דרך חוקיך קע

בהיות מקום מיוחד לקרבנות יתקדש המקום וינח עליו רצונו והבן בס"ד: אמת י להקריב כל הקרבנות מן ארץ ישראל בביהמ"ק שנאמר במקום אשר יבחר ה' כו' שם תעלה עולתיך בחי' כ' שלא התיר הש"י בשר בע"ח אלא לרפואת ולצורך ב"א אבל להמיתם בלי תועלת הוה השחתה ונקרא שופך דם כיון שאין באותו שחיטה תועלת עכ"ד. ומהר"ם כ' לפי שאאע"ה תתנה בעקדה שבכל פעם שיעלו לרגל יזכור הש"י אפרו של יצחק שנעשה שם עולה תמימה ושם יהיו לרצון כל הנקרבים והוא מקום המקודש לירידת שפע האבות ושם הקריבו עולות לכן שם תעלה עכ"ד. ונרמז מ"ש מהר"ם דשם מקום מקודש לירידת שפע האבות באות י' הרומז השפעה פותח את יודך וכן יו"ד רומז ג' אבות כזה יוד מלא י' רומז אברהם חסד הראשון בסוד והוא יושב פתח האהל עיין לק"ת לך ו' רומז יעקב ד' דין רומז יצחק וכן י' חכמה רומז בחי' קודש רומז שבמקום קודש שם השפעת האבות. ונרמז י' עשר קדושות אשר נכללים בביהמ"ק לכן שם דוקא תעלה עולתיך ושם יש עלי' לקרבנות בכל קומת הקדושה שהם י"ס ושם מצאה מנוח שכינת עוזינו מידה עשירית ונרמז מ"ז במנין אמ"ת בתריג"מ. ובאות י' מן וינח שבמקום י' קדושות הוא מנוחות אמת לא זולת זה המקום תמב נ לפדות קדשים שנפל בהם מום שנאמר רק מכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר. בחי' כ' שהי' מחסדו ית' עלינו להרשות אותנו להנות מקרבן שנפל בו מום ואף שנפרש לקדושת צדקת יעשה עם בריותיו ושבט מלכותו יקל מעליהם ולא ידקדק עמהם שאל יגעו בקודש ועוד חייבנו בדבר במ"ע שאלו הניח הדבר ברשות אולי עדיין נחוש מדרך חסידות ליגע בהם עכת"ד. ומהר"ם כ' מאחר שחל עליו הקדושה צריך לפדותו ואמר בכל אות נפשך כי הנפש בטבעה האות דבר שחל עליו הקדושה ואחר הפדיון הותר כצבי וכאיל עכ"ד. והרדב"ז כ' ומרחמיו על כל מעשיו התיר לפדותו שאם לא יפדו אותו נמצא הולך למיתה ואם לא זכה להתעלות ע"ג המזבח מ"מ יתעלה ע"י אכילת ישראל וכיון שנפל בו מום חל עליו מדה"ד וקונים בדמי הפדיון קרבן לרצות מה"ד וזהו הבע"מ לא הגיע זמנו להתעלות לקרבן ואם לא נשלם עונו דחה אל התמורות כפי משפטו הצדק עכ"פ ע"כ וכ"כ בחסד לאברהם בסוד הגלגול ויש להעמיס זה במ"ש בחינוך בלשונו תק' שהי' מחסרו עלינ"ו ואח"כ כ' צדקת יעשה עם בריותיו ור"ל הבעלי חיים. כי מתחלה כמ"ש הבעש"ט הק' בפסוק רעבים גם צמאים לאכילה ושתיה ומתאוים לאיזה מאכל לפי שנפשם של מדבר מן החסד שעושה עם נפשות ישראל המגולגלים בבהמה לפעמים ואח"כ מיירי מן צדקה שעושה בזה עם הבהמה ור"ל עם ניה"ק שבה מתולדתה ושרשה אשר נפלו בכל דצח"מ כנודע והצדקה היא שתעלה עכ"פ ע"י אכילת ישראל אם לא זכתה למזבח וע"י שמקיימים מ"ע בפדיונה יהי' בודאי עלי' לנפש המגולגל ולבהמה. ומ"ש מהר"מ כי הנפש בטבעה תאוה דבר שחל עליו קדושה רצה לפרש מ"ש בכל אות נפש"ך דייקא והוא כי הבהמה מכ"ש הקרבן המזדמן לאדם לאכילה יש בה ניה"ק משורש נשמתו האוכלים בהם תתעטף באותן המאכלים ומשקים לכן מתאוים להם ביותר וז"ש שהנפש בטבעה מתאוה להמאכל שיש בה ניה"ק אשר שייך לנפשו ונרמז זה המצוה באות נ הרומז נפילה נון דאשרי שנפל מום בקודש ונפלה מקדושתה וצוה הש"י לפדותה כמ"ש סומך ה' לכל הנופלים וזהו הסמיכת שתביא לאכילה עכ"פ. וכן נרמז נ רומז נשמה כמ"ש באודר"ע ורומז שיהי' נייחא ועלי' לנשמה המגולגל שם ולחלק ניה"ק של נשמתך המלובש שם כמש"ל בשם הבעש"ט ותפדה הקרבן לאכילה להקימה ולסמכה. וזהו נרמז בנון של וינ"ח מלשון מנוחה ונייחא והבן. ותו"ד אוצה"ח רומז מ"ז בג' דנפילא בגלותא ע' שער ק"ב מלכות שנופלת בנוגה למיזון השרים והקליפות להעלות משם הנשמות כאר"י וכלביא ונ' דנחשת סוד המלכות שנפלה לקליפה נון כפופה כ' דאשרי סומך ה' לכה"נ עכת"ד וברוך שכוונתי מעט לדעתו הק': תמג ח שלא לאכול מעשר שני של ה' מיני דגן חוץ לירושלים שנאמר לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך. בחי' כ' הטעם כמו במעשר בהמה למען תלמד ליראה את י"א בבואו לירושלים ויתעכב שם איזה ימים ובתוך כך לומד מן החכמים והנבונים אשר שמה ומלאה הארץ דעת עכ"ד ונרמז באות ח הרומז חכמה כמ"ש באודר"ע ורומז לאכלו במקום תורה וחכמה כנ"ל. ויש לרמוז מעשר שני עד"ש בטע"מ פ' קרח מע"ש לאת סוד חזרת אורה למקומה בבינה מלכות דאמא שלא יתאחזו בה החיצונים לכן נאכל בירושלים מקום לאה עכדה"ק הרי מע"ש בבינה וכן ה' מיני דגן הם ה' עילאה בינה כמ"ש מג"ע תולדות ונרמז באות ח עד"ש בס' התמונה ח צורתה ב' זיינין רומז זפ"ז עולה מ"ט וגוף ח עולה שמונה לומר לך כי באחרונה השמינית קודש הוא שנת היובל כמ"ש וקדשתם את שנת החמשים שנה עכ"ד הרי ח רומז בינה דהוא