דרך חוקיך יח

בכל אבריו לפי שיעקב הי' תקיף בכל אבריו רק בג"ת אשר שם כחו ומקום מנוחתו של שר זה כמארז"ל למה נקרא שמו ג"ה שנשה ממקומו ויצא לפתות ב"א ולא מצא דרך קרוב אלא בענין עריות הואיל וגיד זה סמוך לברית קודש תקע עצמו שם ולפיכך יש לגיד י' ענפים ה' מימין ה' משמאל רמז ליוד כתות הטומאת לפיכך ציערו בנגיעת ירך וכיון שהגיד הזה הוא חלקו נהיגו איסור אכילה בו כענין ביעור חמץ ומבערים כל הענפים היוצאים ממנו כענין הסרת הערלה דכל אבר מחזיק אבר ויוסיף בכח התאוה ושמו מוכיח דהוא מנשה ומשכח האדם מעבודת הש"י. הנשה עם ד"א גי' שס"ד רומז שבשס"ד ימים יש לו שליטה לבד מיוה"כ לכן האוכל מג"ה באוכל ביוה"כ עכ"ד: ויש לרמוז מ"ש בחינוך שמ"ז רומז שיעמדו ב"י לעולם כו' באות כ הרומז בחי' נצח כמ"ש בע"ח שער טנת"א דבג"ד כפר"ת הם בז"ת. הרי כ' בנצח וכן המליך אות כ' בחיים שהוא חיים נצחי בחיים. וכן רומז כ"ף ירך יעקב שנפגם ולכן אסור לאכול בג"ה וכן כף כזה רומז נ"ה ב' נצח ף הוד כנ"ל והנה הוד נכלל בנצח שמאל בימין לכן כ' מלא הוא כ"ף נ"ה יחד. ורומז תרין ירכין שנפגמו לכן להלכה נוהג בתרין ירכין וכן כ' בפרד"ס כ"ף רומז תרין כפות מאזני צדק שהם נ"ה: ועי"ל עפמ"ש בזוהר בהקדמה כד נחתית כ' מכורסיא כו' אמר הקב"ה תוב לאתרך דהא בך כל"ה ונחרצה תוב לכרסיך והוה תמן עכ"ל. ויש להבין מדוע אם תהי' כ' בכורסיא לא תעביד כלה ואם תרד משם תעשה כליה ח"ו. וי"ל ע"פ דכתיב אל תירא עבדי יעקב כי אעשה כלה בכל הגוים אותך לא אעשה כלה כו' והטעם משום דכ' הוא סוד כסא כבוד ושם חקוק דמות יעקב. וכן איתא בזוה"ק וירא פ"ז יעקב אבינו הוא בעצמו כסא הכ'. לכן אם כ' הוא בכסא לא תשלוט הכליה ביעקב וזרעו ח"ו כי כ' הרומז כליה הוא אצל יעקב. אבל אם תרד כ' מכסא אז לא תזכור הכ' מן יעקב שבכסא ואז תגרום כליה כיון שניתן לה רשות לא תבחין בין טול"ר. לכן אמר הקב"ה כ' תוך לאתרך לכה"כ ואז יהי' שלום דכל. ולא ישלוט שום פגע רע בבני יעקב לפי שהוא בכה"כ. וז"ש מלמד שהעלו אבק מרגלותיהם עד כסא הכבוד ר"ל שעלה המלחמה אל כסא ששם בחי' יעקב. לכן נסוג אחור המלאך הזה כי ירא ממנו וגם מה שכבר נגע בו בירכין שהם הרגלים ג"כ תיקן המלאך ויברך אותו שם. וזהו מלמד שהעלו אבק מרגלותיהם בחי' הירכין שבמקום "אות "ברית "קודש ר"ת א"ב"ק שכבר הי' לו שם אחיזה וכנ"ל. עד כה"כ שחקוק שם דמות יעקב ושם נתקן הכל ונרמז באות כ במנין וצורה ומילוי כ' במנין ב' רשין בצורת כמ"ש הרוקח ובמילוי כזה כף בף מנצפך תת"ך תרי אלף ר"מ גי' וכל בניך למודי הויה עם תורה לשמה לפי שנתקן גם תרין ירכין שהם כ"ה וכל בניך למודי הוי"ה ללמוד תורת לשמה. וכן נרמז מ"ש רז"ל שהודה לו על הברכות באות כ' בתמונות ב' ווין כמ"ש בלק"ש הרי כ' י"ב תת"ך גי' תתנ"ב רומז גי' יברכך ה' יאר ה' ישא ה' שהוא ברכת כהנים כללות הברכות וכמ"ש ויברך אותו שם. ובאוצה"ח כ' רומז ועתיק יומין יתיב על כורסיא שביבין דנור לאכפיא להון ועליו נאמר ואין אלהים עמדי. דא סם ונחש היונק מג"ה עכ"ד הק' ונרמז בכ' של אנכ"י גי' כסא. וכן כ' רומז כסא וכנ"ל: ד י לקדש חדשים ולעבר שנים שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים. בחינוך כ' כדי שיעשו מועדי ה' בזמנים שלהם פסח בזמן האביב וסוכות בזמן האסיף ולולי עבור השנים יבואו שלא בזמנם הללו לפי שישראל מונים ללבנה ובשול התבואה בכח החמה וע"י העבור משוים חמה עם הלבנה וניתקן הדבר בגדולי הדור בב"ד הגדול לפי שהוא חכמה גדולה עכ"ד. וי"ל מ"ז באות י' הרומז חכמה ומחשבה לחשבונות העבור והמולדות והתקופות כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים. וכ"כ רש"י ז"ל שהיוד ע"ש המחשבה ביוד דאז ישיר. והנה חמה ולבנה הם ת"ת ומלכות וצריך להשותם ע"י י' חכמה. ונרמז ביוד מלא י' רומז חכמה וד רומז ד"ו פרצופין תו"מ חמה ולבנה וע"י י' חכמה משוים אותם. וכן בר"ח הם משתמשים שניהם בכתר א' ב' ראשים שוים עיין בכוונת בסוד ונסכו שהיא שוה אליו ושניהם דו. ונרמז עוד מ"ש כי היא חכמתכם ובינתכם כו' הרי דע"י חו"ב משוים חמה ולבנה שכן חמ"ה לבנ"ה גי' חכמה בינה שע"י ח"ב משוים תו"מ שהם חמה לבנה. ודוק וכן נרמז גם באות יוד חייב י' הוא חכמה וד בינה כנודע מכוונת כתיבת השם. ויש לרמוז גם מ"ש כדי שיבואו המועדים בזמנם באות יוד כזה י' רומז אברהם חסד הראשון שנתנסה י' נסיונות נגד פסח עמוד החסד. ו' נגד יעקב נגד סכות ויעקב נסע סכתה בסוד ו' ת"ת. ד רומז דין כמ"ש באודר"ע נגד שבועות שהוא נגד יצחק שניתנה תורה בקול שופר בגבורה ועיין טור או"ח סי' תי"ז. וכן י"ל אבי"ב רומז אב לאבהן מהכפולים והוא אברהם. קציר יצחק גבורה אסיף נגד יעקב המאסף הכל. כמ"ש בתיקונים חד קצר: כטעם ויאסוף רגליו אל כו': הויה ה י לשחוט הפסח בי"ד בניסן כמ"ש ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים בחינוך כדי שיזכרו הנסים הגדולים שנעשו להם ביצ"מ