דרך חוקיך קצב

האדמה תקיב ה שלא להיות חובר חבר שנאמר לא ימצא בך כו' וחובר חבר. בחי' כתב כי מסגולת דבור האדם בטבע להתנועע ע"י ברואי מעלה ומטה וכוחות התחתונים אך הש"י אסר לעמו לעשות דברים היוצאים מגדר הטבעי כי הוא כפירה בהנהגתו עולמו בתכלית הטוב עכ"ד וכ' הרדב"ז שכל מין מצומח וחי יש לו מזל ושר למעלה שהוא יודע כח השם של ההשבעה נמצא זה משתמש בשמות היפוך כוונת ה' ואין ראוי לבטוח אלא בה' לבד נוסף ע"ז יש בו שמץ ע"ז עכ"ד. ומהר"ם כ' טמ"ז לפי שחבר הוא לאיש משחית שמתחברים עם הנחשים ועקרבים וזה משמץ ע"ז ואם דברים רקים של טומאה חושבים הריקים שמועיל ק"ו דבר קדושה הנאמרים בדמע וצום וכ"ש כשהם רבים בהתחברם להתפלל אל ה' יציל ויגון מצרות הגלות עכ"ד. ויש לרמוז באות ה' שהיא בקדושה בסוד החבור תמיד היינו למעלה באותיות י"ה הוא בסוד תרין ריעין דלא מתפרשין לעולם יוד בהא ה' ביוד וגם למטה באותיות ו"ה זאת כל עבודתינו לחברה בסוד יחוד קובה"ו והחובר חבר בקליפה לעשות שם בחי' החבור בזה גורם ח"ו הפירוד בקדושה. והנה סוד חבר לאיש משחית י"ל כי משחית הוא בינה דקליפה כנרמז בכוונת פסוק והוא רחום יכפר עון כו'. שד"ק עון משחית אף חמה הם נגד מרכבה הטמאה חכמה בינה תו"מ דקליפה הרי משחית נגד בינה דקליפה ועושה שם חיבור ובזה גורם ח"ו פירוד ה ראשונה בינה דקדושה מן חכמה י' ומכ"ש שמפריד ה אחרונה מן ו' ונרמז חב"ר חב"ר גי' ז"ה זא"ת יעקב רחל שהם חברי"ם בקדושה וע"י שהוא חובר בקליפה מפריד בין ז"ה זא"ת ופוגם באות ה שמפרידה מהבנין ו"ק. ותו"ד אוצה"ח שגורם לחבר הקליפה המרשעת שדרכה לילך ביחודא בפרודא ופוגם במלכות ה' אחרונה חבר טוב חבר אני לכל אשר יראוך עכ"ד הק': תקיג א שלא לשאול באוב שנאמר לא ימצא בך כו' ושואל אוב. וכ' בחי' וברדב"ז הטעם דהיא כפירה ח"ו ושמץ ע"ז ונרמז באות א הרומז א' עולם ורומז אמונה ורומז אחד כמ"ש באודר"ע הרי נרמז אמונה באלוף אחד ומשום זה אסור לדרוש באובות. ועוי"ל עפמ"ש במאורי אור או"ב רומז אבא דקליפה וזה נרמז באות א חכמה אבא דקדושה כביכול המבטל כחות החיצונים שהם בטלים ומבוטלים ונופלים לנוק' דתהו"ר ונרמז בא' כי מן האדמה כי אוב הוא המעלה המת מן האדמה בכח הטומאה ע"י הבלא דגרמי אשר באדמה: תקיד ד שלא לשאול בידעוני שנאמר לא ימצא בך כו' וידעוני. ענינו נתבאר במצוה רנ"ז ומהר"ם כ' שמשים עצם חיה ששמו ידוע לתוך פיו ומתלבש במתים איידי דשכיחי שם טומאה טפי ומודיע הדברים לאחרים עכ"ד וזהו שכתוב וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים כו' בעד החיים אל המתים כי כל כוחם הוא מן המתים ונרמז באות ד הרומז אל בחי' מת שהוא ד"ל ור"ש והדורש והשואל בידעוני נעשה ג"כ דל ותחת אשר הי' לו לבטוח באלקים חיים הלא עם אל אלהיו ידרוש [ישעי' ח'] כנרמז באות ד דלו עיני למרום. והוא לא כן עשה רק שאל בידעונים נעשה דל ורש בחי' ד מן האדמ"ה: תקטו מ שלא לדרוש אל המתים שנאמר לא ימצא בך כו' ודורש אל המתים וענינו שמרעיב א"ע ולן בביה"ק והמתים מודיעים לו בחלום איזה ענינים. וכ' בחי' דזה ג"כ מענין כשפים וע"ז ע"כ. והנה כישוף הוא משורש נחש כנודע ונרמז באות מ עד"ש בזו"ח איכה שהמתין הנחש עד שאמרה חוה מפרי עץ הגן ולקח מ' של מפרי וחיברו אל ו"ת של ותר"א ותק"ח ותאכ"ל ותת"ן ונעשה מו"ת ב"מ בכל ד' רוחות הרי דע"י מ' נעשה מו"ת והדורש אל המתים מעורר מ זו שהוא מדרגא דנח"ש ואנחנו הדבקים באלקים חיים חלילה לנו לדרוש בזה רק לעורר מ' דאמ"ש שהוא חכמה המחי' בעלי' ונרמז ג"כ במ' מן האדמ"ה הרומז על מתים שוכני אדמה: תקטז ה לשמוע לנביא אמת שנאמר גביא מקרבך מאחיך כמוני יקום לך ה"א אליו תשמעון. בחי' כ' כי הנבואה באה מן מעיין האמת ואין ידועה אמיתית בעולם כנבואה עכ"ד וכ' הרמב"ן אומרו מקרבך שאין הנבואה סורה אלא בארץ ישראל שנאמר משא גיא חזיון וטעם מאחיך כי הש"י נתן לך מעלה על כל העמים ולא יתן רוח כ"א עליכם והרדב"ז כ' הנבואה באה מצד הקדושה וזה שאינו שומע לנביא כאלו נשמתו חצובה מכוחות שמאליות כנשמת הגוים ואין לו חלק בקדושה עכ"ד: ונרמז מ"ז באות זה שהיא מלכות שמים ועד"ש בס' גלגולים נביאות הנביא במלכות שמשם הנבואה באה מלמעלה עכ"ל וז"ל פרד"ס נבואה נקרא המלכות ע"י השפעת הנביאים שהם נצח והוד הם הנביאים והיא הנבואה וע"י הנביא מתנבא מתוך המלכות ומבחי' זו