דרך חוקיך קפ

שהוא בית והיכל לנפשה וכמו שיסד הפייטין המת בבי"ת אינו מטמא בפ' פרה וקאי שם על הגוף והנה מילוי ב הוא י"ת גי' קדוש והמילוי הוא תוכו ופנימית הב' וזה הנרמז בב' בקרבך קדוש והיינו בקרב הגוף ב' שורה קדוש לכן לא יאכל דבר טמא י וכנ"ל: תעג ת שלא לאכל נבלה שנאמר לא תאכלו כל נבלה. כ' האברבנאל כי בהעדר השחיטה הוא מנוול ומתעבים ומשקצים ומזיקים לנפש הטהורה ולא קראם הכ' מזיקים ולא מחליאים כ"א טמאים ותועבה להורות שאיסורם מפאת הנפש ולא מפאת הגוף כי מולידים רוע מזג אשר ממנו נתהווה רוח המטמא הדעות והמעשים ומגרש רוח טהרה קדושה עכ"ד. וי"ל באות ת עד"ש באודר"ע תא"ו זה תאוותו של בו"ד שהוא מתאוה בכל יום לכל דבר ולא עוד אלא שנפשו דאבה לתאבה אל ה' ע"כ והנה לכאורה בדבריו הק' תרתי דסתרי אך י"ל דברישא מיירי בבחי' הגוף שבו טבע הבהמית לתאוה לכל דבר מתוק בין טוב לרע לא יבקר וזהו על ידי מאכלות אסורות נתהוה בו רוח המתאוה לרע. אבל נפשו מצד הקדושה דאבה לתאוה אל ה' אם שומר הגוף ממאכל איסור ונרמז ת תחי' ת תמות תאוות רעות רומז ת תמות. תאוה אל ה' ת תחי' ובעיר מקלט האוכל נבלה פוגם בתפארת שהוא מחשוף הלבן כי נבלה עשה בישראל ונרמז אות ת רומז תפארת כמ"ש בפרד"ס. ויש לרמוז עוד עפמ"ש במאו"א נבלת הוא אור הנובל מניה"ק והחיצונים נאחזים בו ע"כ וידוע דהנובלות המה רפ"ח ניה"ק שנפלו בסוד ז' מלכין דמיתו והם בחצי טהירו התחתונה ששם רגל עקום דאות ת ת' תמות בסוד רגלי' יורדות מו"ת והאוכל נבלה נאחזים בו הנובלות ההם ששם החיצונים. ומהר"ם כ' טמ"ז לפי שעם קדוש אתה והוא מתה עשתה נבלה בישראל שיודע צדיקו ש"ע נפש בהמתו ומהם המתנבלות בשחיטה לא תעלה במעלות על מזבחי עכ"ד ויומתקו דה"ק עם מ"ש באוצה"ח במ"ז שנרמז בת' של נחשת נוקבא דנוגה שמצד הטוב נולד ממנה נשמת גרים ומצד הרע נפשות נובלות נבלות הראויות לגר תושב ולנכרי אבל אתה לא תאכל נבלה כי נבלה עשתה בישראל לזנות כו' עכ"ד הק' ודו"ק: ויקדשהו תעד ו להפריש מעשר שני' בשנה אבד"ה בשמיטה ולהביאו לירושלים ולאכול שם שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה. בחי' כ' הטעם כמו במעשר בהמה ומבואר בתורה גם כאן למען תלמד ליראה את י"א שמתוך שיבא למקום התורה והחכמה או ישלח בניו לשם ויתעכב שם לאכלו יקנה שם תורה וחכמה עכת"ד. ויש לרמוז מ"ז באות וסוד התורה וכן אות הדעת ונרות מצות זו במנין דעת מתריג"מ והוא כדי שיקנה נבון דעת וחכמה ועי"ל עפמ"ש מג"ע אופן ע"ז שהאבות הם סוד תרומות ומעשרות אברהם הוא כהן איש החסד ע"כ אמר הרימו"תי ידי מלשון תרומה יצחק סוד הלוי ונתן מעשר ראשון יעקב כלול משניהם אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו וכ"ל ר"ת כהן לוי סוד מעשר שני כלול משניהם עכ"ד הרי יעקב סוד מעשר שני וזה שנרמז מעשר שני באות ו' דהוא ת"ת יעקב בריח התיכון: עתה י להפריש מעשר שני לעניים בשנה שלישית וששית מן השמטה שנאמר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך. בחי' טמ"ז כדי שיהי' בריותיו מורגלים בחסד ומתוך כך יהי' ראוים לקבלת הטובת ויושלם חפץ הש"י שחפץ להטיב עכ"ד. ונרמז באות י' עד"ש בזהר קרח דכל מעשר הוא י' ובפרטות מעשר ענ"י היא מידה עשירית ונרמז מ"ש בחי' שיושלם חפץ ורצון הש"י שרצונו להטיב והוא כי ע"י הרצון נפתח מקור שער ההשפעה. וי"ל זה בפסוק פותח את יד"ך כו' א"ת ידך אלא יודך שהוא י' המשפיע ומי הוא הפותח זה היוד הוא הרצון דלכאורה קשה דהי' לכתוב פתח לשון צווי ובקשה לא לשון פותח דהוא פועל כמו שומר שומע אך הפי' כנ"ל דהרצון הוא הפותח יוד"ך והרצון נעשה ע"י החסד והצדקה שאנחנו עושים למטה. להשפיע הוא מעורר רצון העליון להשפיע וזה נרמז באות יוד השפעה: תעו ק להשמט מלוה בשנת השמיטה שנאמר וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו. בחי' כ' כדי ללמוד נפשותינו מדת הנדיבות ועין טובה ונקבע בלבבינו מדת הבטחון והוא גדר להתרחק מגזל כי גם את שלו לא יאבה מכ"ש של חבירו עכ"ד. ונרמז באות ק עד"ש בלקוטי ש"ס ק' תמונתה כ"ן גי' ע' כי ק' רומז ע' פרי החג אשר נקרבים על קיום עוה"ז ובזמן שהקרבנות בטלים קיום עולם ע"י ק' ברכות וכו' וכה"א הנה כי כן יבורך גבר כ"י כ"ן גי' ק' גם רומז לאאע"ה ל"ך ל"ך גי' ק עכ"ד וי"ל בדה"ק מ"ס ק' בצורתו רומז ע' פרים דמה ענין הזה לקוף והוא כי ע' פרים הם כנגד ע' שרים לתת להם חלקם כדי שלא