ולהמית הרוצח ונרמז לעשות אות וסימן ע"י עגלה ערופה כדי שיודע הסימן מי הוא הרוצח כנרמז והתוית ת"ו ונרמז עגל"ה ערופ"ה עה"כ גי' תי"ו מלא ועם צורת ת שהוא נ"ד הוא גי' עש"ק להעלות נפש העשוק ביד הרוצח ואין לו מנחם ויתעלה הנפש למצוא מנוחה ע"י מ"ז: תקלא ן שלא יעבדו עבודת קרקע במקום שנערפה העגלה בנחל שנאמר אשר