דרך חוקיך קעז

הוה יהיה והוא מהוה כל הויות ומחדש כ"ע כולם והיא ביטול כל דעות שוטים דע"ז. וי"ל ע"פ דאיתא בסנהדרין ארשב"ג מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני ומה הוי לי' למטען דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ע"כ. ולכאורה קשה למה באמת לא טענו גם להנחש טענה זו והלא קי"ל אין שליח לדבר עבירה משום דדברי הרב ודברי התלמוד כו'. אך יש ליישב דזה דוקא בשאר עבירות שייך לומר כן משום דלא הי' לשמוע אליו לעשות העבירה אך הי' לשמוע להקב"ה שצוה שלא לעשות משא"כ הנחש שהיסית לע"ז וכפר באלקים חיים ואמר בפיו הטמא מה שאמר לכן אין טוענין גם למסית שכיון שכפר בהרב ר"ל לכן מתחייב בדינו ונרמז זה באות ו' הרומז יחיד בעולמו בפרט י' דשם הוי"ה ב"ה הרומז מהוה כל הויות היה הוה ויהיה והרשע המסית כפר בזה לכן אין לומדים זכות עליו: תסב ה שלא נמנע מללמד חוב על המסית שנאמר ולא תכסה עליו. הנה נאמר מל"ת דרך שלילה שלא נמנע מלחייבו ולא נאמר דרך ציווי לחייבו. אך להיות מתחייב ממילא בדינו. כנרמז בה ראשונה שהיא בינה שממנה מתערין דינים ובמקומה עוז וחדוה ואין דין כלל לכן נרמז רק שלא נמנע מללמוד חוב וממילא מתער הדין. ועוד רומז ה' ראשונה שהוא עולם הכסא עולם הבריאה בסוד ועתיק יומין יתיב על כורסייא שביבין דנור לאכפייא להון וכמ"ש בטט"ל בהקדמה כי הבריאה מצד שמאל מצד החשך כמ"ש ובורא חשך ושם הכליה עכ"ד וגם שם נאמר ואין מידי מציל לכן ממילא יתגלו עליו קץ הדינים: תסג ו שלא להסית לשום אדם מישראל לע"ז שנאמר ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרביך. כ' בס' אלה המצות הלא תראה דאם הסית לשאר עבירות קשות כגון ש"ד ג"ע אינו חייב והמסית ומדיח לע"ז נדון בחמורה. והטעם דכל המודה בע"ז ככופר בכל התו"כ לכן אף אם המסית והניסית לא עבדו ע"ז חייב המסית על הסתה שהרי תפש באומנתו של נחש שהסית לחוה וגרם מיתה לעולם עכ"ד. ונרמז באות ו הרומז עץ חיים כמ"ש בזהר כ"פ. וכן רומז אמת ליעקב כנודע לכן נרמז שלא להסית וע"ז בכח הנחש המסית לע"ז בבחי' עץ הדעת טוב ורע בבחי' השקר אך לאחוז בבחי' עץ החיים אמת ליעקב ביחוד הש"י כמו שנרמז באות ו' יחודו על כל ו"ק עולם בפרט ו' מהשם הוי"ה ב"ה וכמ"ש במצות יחוד דשמע באות ו' סי' תי"ח ולפמ"ש במצות הקודמות יונח בפשיטות דלכן המסית לשאר עבירות פטור משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואין שליח לדבר עבירה משא"כ בע"ז שכפר בעיקר הרב וכנ"ל: תסד ה שהב"ד ידרשו ויחקרו העדים היטב בד"נ שנאמר ודרשת וחקרת ושאלת היטב. בחינוך כ' כל מי שעיניו בראשו יראה כי רבוי האזהרות וכפל הענין לפי שדבר גדול הוא שנפש הבריות מונח עליו עכ"ד. ויש לרמוז מ"ז באות ה אחרונה עד"ש בפרד"ס דבמידות מלכות שם עיני העדה והסנהדרין ושם נחתך הדין וע' בס' שערי אורה בספירות מלכות. והנה שם במידות מלכות הדרישה והשאלה כמ"ש בזוהר תמן שייך לשאלה ועיין במאורי אור. והנה נאמר בד"נ ושפטו העדה והצילו העדה והוא במידה זו עיני העדה ה אחרונה ועי"ל לפמ"ש בס' אמרת הצרופה דאלקים נצב בעדת אל בל יכשלו בדין אם כוונתם אמת להוציא דין לאמתו לכן צוה הש"י לבדוק העדים בז' חקירות לפי שהשכינה נקרא בת שבע שעי"ז תשרה שכינתו בעדת אל בל יטעו ח"ו עכ"ד וזהו הנרמז בה' אחרונה בת שבע מידה שביעית לבנין: את תסה א לשרוף עיר הנדחת ואת כל שללה שנאמר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה. בחי' כ' לפי שאנשים רעים כאלה שהסכימו הסכמה רעה ראוי למחות את שמם ולאבד זכרם ואין לך כליון חרוץ יותר משרפה עכ"ד. וכ' הבחיי שהמה הנידחים ממחיצתו של הקב"ה ונעקרים משרשם לפיכך חייבם הכ' שרפה כקרח שנידון בשרפה ע"כ ויש להעיר במ"ז דהקב"ה משלם מדה כנ"מ יען שהתאחדו יחד למרוד בהקב"ה אלוף עולם לעשות פירוד במקום האחדות הפשוט בע"ז כן יתפרדו כל פ"א ד' יסודות שלהם שהיו מיוחדים כאחד ועתה יתפרדו ע"י אש המפריד ד' יסודות ליסוד האויר שנשאר במקומם רק אויר. ונרמז זה באות א עד"ש בס"ל המליך א באויר וכן רומז א' בצורת רי"ו כנודע מכוונת עמידה ועם א' גופא הרי אויר כי נשאר סוד אוירא דכיא אחרי שנשרפה מקום הטומאה ונתבער רוה"ט וע"י שרפה נשאר אוירא דכיא וישוב הכל אחדות פשוט. והנה יושבי העיר נדונים בחרב כמש"ל מצוה נ' ונרמז א צורת רי"ו גי' וחר"ב עיין כוונת ק"ש שעהמ"ט. ועוי"ל א' צורת רי"ו והנה הפגם שלהם הי' באחדות הבורא הנרמז בו' שבאלף כמ"ש בתיקונים בהקדמה ו' דא' איהי גלגל דאתהפך לשית