דרך חוקיך קפד

משא"כ מי שהוא עדיין ברשות שור"ך שהוא היצה"ר לא יעסוק בזה רק ידחה המ"ז לגמרי בכל כוחו ויקיים ולא תתורו כו' רק ידבק עצמו אל הקדושה שהוא א וזה נרמז במצוה לא תעבוד בבכר שורך כי אין ראוי לו העבודה הזאת של ת רק של בחי' א להדבק אל מדות א וכנ"ל ולדחות המ"ז של ת לגמרי ויש לרמוז ל"א תעבו"ד בבכו"ר שור"ך גי' אל"ף נז"ר ר"ל שיתאמץ בפרישות וסיגופים אלף פעמים שהם אלף נזירות מן צד היצה"ר אשר כרוך בו ולעשות כתר ונזר לאלף עולם במחשבות טהורות ומדות טובות עד שיהי' דבוק בבחי' א כנ"ל ולא יעבוד הש"י בעניני עליות היצה"ר עד שיהי' לבו חלל בקרבי וכנ"ל ופסוק ולא תגז בכור צאנך גי' תתל"ו רומז סוד המוחין כי מי שהוא בחי' צאנ"ך מחויב להעלות כל בחי' היצה"ר ומדות רעות ולא לדחותם כנ"ל וזה נעשה ע"י המוחין שהם ג"ר חב"ד להעלות המדות זי"ב כנודע לחב"ד. והנה שמות חב"ד הם הויה אהיה אהוה. ונרמזו במלואיהן כזה להויה ד"מ ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גי' רל"ב ולאהי"ה ג"מ קסא קמג קנא גי' תנ"ה ולאהו"ה אלף הי ואו הה גי' קמ"ט הרי רל"ב תנ"ה קמ"ט גי' תתל"ו מספר ול"א תג"ז בכו"ר צאנ"ך והיינו ע"י המוחין ודו"ק וכל הפסוק לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך עם י"ה שהוא חכמה ראשית המחשבה המברר כולם בחכמה. עולה ב' אלפים ק"ח מספר ז' מדות חסד גבורה ת"ת נצח הוד יסוד מלכות בשוה והם כוללים כל המחשבות והמדות שבעולם כנודע מספרי תלמידי הבעש"ט הקדושים וב' מצות שבפסוק הזה רומזים על ברורי המדות והמ"ז כנ"ל או לדחותם לגמרי או להעלותם והבן בס"ד ה' יעזרנו להדבק אל האמת והקדושה: אביך תפז א שלא לאכול חמץ בע"פ אחר חצות שנאמר לא תאכל עליו חמץ בחי' כ' טמ"ז כיון שיצ"מ הוא אות שהש"י הוא קדמון והוא חידש עולמו ומשגיח בכולם ע"כ כל מה שהוא זכר ליצ"מ חביבה עלינו מאד לכן הזהירנו הש"י להתחיל בו ו' שעות קודם עכ"ד. ונרמז זה בא הרומז ראשון כמ"ש באודר"ע שאמר הש"י לא' אני ראשון ואתה ראשון וערב פסח נקרא ג"כ ראשון כמ"ש אך ביום הראשון תשביתו כו' וכמ"ש בגמרא לכן רומז א' על ע"פ שיעשה בו זכר ליצ"מ הרומז על אלף עולם שהוא ראשון וחידוש עולם וכנ"ל ונרמז בא מן אביך רומז על אב העולם המחדש הכל ובשל"ה כ' רמז מ"א לבער חמץ מחצות היום שעתיד הקב"ה לבער יצה"ר מן העולם לכן זמן ביעור חמץ משש ולמעלה רומז על אלף השביעי שאז יתבטל היצה"ר ועוד נרמז שצריך לבער החמץ הידוע שלא יראה בין שש לשבע והיינו שש שהוא ו דהויה לשבע שהוא בת שבע ה שלא לקצץ בנטיעות עכת"ד הק' וענין זה נרמז באות א צורות יוי גי' הוי"ה ב"ה כי י' ראשונה הוא בקר דאברהם עד ו חצות שהוא אך חלק המחלק בין בוקר לערב ואח"כ י' אחרונה רומז בת שבע נגד מדה ז' וצריך לבער החמץ מיד אחר ו' חצי יום הראשון שהוא א כנ"ל ואז יתבער יצה"ר בין שש לשבע: תפז ב שלא להותיר מחגיגת ע"פ הבא עם הפסח עד יום השלישי שנאמר ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב כו'. בחינוך טמ"ז כי נצטוינו לעשות יום שחיטת הפסח יום שמחה ואין שמחה אלא בבשר לכן אסור להותיר מבשר הנשחט לשמחת הפסח אלא יאכלנו ביומו להרבות גיל ושובע שמחות עכ"ד. ומהר"ם כ' לפי שהממונה על יומו תובע תשורתו ומקטרג עכ"ד: וי"ל מ"ז באות ב שצורתו דו והם ד"ו פרצופים ת"ת ומלכות כמ"ש בסה"ק ובפרד"ס כ' סדר זמנים הם ת"ת ומלכות כמש"ל. במצות פגול ונותר לכן נרמז גם במ"ז ד"ו פרצופים שהוא סדר זמנים לכן אסור להותיר מזמן שלו ליום אחר כי ישתנה סדר זמנים ויפגום בד"ו פרצופין להפרידם ח"ו ונרמז זה באות ב' שד"ו פרצופים המה באות אחד ביחד מחוברים ואסור להפרידם. ובס' אמרת הצרופה טמ"ז כי התורה נקרא נ"ר מצוה שמחברות נפ"ש רו"ח ביחד [והוא נ"ר] ותורה הוא ביטול מו"ת כי נתנה למ' יום ואותיות ו"ת ממו"ת נתחברו עם ה"ר שהוא נפש רוח כי ה' רומז נפש ור' רוח הרי צירוף תורה ועי"ז נתבטל המות ובקרבן יש ג"כ נ"ר הדם הוא הנפש והבשר נאכל הוא רוח להן אין להרחיק זה מזה הרוח מהנפש רק ביום זבחו יאכל ואז מתחברין ה"ר אל ו"ת ונעשה תורה אמנם כאשר ירחיק אכילת הבשר מהשחיטה ויפריד הרוח מהנפש אזי יבא בין נ"ר ו"ת ויעשה נותר עכ"ד ודפח"ח ונרמז ג"כ באות ב הרומז צורות דו תו"מ ותם נפש רוח באות א' ואין להפרידם: תפח י לשמוח ברגלים עם שלמי שמחה ובזה הזמן בבשר ויין ושאר תענוגים שנאמר ושמחת בחגיך אתה ובנך כו'. בחינוך כ' לפי שהאדם טבעו לשמוח לפרקים כמו שצריך למזון ולשינה ורצה הש"י שהי' השמחה לשמו ית' וקבע לנו מועדים לזכור בהם הניסים ואז צונו לכלכל הגוף בשמחה ואז יהי' השמחה לשמו כי המחשבה הזאת