דרך חוקיך קצג

נקרא נבואת עכ"ד תרי הנבואה מתנבא מן ה מלכות שמים וע' שער היחודים פ"ג וכן נרמז מ"ש הרדב"ז מי שאינו שומע לנביא נשמתו מחלק הגוים כי ה רומז כנס"י סוד השכילה ונרמז מ"ש הרמב"ן דאין הנבואה שורה רק בא"י באות ה מן האדמ"ה אשר הויה אלקיך נתן לך שהוא א"י: אשר תקיז א שלא להתנבאות שקר בשם ה' ושלא להתנבאות במה שנאמר לזולתו שנא' אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו לדבר כו' בחי' כ' לפי שיש בזה חורבן גדול באמונתינו כי עי"ז יוציאו לעז על אמיתת הנבואה ואם יאמר מה שנצטוה לאחר ונראה שדבריו מתקיימים נחזיקנו לנביא אמת וקדוש ונקח ראי' ממנו לכל אשר יאמר ואולי אינו ראוי לסמוך עליו עכ"ד. ונרמז בא הרומז אמ"ת כמ"ש באודר"ע אלף אמת למוד פיך וכן רומז אמונה אלף ר"ת "אמונתי "לישראל "פקדתי והנביא שקר פוגם בחותם אמת של הקב"ה ומחליפו בשקר ומהרס האמונה ונרמז וידב"ר "ה' א"ל מש"ה לאמ"ר גי' חות"ם אמ"ת וזהו כלל גדול בכל התורה וכל המצות שהם חותם אמת. לכן הנבואה האמיתית הוא חותם אמת ולהיפוך נביא שקר מקלקל החותם. וענין השני הנ"ל שמתנבא מה שנאמר לזולתו הוא עוד גרע מראשונה שהוא רק שקר לבד ובענין השני עושה מן אמת שקר כי הנבואה בעצמה הוא אמת שנאמרה לנביא אחר והוא מהפך האמת לשקר ואומר שנאמר לו ונרמז באות א הרומז אמת כנ"ל. והנה א הוא שוה לכל הצדדים אף אם יהפכה נשארת בצורת א כן ירמוז על אמ"ת שיהי' אמת לכל הצדדים ולא יתהפך באיזה צד לשקר ודו"ק. ותו"ד אוצה"ח נביא שקר פוגם בא' אמ"ת סוד אלף עשית פל"א [זהר בלק קצ"ג] כסויא ולבושא בסוד א' אלף אלף למד פא גי' חשמל עלבו"ש ומתלבש בדם עכור נדה שקר ומתלבש בא' ארור של יצה"ר ונביא אמת ממשיך רוח טהרה ממקור עליון אלף יחיד ומיוחד עכ"ד הק': תקיח ש שלא להתנבאות בשם ע"ז שנאמר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים כו'. בחי' כ' ככל עניני ע"ז ומהר"ם כ' טמ"ז שלא להניח באר מים חיים לחצוב להם בורות נשברים שמתחלה יגיד להם האסור אסור ולמותר מותר ולבסוף יתיר האסור ויאסור המותר ולבסוף יפתה לע"ז עכ"ד. ונרמז ע"ז באות ש שהוא ש דשקר שורש נחש הכפר הראשון וכן ש גי' כפ"ר והנה ש מאתוון דקשוט המצטרף לשקר ע"ז לכן אף אם כיון ההלכה לאמתה של תורה מ"מ גוף ע"ז הוא שק"ר שין דשק"ר ונח"ש וכרות עוד ש גי' י"ר ולהיפוך הוא יצ"ר כי בקדושה הוא ציר הדלת רושם האבות המתייחדים במלכות שהיא דל"ת ד עיין שער הירח ועיין לקוטי שמואל בסוד נהפכו עלי' צירי"ה כי בסט"א נעשה יצ"ר היפוך צי"ר. והנה בקדושה הוא רומז באר חפרוה שרים האבות הנרמז בג' קוין דשין והם חופרים באר מים חיים ובע"ז סוד בור צרה נכרי' בורות נשברים בסוד יצ"ר המפתה לע"ז ובזה תבין כל מאמר מהר"ם הקדוש שכ' שלא להניח באר מים חיים לחצוב להם בורות כו' אך ידבק בש' צי"ר הדלת ש דאבות החופרים בא"ר חיי"ם. תקיט ר שלא לירא מלהרוג נביא שקר שנאמר לא תגור ממנו. בחינוך כ' לפי שגרם הירוס האמונה. ומהר"ם כ' לפי שכיון להכשיל בערמה ע"כ. ונרמז באות ר לטעם החינוך רומז ר' אל אחר כמ"ש בתיקונים והוא גרם ר דסק"ר לשקר בשמא דמארי' ור' הוא מאתוון דזיופא לכן עלינו לבער הרשעה מקרבינו לעשותו ריש וקלון ולטעם מהר"ם הנ"ל שכתב כיון להכשיל בערמה י"ל דבנחש נאמר והנחש הי' ערו"ם והוא נתכוון להכשיל לאדם וחוה ולכל הדורות הבאים בערמתו כנרמז ר"ת נח"ש נביאיך חזו שוא שהוא משורש נחש שהזיד לדבר בשם אלקים אמת נביאות שקר לכן באה המצוה להרגו עד"ש טוב שבנחשים רצוץ את מוחו כמ"ש בתורה הוא ישופך רא"ש וזהו נרמז באות ר הרומז רא"ש כמ"ש באודר"ע אין ר' אלא ראש: יהוד תקך י להכין ערי מקלט בא"י שנאמר שלש ערים תבדיל לך. בשל"ה תוכן דה"ק דההורג בשוגג אין לו דמים כי האלקים אנה לידו דהיינו מדה"ד של מעלה מ"מ מגלגלין חוב ע"י חייב וצריך להיות גולה למקום הדין דהיינו מחנה לויה כי הלוים מצד הגבורה וישב שם עד מות כה"ג כי הגוף הנהרג הנשמה מסתלקת ממנו והיא הולכות ונדה ממנו שנתפרדה קודם הזמן ועד מות הכה"ג שנשמתו הולכות למעלה גם היא הולכות למעלה עכ"ד. וי"ל בכוונתו כיון שעשה במה"ד לכן יהי' נד למקום הדין וגם כיון שנשמת הנהרג נדה במדה"ד גם הוא יהי' נודד למקום מדה"ד מחנה לוי'. אך יען דכה"ג הוא בחי' חכמה שהוא המברר הברורין