דרך חוקיך קפו

ונשקט הריב ביניהם. והנה הב"ד הם אברהם יצחק יעקב כמ"ש בתיקונים בהקדמה תמן אתמר הלכה כרבים והם דין אמת שלום דין יצחק אמת יעקב שלום אברהם שגמל חסד עם כל ונרמז רזא דשופטים שהם הב"ד באות א שיש אלף חכמ"ה אלף בינ"ה אלף אמ"ת שהוא הדעת כנודע בסודו דעת נשמת הת"ת הרי הב"ד אברהם יצחק יעקב האבות אשר לפעמים הם חב"ד כמ"ש בכוונת אלקי אברהם כו' דעמידה. והנה הם אלופ"י העדה בחכמה ובתבונה ובדעת לדעת מה יעשה בישראל ומלכם בראשם א עולם אלקים נצב בעדת אל להוציא הדין לאמתו ועד"ש במקדש מלך ברע"מ במצוה זו שכתב בפקודא דא מני שופטים ושוטרים כו' והקשה מק"מ דהי' לומר פקודא דא למנות שופטים כו' כמו בכ"מ ותי' משום דבאמת המשפט לאלקים הוא להוציא הדין לאמתו ואיך יוכל בו"ד לשפוט דין אמת לאמתו להכיר הטענות והעדות ע"נ אך בפקודא דא שצוה הש"י למנות שופטים בזה המצוה נתן כח וחיל להדיינים לשפוט אמת בדת תוה"ק ואלקים נצב בעדת אל ובזה הפקודה מני שופטים ושוטרים. ולפ"ז יונח ג"כ לשון ושפטו ממילא משפט צדק כיון שהש"י צוה למנות שופטים בודאי ושפטו כו' צדק. וזהו הנרמז באות א אשר אלף עולם צוה למנות שופטים שהם אלף חכמה אלף בינה אלף אמת אי"י דין אמת שלום. ותו"ד אוצה"ח כי יפלא ממך דבר בין דם לדם בין דין לדין בין נגע כו' שהוא כשנסתלק א מאדם ומאדם נשאר דם דין וע"י הסתלקות א דכתנות אור נעשה עור ממשכא דחויא ועי"ז בא נגע ח"ו והם הנגעים המפתים לרע וכללי הדת הם ג' מ"ע ומל"ת ולימוד תורה והב"ד ממשיכין א מאלף עולם ונעשה מדם אדם וזהו ע"י שמירה ממל"ת שהם בגידין שבהם מתפשט חיות שבלב וזה כי יפל"א כו' בין ד"ם לד"ם שצריך להמשיך א' לעשות מדם אדם ע"י הב"ד המזהירים על מל"ת וממשיכים א' לדם ובין דין לדין להמשיך א ע"י לימוד תורה שבע"פ ונעשה מדין אדם לקשט השכינה ובין נגע לנגע להמשיך א ע"י קיום מ"ע שיזדכך משכא דחויא עור הנגע ויעשה או"ר כתנות אור וזהו נמשך מג' אלפין שבשם מ"ה שהוא אדם ע"י אלופ"י העדה הב"ד עכת"ד הק': תצב ת שלא ליטע אילן במקדש שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח י"א. בחי' כ' טמ"ז לפי שהיו עושין כן לע"ז בבית ע"ז שלהם וכדי להרחיק כל ענין הדומה לכיעור ממחשבות ב"א הבאים לעבוד ה' במקום הנבחר ימנענו מליטע שם כל אילן במקדש עכ"ד ונרמז באות ת רומז ת רגליה יורדות מות ר"ל למקום הקליפות אשר שם איל"ן ממרא שהיו עושין כן לע"ז אילין ממרא ת תמות לכן אסור ליטע אילן במקדש גם נרמז לפעמים צורת ת נד ועם ת הרי נד"ת רומז ע"ז המטמא כמו נד"ה תזרם כמו דוה צ"א תאמר לו צ"א גי' איל"ן ממרא לצאת מן הקדושה ונרמז ע"ד מספר תי"ו גי' ב"ל יט"ע איל"ן אצ"ל מזב"ח הויית ותו"ד אוצה"ח כי ת דנחשת שהיא נוקבא דנוגה הוא אילן רע אשרה נגד תו"י שדי בקדושה: אמך תצג א שלא להקים מצבה בכ"מ שנאמר ולא תקום פך מצבה אשר שנא י"א. בחינוך בשם הרמב"ם שהוא בנין גבוה של אבנים או עפר שהי' מנהג עכו"ם להתקבץ עליו לעבודתם לכן אסור לעשות כן אף לעבודת ה' כדי להרחיק ענין ע"ז מאתנו עכ"ד. והנה ארז"ל דהעכו"ם קורין להש"י אלהא דאלתא באמרם שמסר ההנהגה בעולם הזה למערכות השמים ח"ו והוא יושב מרומים גבוה מעל גבוהים ואין כבודו להשגיח בתחתונים לכן עובדים לכו"ם. ונרמז מצב"ה גי' אלק"י האלקי"ם וכנ"ל לכן מתקבצים על בנין גבוה והוא מצבה כאמרם שהוא גבוה מעל גבוהים ואינו מנהיג אותם ר"ל מהאי דעתא לכן עובדים שם לכו"ם וזהו אשר שנא ה' אלקיך כנרמז אלקי"ך רומז המשגיח בך על כל פרט גדול וקטן ושורה אלקותו ומלכותו על כל חי לכן שנא לעובדי מצב"ה ואע"פ שהיתה אהובה בימי האבות כיון שיש יחודו ית"ש בבחי' מצבה כמ"ש בזוה"ק פ' חיי שרה כי המלכות בהיותה מיוחדת עם ת"ת נקרא מצבה ע"ש וכמו שנרמז מצב"ה גי' יוד הי ויו הי אדנ הרי יחוד תו"מ. אמנם כיון שהעכו"ם עשו חוק לע"ז נעשה שנואה והיא נרמז בא' הרומז לפעמים ארו"ר כמ"ש במדרש. שהוא בצורת ב' יודין ב' רישי"ן ו' בנתים וא' גופא הרי ארו"ר ונרמז באות א מן אמ"ך כנס"י כי בהם נאמר בושה אמכ"ם מעבודתם ואנחנו נצטוינו אל תטוש תורת אמ"ך: תצד מ שלא להקריב בע"מ עובר במזבח שנאמר לא תזבח לה"א שור ושה אשר יהי' בו מום כל דבר רע. מצוה זו יש לרמוז באות מ הרומז מלך ונאמר [מלאכי א] וארור נוכל כו' וזובח משחת לה' כי מלך גדול אני והנה כ' באודר"ע כי באות מ' נקרא הש"י מלך מלכים. והוא ענין מלך גדול לכן רומז מ שאין להקריב בע"מ לפניו ונרמז עוד עד"ש בזו"ח באות מ' דמשלי הרומז