דרך חוקיך קעא

יובל. אמנם אם אוכל חוץ לירושלים יש יניקה לחיצונים הנרמז באות ח כמ"ש זוה"ק תצוה דף ק"פ ע"ב דמן צנור השמאלי של ח' יש יניקה לחיצונים לכן צריך לאוכלם בירושלים וכנ"ל. ונרמז בח' מן וינ"ח דבירושלים מקום מנוחה, ונחלה ואף שארז"ל מנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים יש בכלל מאתים מנה: ביום תמד ב שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים שנאמר לא תוכל לאכול כו' ותירושך. יש לרמוז באות ב דהוא בבינה כמ"ש בע"ח שער טנת"א פ"ה ב' דבראשית הוא בינה דמינה אתוון ע"ש. והנה נתבאר למעלה דמעש"נ בבינה וכן יין היא בינה בסוד יין המשומר לכן צריך לאכלו בירושלים דהוא בחי' בינה ואין לזוז המדרגות ממקומם ומשרשם. ועוד נרמז ב רומז ברכה כמ"ש במדרש. והנה במצות מעש"נ נאמר כי יברכ"ך ה' אלקיך וכן יי"ן הוא מוכן לכוס של ברכה ובירושלי"ם צוה ה' את הברכה הרי ברכה המשולשת מעשר שני יין ירושלים והחוט המשולש לא ינתק: תמה י שלא לאכל מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים שנאמר לא תוכל לאכול כו' ויצהרך. יש לרמוז באות י' עד"ש בזוה"ק מעשר הוא סוד י' ומעשר שני סוד י' שניה חכמה עילאה וחכמה תתאה אשר נרמזים בא י' למעלה י' למטה סוד אני ראשון ואני אחרון. הרי מעש"ב נרמז באות י' ובפרטות נרמז במעש"נ דיצה"ר שהוא שמן הרומז לחכמה דהוא אות י' חכמה לאכלו בירושלים מקים החכמה והיראה כמ"ש למען תלמד לירא"ה את י"א והוא אות י' מידה עשירית שהוא יראת ת' וכן נרמז ירושלים יר"ו של"ם יר"ו גי' יראה: תמו ו שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים שנאמר לא תוכל לאכל כו' ובכורות. בחי' כ' כבר העתרתי דברים באכילת קדשים במקום המוגבל לקדושתם ע"כ והוא כמ"ש כ"פ כי כן שם ה' חוק גבול לכל דבר והיוצא מחוץ לגבולו ומקומו יוצא מקדושתו ומדרגתו ונפסל ביוצא. ונרמז זה באות ו' הרומז בחי' המקום שכן מן ת"ת ו' יוצאים י"ב גבולים הכולל כל המקומות וכן ו' רומז ו' קצות ו"ו כזה הוא י"ב גבולים ועיין מצוה ת"ם וכן בפרטות מצוה זו אכילת הבכור נרמז באות ו' ברא בוכרא ובפרטות ברע"מ פנחס רכ"ג אוף ו' דכליל שית ספיראן ואיהו בן י"ה אקרי בכור עכ"ד. והנה בכור אדם ובהמה ענין א' הם לכן י"ל בו' מקום המגביל אכילת בכור. והנה ירושלים הוא מובחר המקומות והוא לב הארץ סוד אמצעי בחי' ו גופא שהוא אמצעי לכן רומז לאכלו בירושלים והבן: תמז ם שלא לאכל בשר חטאת ואשם חוץ לעזרה וכן קדשים קלים חוץ לעיר שנאמר לא תוכל לאכל כו' בקרך וצאנך. בחי' כ' כדי שיכוונו לב האוכלים אל הכפרה כו' ואם יאכלו במקומות אחרים יסיחו כוונתם מן הענין יש לרמוז בם הרומז בחי' מחשבה וכוונה אל הכפרה ותשובה כי מ"ס בבינה עולם המחשבה ועולם התשובה עד"ש ואקרע סגור לבם כמש"ל ועוד רומז מ"ס שהוא חותם כמ"ש בע"ח מ"ס היא ב' חותמות ב' דלתין ע"ש והיא שמירה לסוד קדשים שהוא חותם עולם וכן קדשי"ה גי' חות"ם וצריך לאוכלם במקדש חותם העולם וקדשים קלים די חותם העיר ירושלים לבה לאכלו שם בקדושה ותו"ד אוצה"ח ג"כ עפמ"ש בשער הירח סוד חומות ירושלים הוא ם ושם מקום המקדש חותם היסוד כביכול והנה אכילת קדשים ושלמים באים לתקן מה שפגם בחותם וצלם שלו לכן צריך לאוכלם שם בחותם הזה והאוכלם בחוץ פוגם במ"ס ואינו מתקן החותם שלו עכ"ד: השביעי תמח ה שלא לאכול בשר עולה כלל שנאמר לא תוכל לאכל בשעריך כו' וכל נדריך אשר תדור. מהר"ם הבבלי כ' טמ"ז כי עולה בא על הרהור הלב שהוא מורה היתר לעצמו שלא עשה מעשה לכן הרהור עבירה קשה מעבירה לפי שאינו מתחרט ולפי שהיא בא על המחשבה לכן כולה כליל לבעל המחשבה עכ"ד. וז"ל תולעת יעקב לפי שעולה בא על הרהור הלב ובעולם המחשבה לית תפיסא כלל לכן אין חולק בה לבעלים ולא למזבח אלא כולה כליל באש עכ"ל וכ' ע"ז בשל"ה משום דעולה היא יחוד עליון בין י' לה' לכן נאכלת לאישים שהם אש א"ש י"ה איש אשה דהיינו אמא דסלקא לאבא ולכן נאכלת לאישים שאין להנות ביחוד ההוא לאחר כלל עכ"ד בשם מהרמ"ק הק'. ויש לרמוז באות ה דהיא בחי' מחשבה לבד ואין בה מששיתא כלל ואין שם תפיסא כלל ובסוד ה' ראשונה אשר נכלל בה גם י' כידוע מסוד כוונת השם בכתיבה בסוד וחכם בבינה כי זויות ימין של ה הוא י' הרי י"ה דהוא בחי' אישים אש אש כנ"ל יחוד עליון