דרך חוקיך קעט

מצוה זו דקרחה שהוא רק על מת נרמז בשם אלקיכ"ם בחי' אלקים חיים ואתם הדבקים בי"א חיים כלכם היום. ונרמז עוד ם רומז לתבונה כנודע שמשם המוחין לז"א נה"י כנ"ל בסוד התפילין וכן קרחה הוא בראש מקום התפילין והשערות לכן נרמז בם משא"כ לא תתגודדו הוא בגוף לכן נרמז בת"ת גופא שהוא ו' וג"כ רומז בסוד החיים כמש"ל: השבת תע ה שלא לאכול פסולי המוקדשין כגון פגול או יוצא או עשה בו מום בכוונה ובמזיד וכן הצורם אזן בבכור שנאמר לא תאכל כל תועבה. בחי' כ' כי מנענו האל מלהתקרב אל הקודש כדי לתת מוראם בלבבינו למען יתעורר רוחינו בבואינו לבקש סליחה על עונותינו ומתוך כך יושיענו ה' מכל צרותינו ונהיה טובים עכ"ד. והנה בנפל בו מום בשוגג מותר לאכילת אדם והטעם כי הכל תלוי במחשבה ובכוונה כמו פסול דפגול כי הקרבנות הם באים לרצות בסוד המחשבה כמ"ש בסה"ק רעותא דקרבן סליק עד עתיקא לכן מועיל ביותר המחשבה הן להכשיר ותן לפסול וכן היוצא ממחיצתו אסור משום דשם במקומו שלטא בו רזא דמחשבה עליונה אשר הגביל ה' לכל קודש ובמק"א אינה קולטות אותה המחשבה וח"ו יוצא למקום השעירים ונרמז באות ה בחי' מחשבה והוא ה עילאה בחי' קדשים ה מן השב"ת עולם הבינה אשר ממנה סוד ש' ב"ת והמשנה בה במעשה מום במחשבה פסול לאכילה והיא תועבה מלשון תועב ה ר"ל שעשה פסול בקודש שהוא אות ה ראשונה. ובאוצה"ח. כ' בפסולי המוקדשין הם נובלות חו"ב שהם ד' בחי' אחורים שכולם נכללים בבינה ה ראשונה והם סוד בד"ק חי"ה שמספרו הוי"ה הו"א האלקי"ם שנתבררו ע"י י' הרוגי מלכות שהעלו נפשם עד ה ראשונה בינה עכ"ד הק'. ולפ"ז י"ל ל"א תאכ"ל כ"ל תועב"ה מספרו ג' אלקים מלאים יה"א תתפ"ו מלכות שמים עם הוי"ה הו"א האלקי"ם הנזכר בדברי אדומ"ר הק' כי אלקים בבינה ה ראשונה ודו"ק: תעא ש לבדוק סימני עופות טהורים שנאמר כל צפור טהרה תאכלו. כ' בחי' דכל מה שאסרה התורה צריך בדיקת ע"כ ובחיי כ' לפי שהיו מנחשים בעופות טמאים מצד הניחוש ומצד הדורסין וכל עוף שיש לו דריסה יותר יש לו מעלה בניחוש וראוי לסמוך עליו בניחוש שבו עכת"ד. ונרמז באות שו דשקר שהוא שורש נחש כמש"ל דהנחש נטל אות ש יסוד דקשוט בקדמיתא לכן גבר בשקר שלו ועי"ז נתהוה הנחשים והכשפים בעולם כביכול מכחישין פמליא של מעלה. והנה מצינו אות ש הוא ניה"ק משקר ומן נחש ורשע כי הוא אתוון דקשוט ואתוון דזיופא נטלין לי' והקליפות גונבין ועושין מן שדה שקר ח"ו ולכן יש לטעות בין טוב' לרע בין טהור לטמא. לכן צריך בדיקה להבחין בין טהור לטמא ויש ג' סימני טהרה בעוף טהור אצבע יתרה. זפק. קרקבנו נקלף. ונרמז באות ש ג' קוין ג' סימני טהרה אשר בג' אבהן רזא דשין שהם רחמנים ביישנים גמלנים ומלבד הסימנים האלו כל עוף למינו ישכון ולא לחנם הלך הזרזיר אצל העורב כו'. ונרמז זה באות ש אם הוא שוכן בתיבות קש"ר עשיר חש"ן שד"ה הוא במקום הטהרה והקדושה למינו ישכון ובאם הקליפות מטמאים ח"ו וגונבין ש אצל שקר רשע נחש אז טמא יקרא למינו. וזה המצוה רומז דרך מוסר שאיש הנלבב הרוצה לעבוד ה' צריך בדיקה אם עומד ע"ד האמת והטהרה או ח"ו הקליפות מטעון אותו וגונבים לבבו שהיא חסיד וקדוש וטהור ועדיין הוא מבחוץ וצריך לראות אם יש בו ג' סימני אבות גב"ר ואם הוא מחבר עצמו לצדיקים וקדושים ואוהב תמיד חברת ישרים ותמימים כי לא לחנם הלך הזרזיר כו'. ולהיפוך בהתחברך עם רשע פרץ ה' מעשיך. גם צריך להתרחק מאכזריות שהוא סימן הדורס ואוכל ואינו מרחם מידות עשו שנאמר בו ושארא ברגלי' רפסה ורמסה כל ענוי ארץ בש' דעשו שורש נחש. והנה ארז"ל דעת זה סדר טהרות. והנה כל בדיקה היא ע"י דעת כי אם אין דעת הבדלה מנין בין קודש לחול: ונרמז במ"ז בדיקות סימני טהרה שהוא ע"י הדעת והסימנים אצבע יתרה אצב"ע רומז גי' שם אלף הי ויו הי שהוא הדעת זפ"ק גי' ג' כלים דדעת שתם ע"ב ס"ג ב"ן כמ"ש ע"ח שער השמות. קרקבנו נקלף גי' תשי"ח סוד מקו"ה ישרא"ל ה' סוד הטהרה. ונרמז בשין מן השבת רומז שב"ת ש"לום אשר בו נתברר הכל בימי המעשה שקודם לו וביום השביעי נתעלה והבן בס"ד: תעב ב שלא לאכול שרץ העוף שנאמר וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו. בחי' כ' טע"ז בפ' משפטים מפני שהגוף כלי לנפש ואם אוכל דבר המזיק לגוף יזיק גם לנפש ויטמטם השכל ע"כ והוא ע"ד שארז"ל לעולם יראה אדם כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש. ור"ל שהנפש הוא חלק אלוק הקדוש והגוף כלי אל נפש אשר בקרבו לכן אסור לאכול דבר המטמא ומזיק לנפש. ונרמז באות ב תואר לגוף