דרך חוקיך קפח

מלך מלכים. ונרמז מ' במספר הקדמי גי' הק"ם והוא שם מסוגל למלוכה כמ"ש בכוונת הממלי"ך מלכים גי' הקם. ומהר"ם כ' טמ"ז שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו כו' ויעמוד למחסה על עם ה' ויזרזם להעמיד הדת בקיום תורה ומצות עכ"ד ונרמז בדבריו הק' מוראה של מלכות מלכות שמים ונרמז במ"פ הרומז מלכות שמים עפמ"ש בזהר פנחס רל"ו: תצח ע שלא למנות מלך לאיש נכרי שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי כו' בחי' כ' שבהיות המלך לראש להכניע למי שירצה צריך שיהי' מזרע רחמנים שלא יכביד עול ביותר ויאהב האמת והיושר וידוע לכל שאברהם אע"ה היו בו כל המדות הללו וטבע האב צפון בבניו עכ"ד. ובס' תולדות י"י פירוש שום תשים עליך מלך כו' אשר יבחר ה' מי יודע אם בחרו ה' אך ידוע מה שבחר ה' בישראל מכל אוה"ע לפי שממעטין עצמם וכן שאול הי' נחבא אל הכלים ומשה אמר מי אנכי א"כ מוכרח שיהי' מלך ישראל ענו ופן תרצה אתה להשפילו לכן צוה הש"י שום תשים עליך שיהי' אימתו עליך עכ"ד הק'. ונרמז מ"ז באות ע רומז שיהי' המלך מישראל שהם המעט מכל העמים ויהי' ענ"ו כמ"ש לבלתי רום לבבו וזה נרמז באות ע' הרומז ענ"ו כמ"ש בזהר בהקדמה כמש"ל כ"פ. ועוי"ל ע"פ הידוע דאוה"ע הם מושפעים מע' שרים כ"א משר שלה והשר מקבל ההשפעה מן הקדוש ב"ה ולכל אומה יש משפטים וחקים כפי שר שלה ואנחנו עם ה' הדבקים בהש"י מושגחים מן הש"י לבדו וה' אלקינו מלכינו הוא שופטינו ע"פ התורה שלו ובאם נשים עלינו איש נכרי למלך נהי' מושפעים מן השר ויסיר הש"י עי"ן השגחתו מאתנו. והנה איתא באודר"ע עי"ן לא נאמר אלא עי"ן של תורה שהוא עין לכל עין עכ"ד ונראה לבאר דה"ק עי"ן רומז עין ההשגחה כמ"ש עין ה' אל יראיו. והנה גם ע' אומות המה מושגחים כטעם ואתה מחי' את כולם רק המה מושגחים רק השגחה כללות ע"י השר שלהם ואנחנו מושגחים השגחה פרטיות תחת הש"י לבד ע"י התורה שקבלנו כטעם והייתם לי סגולה. וזהו עי"ן השגחה לא נאמר אלא עינו של תורה השגחה פרטיות שהוא עין לכל עין השגחה דכל השגחות וכן וישכן ישראל בטח בדד עי"ן יעקב וזהו הנרמז באות ע בס"ד: תצט ן שלא ירבה לו המלך סוסים שנאמר לא ירבה לו סוסים. בחינוך טעמו מבואר לבל ישוב העם מצרימה וגם כדי שלא יתגאה בהרבות סוסים בנויי כסף וזהב עכ"ד. ונרמז מ"ז בנון פשוטה הרומז נאמן פשוט כמ"ש באודר"ע כי הטעם שלא ישוב למצרים הוא כדי שלא ישתקע בטומאתם שהם מלאים כשפים ומעוננים ולכן נקרא מצרים נחש בריח היפוך אמונה פשוטה ותמימות אך ממולאים דעות כוזבות מצד הנחש ן' נחש בריח דהוא ן' פשוטה שבסט"א לכן אסרה התורה לשוב שם שלא ללמוד מדעותם המשובשת ח"ו רק להדבק באמונת הש"י ן' נאמן פשוט אמונה פשוטה. ולטעם השני הנ"ל לבל יתגאה נרמז בן' פשוטה הרומז בינה והנה ענוה בבינה כנודע שכן לאה מלכות בבינה נקרא ענוה. והנה נרמז מצוה זו במספר צבאו"ת למנין תרי"ג רומז כי ה' צבאו"ת הוא הנלחם להם וא"צ לרבוי סוסים למלחמה וכן צבאו"ת רומז נצח היד שמשם הנסים ונצחון מלחמה כמ"ש בכוונת על הנסים. יארכון תק י שלא לדור במצרים בקביעות שנאמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. בחי' כ' לפי שאנשי מצרים רעים וחטאים לה' מאד והוא ית' הוציאנו משם לזכותנו לכן גזר לבל נשוב עוד ללמוד תועבתם ולהטמא בתוכם ח"ו עכ"ד: ונרמז מ"ז באות י' שהוא שרותא דהויה וכל י' אחזי הויה כמ"ש בתיקונים הרומז היה הוה יהיה המהוה כל הויות ופרעה הי' כופר בזה השם הנכבד ואמר מי הויה והשריש כפירה הזאת במקום מצרים לכן אסור לשוב שם לעם הויה. ועוי"ל מצרים הוא מקור הגאוה כמ"ש רה"ב הם והש"י רצה להרחיקנו ממדת הגאוה עד קצה אחרון לכן אסור לנו לשוב שם לקנות מדה הרעה הזאת ונרמז באות י' הרומז ענוה כמ"ש באודר"ע משום דיוד מקטין עצמה מכל האותיות. ועוד י"ל דאות יוד הוא היסוד דקדושה ציר הדלת השומר מיצר הרע דערוה יסוד הטמא והנה מצרים הוא ערות הארץ ושם יסוד דקליפה שנעשה מן צי"ר יצ"ר כטעם כי נהפכו עליו צירי"ה עיין לקוטי שמואל וכן מצרים גי' יסוד יצר לכן אסור לדור שם: תקא א שלא ירבה לו המלך נשים שנאמר ולא ירבה לו נשים. בחי' טמ"ז מבואר בתורה בל יסירו לבבו מעבודת הש"י ותורתו כי תאות נשים מקור לכל חמדת הגופנית המגרע אור השכל ומטמטם הלב ומבטל מעבודת ה' ותורתו ע"כ ונרמז מ"ז באות א הרומז אלוף וראש והוא המלך וכן רומז א חכמה א בינה ועד"ש הרמב"ם ז"ל שאין היצה"ר מצוי כ"א בלב פנוי מחכמה וכמ"ש