דרך חוקיך קפט

הראב"ד על מי שמרבה תאותו בתשמיש אף במותר גם בלא דעת נפש לא טוב אבל מי שלבו מלא חכמה ודעת ממעט בתאות נשים רק על צד ההכרח וכמו שארז"ל מס' ע"ז שאני רב שעליו נאמר מזימה תשמר עליך כו' מתאות זנות לכן לא הי' ירא מיצה"ר דזנות והלך אפתחא דזונות: תקב ר שלא ירבה לו המלך כסף וזהב שנאמר וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. בחי' כ' טמ"ז מבואר בתורה לבלתי רום לבבו ע"כ ונרמז זה באות ר הרומז רא"ש שהוא המלך גם ר רומז דלית ורישות ורומז אשר המלך הראש צריך להיות בעיניו ר"ש ועני ואל ירום לבבו על אחיו כי גם הוא בו"ד מלך אביון לכן אל ירבה כסף וזהב להרבות כבור וגאוה אך כפי צורכו למלחמה ולהנהגת המלוכה ויש להעמיס בג' אזהרות למלך שהם רבוי סוסים רבוי נשים רבוי כסף שהמה נגד ג' דברים המוציאים האדם מהעולם שהם הקנאה והתאוה והכבוד דהנה רבוי סוסים מרבה גאוה וכבוד המדומה כמרז"ל במס' פסחים דף קי"ג הסוס צוהל במלחמה וכן טעמו מבואר בתורה לבל ישוב מצרימה ששם בחי' רהב וגאוה ונרמז באות ן' פשוטה רומז ענוה כמש"ל ורבוי נשים נגד מדות התאוה ונרמז בא' חכמה להגביר השכל על תאות החומר ורבוי כסף נגד קנאה כי ע"י שמקנא בזולתו חפץ להרבות ג"כ עשירות ולא ישבע כסף. ונרמז באות ר שיסתפק במיעוט בבחי' ר"ש ורישות ודלות. והנה אזהרת המלך יספיק לכללות העם. ונרמז ד' מצות אלו באותיות ן' יא"ר מן למע"ן יאר"כון ימיך שהוא היפוך תאוה וקנאה וכבוד המוציאים האדם מהעולם ומקצרים ימיו. ועוד רומזים אותיות הנ"ל אי"ן ר רומז אשר הראש שהוא המלך יהי' בעיניו אי"ן ושפל כי עיקר טעמים של ד"מ האלה המה לבלתי רום לבבו מאחיו שזה קאי על כל המצות האלו: תקג כ שיכתוב לו המלך ס"ת מלבד הס"ת שמחויב כל א' מישראל שנאמר וכתב לו את משנה התורה הזאת כו'. בחי' כ' לפי שהמלך ברשות עצמו ומי יאמר לו מה תעשה לכן צריך שמירה גדולה למען יכבוש את יצרו לכן אל יזיז הס"ת מנגד עיניו תמיד עכ"ד. והנה עיקר הנהגה טובה למלך להיות נכנע ושפל בעיניו ועי"ז יכבוש יצרו ויעבוד ליוצרו ונרמז בכ' הרומז מלך כמ"ש בזהר בהקדמה ורומז כ"ף כפופ"ה להוסיף כפופה על כפיפתו כנרמז בכפל לשון כף כפופה ורומז שיכוף את יצרו לכן צריך לשני ס"ת בכפל מאחר מהעם יען דהמלך הוא צריך להתנשאות ולהטיל אימה לכן צריך להיות שפל בלבו ביותר. והנה כ רומז לתורה כמ"ש בס' התמונה כ רומז שקיבל משה התורה בכף ידו מכף ידו של הקב"ה ורומז שיכתוב לו ס"ת מיוחדת למלך ונרמז בכ' מן יארכו"ן ימיך כמ"ש בסו"ל המליך אות כ בחיים וכן נאמר במצוה זו למען יאריך ימים על ממלכתו: תקד ו שלא יטול שבט לוי חלק בביזה שנאמר לא יהיה לכהנים הלוים כו' חלק ונחלה עם ישראל. בחי' כ' לפי שהם משרתי ה' לא נאה להם להשתמש בכלים חטופים מב"א במלחמה וחרב וחנית כי לא יבוא בית ה' רק הבא דרך שלום ויושר ולא שידאג עליו לב איש ואשה עכ"ד: ובס' עיר מקלט כ' לפי שהכהנים הממונים על העבודות נוטלים המתנות הלוים הממונים על השיר נוטלים המעשרות לפי שהם מזמרים וכורתים המקטריגים בשעת הקרבן לפי שהם מצד הדין ושמאל דוחה שמאל מין במינו אינו חוצץ ומסיים מדה"ד עכ"ד ור"ל שלכן צריכים ליטול חלק רק מצד הרחמים כדי שיהי' להם המתקה למדה"ד שלהם אבל ביזה הוא מצד מדה"ד. ויש לרמוז מ"ז באות ו' הרומז שלום שהוא בריתי שלום. לכן אסור להם להנות מביזה הבא מצד מחלוקות מלחמה וכמ"ש בחי'. ועוד רומז ו' מדת הרחמים כי ו' תפארת הוא רחמים וכטעם הנ"ל שהוא כדי להמתיק הדינים ונרמז ו על שבט לוי כי לוי הוא מלשון חיבור כמ"ש וילוו עליך וישרתוך וכן ו' רומז ג"כ ענין חבור כמ"ש בלקוטי ש"ס: תקה ן שלא יהי' לשבט לוי חלק ונחלה בארץ שנאמר ונחלה לא יהיה לו קרב אחיו. בחינוך כ' כדי שיהי' עסק השבט הזה בעבודת ה' לבד ולא יצטרכו לעבוד האדמה ושאר השבטים יקחו להם חלקם מבלי שיצטרכו ליגיעה וטרחת ע"כ ונרמז מ"ז באות ן' פשוטה הרומז בינה כמ"ש בפרד"ס והוא עולם המנוחה וחירות מבלי טרחה ועבודה וכן מנוחה בבינה כמ"ש בפרד"ס. והנה הלוי הוא בסוד הבינה כטעם ועבד הלוי הו"א לכן אין לו חלק בנחלה שהוא בחי' מלכות בסוד ונתן ארצם לנחלה ובזוהר חקת כ' נחלה רומז על ישראל משא"כ לוים הם למעלה בעולם המנוחה בסוד הבינה ונרמז בנון מן יארכון הרומז עולם ארוך שהוא עוה"ב בינה ושם המנוחה והחירות: ימיך תקו י לתת לכהן זרוע ולחיים וקבה שנאמר ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה.