דרך חוקיך קעה

הנפש אדם שבאבר הזה. ומורידו לכן אסור לאכלו וזהו לא תאכל הנפש עם הבשר יורה על נפש האדם שבו שלא יאכלנו כ"ז שלא יוכל לתקנו עכ"ד. ונרמז מ"ז באות י' עד"ש באודר"ע י' אמרה להקב"ה שבי נאמר יודוך ה' כל מעשיך ויש לדרוש בזה סמוכים כי מקודם כתיב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו יודוך ה' כו', והוא כטעם מצוה זו שהוא מידות אכזריות ואסור לעשות כן כי טוב ה' לכל ורחמיו ע"כ מעשיו כמו שמצינו ברבינו הקדוש שלא רצה לצער העגל ואמר ורחמיו ע"כ מעשיו כתיב. ועל זה המידה יו"דוך ה' כל מעשיך ובפרט לטעם חסד לאברהם שהוא רחמנות על נפש המגולגל שם אשר זה הוא הרחמנות התכליתי והוא נרמז באות י מן וינח ביום השביע"י להיות נייחא לנפשות ויתוקנו גם לאלף השביעי בל ידח מהם נדח וזהו ביום השביעי יומו של הקב"ה: על תנד ע להביא כל הקרבנות אף מחוץ לארץ לביהמ"ק שנאמר רק קדשיך אשר יהיו לך נדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה' כו'. בחינוך כ' כטעם מצוה תמ"א והרמב"ן משיג על הרמב"ם שחושב לב' מצות מצוה תמ"א להביא מא"י לביהמ"ק ומ"ז להביא אף מחו"ל לביהמ"ק והם א' ממש. אמנם יש לסייע לדעת הרמב"ם כי הם ב' ענינים חלוקים דהנה כל ארץ ישראל הוא מושגח ביותר מן שאר ארצות חו"ל כמ"ש עינ"י ה"א בה כו'. אמנם המצוה דוקא להביא לביהמ"ק שהוא מושגת עוד יותר בעין השגחתו ית"ש כמ"ש והיה עינ"י ולבי שם כל הימים ושם עשר קדושות יחד לכן מצוה להביא מכל א"י לביהמ"ק שהוא יותר מושגח מקום עין ולב. אמנם שאר ארצות חו"ל הם תחת יד השרים של מעלה בעו"ה כעת לכן אין רבותא כ"כ שצריך להביא לבית המקדש לכן נחלקים לב' מצות כי הם ב' בחינות ממש כי חו"ל לא נקרא עין כלל וא"י נקרא עין עינ"י י"א ב"ה וביהמ"ק הוא עי"ן ול"ב והקרבנות צריכים להיות לכפרה על תרין סרסורין עין ולב שחטא בהם ועבר עבירה לכן מקום עין ולב דקדושה מכפרת עון. ונרמז מ"ז באות ע רומז להביא למקום עי"ן. וכן לפי הטעם הבעל החינוך שבביהמ"ק מתרככים הלבבו"ת לפי שהוא בחי' ל"ב ג"כ נרמז באות ע הרומז ענוה שהוא התרככות הלב הרי רומז ע עין ולב ומצוה תמ"א שהוא להביא מא"י כל הקרבנות לביהמ"ק ולפי שגם כל א"י הוא בחי' עין כטעם עינ"י ה"א בה לכן עיקר המעלה של ביהמ"ק על א"י הוא מטעם שבביהמ"ק יש עשר קדושות כולם לכן נרות שם באות י' רומז י' קדושות כי כל י' רומז קודש כנודע ונרמז מ"ז במנין חותם מתרי"ג מצות דביהמ"ק הוא חותם העולם וקיומו ויסודו וכן הקרבנות הם חותם העולם והבן: תנה ל שלא להוסיף על מצות התורה שנאמר לא תוסיף עליו. בחי' כ' כי האדון המצות אותנו על התורה הוא בתכלית השלימות וכל צויו שלמים וטובים והתוס' בהם החסרון וכ"ש הגרוע בהם עכ"ד. והרדב"ז כ' שאם יתן רשות להוסיף או לגרוע תתחלק התורה לפי דעות ב"א שזה יוסיף וזה יגרע ואין לדבר סוף ובכלל זה שלא יחליף בה דבר עכ"ד. ונרמז מ"ז באות ל הרומז לב מבין דעת דהנה תרי"ג מצות הם קומה שלימה רמ"ח אברים שס"ה גידים והם חו"ג מ"ע ומל"ת הנובעים מן דעת תורה וזה כל האדם השלם ואם חסר או יתר מצות א' הוה כמו חסר או יתר אבר א' והוה בעל מום ופוגם בסוד למד שהוא הדעת גם ל רומז ל"ב כמש"ל כ"פ שהוא באמצע א"ב כמו הלב והנה חיות כל האברים והגידים הוא מן הלב ואם יארע איזה צער או מום באיזה אבר מרגיש הלב כן בענין המצות אם יוסיף או מגרע הוה המום בלב ונרמז באות ל בל יוסיף על תרי"ג עיטין בל יקלקל חיות דקדושה התלוי בל"ב שהוא חלק אלוק ממעל צור לבבי לב העולם. ויש לרמוז בפסוק והיה כאשר תרי"ד ופרקת עולו כו'. דהנה יש תרי"ג מצות במכוון ואם מוסיפין אחת הרי תרי"ד ואז הוה כמו הגורע כי כל יתר כנטול דמי וזהו כאשר תרי"ד ר"ל שתוסיף א' אז ופרקת עולו דהמוסיף גורע: כן תנו כ שלא לגרוע ממצות התורה שנאמר ולא תגרע ממנו. מהר"ם כ' האל תמים דרכו אין במצותיו תוס' ומגרעת לפי שהוא קדמון ונצחי לפיכך פעולותיו שלימות ונתאמת לנו בבירור נביאות משה שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם לכן לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו עלי"ו וממנ"ו יתירים לדרשה ר"ל על משה אין להוסיף עלי"ו ואין לגרוע למשה ממנ"ו עכ"ד. ויש לרמוז באות כ לפמ"ש בתמונה ובב"ש כ כדמות כף איש שהוא עקומה וכפופה כדי לקבל כו' ורומזות לכף של מרע"ה שקבל את הלוחות ע"כ ובס' האשכול כ כלשון זה ועוד רומז כ כפופה לכף יד כפופה של